התוכחה
ויקרא פרק כו, פסוקים יד - כו
| א. | כמות הקללות וכמות הברכות |
וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת
ראב"ע פסוק י"ג:
ד"ה קוממיות: וריקי מח אמרו, כי הקללות רבות מן הברכות, ולא אמרו אמת, רק נאמרו הברכות כלל ונאמרו בקללות פרטים, לירא ולהפחיד השומעים. והמסתכל היטב – יתברר לו דברי.
| 1. |
הסבר שלא צדקו דברי "ריקי המח" בעזרת דברי הראב"ע ובדרך של תשובה אחרת. |
| 2. |
למה יקרא ראב"ע בזעף "ריקי מח"? |
| ב. | מהו "גאון עוזכם" |
ושברתי את גאון עוזכם
רש"י:
ד"ה גאון עוזכם: זה בית המקדש, וכן הוא אומר (יחזקאל כ"ד כ"א) "הנני מחלל את מקדשי את גאון עוזכם."
ד"ה גאון עוזכם: השובע, כטעם (דברים ל"ב ט"ז) "וישמן ישורון ויבעט" והגאה אם ישבר – יפול וישח.
ד"ה גאון עוזכם: שפע פוריות הארץ הוא הבסיס לכח העם ועוזו. ועיין יחזקאל ל"ג כ"ח ("ונתתי את הארץ שממה ומשמה ונשבת גאון עוזה ושממו הרי ישראל מאין עובר"). העם גאה בה (=בפוריות של ארצו) והוא נכלם בהעדרה (ועיין ירמיהו י"ד ג'-ד'). ביחזקאל כ"ד כ"א כוונת "גאון עוזכם" הוא המקדש ("הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם מחמת עיניכם").
|
מה ראה רש"י להסתמך על הפסוק האחרון (=בדברי הופמן) ולפרש את הביטוי "גאון עוזכם" בהתאם לפסוק זה (בית המקדש), ולא הסתמך על הפסוק הראשון ביחזקאל (ל"ג כ"ח) ולא פרש בהתאם לפסוק זה "גאון עוזכם" – פוריות ארצכם? |
| ג. | קללת "ונאספתם אל עריכם" |
... ונאספתם אל עריכם ושלחתי דבר בתוככם ונתתם ביד אויב
1. |
רש"י: ד"ה ונאספתם: מן החוץ אל תוך הערים מפני המצור. מה קשה לו? |
2. |
רש"י: ד"ה ושלחתי דבר בתוככם: ע"י הדבר ונתתם ביד האויבים הצרים עליכם, לפי שאין מלינים את המת בירושלים, וכשהם מוציאים את המת לקברו – ניתנים ביד אויב. ד"ה ונאספתם אל עריכם: מפני החרב, ושם אשלח הדבר והרעב עד שתרצו להנתן ביד האויב. וזה טעם "ונתתם ביד אויב" והיא מילה מבנין נפעל.
|
| ד. | קללת "ואפו נשיכם" |
...ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד והשיבו לחמכם במשקל
1. |
רש"י: ד"ה ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד: מחסר עצים. ד"ה בתנור אחד: כי אשר אחת לא תוכל למלא את התנור פת. איזה משני הפרושים נראה לך מתאים יותר להקשר? |
2. |
רש"י (על פי הספרא): ד"ה והשיבו לחמכם במשקל: שתהא התבואה נרקבת ונעשית פת נפולת ומשתברת בתנור והן יושבות ושוקלות את השברים לחלקם ביניהם. באותו משקל שהיה הלחם כאשר הכניסוהו לתנור, כי לא יניחוהו לאפות כל מה שראוי, כדי שיאכל ממנו מעט. ...היינו באותו משקל שהיה בעודו עיסה והוא סימן שלא נאפה יפה.
|
| ה. | בפירוש המילה "קרי" |
ואם תלכו עמי קרי
ואם באלה לא תוסרו לי והלכתם עמי קרי
והלכתי אף אני עמכם בקרי...
רש"י:
ד"ה ואם תלכו עמי קרי: רבותינו אמרו: עראי, כמקרה שאינו אלא לפרקים, כך תלכו עראי במצוותי; ומנחם פירש לשון מניעה, וכן (משלי כ"ה) "הוקר רגלך מבית רעך" וכן (משלי י"ז כ"ז) "יקר רוח – איש תבונה". וקרוב לשון זה לתרגומו של אונקלוס – "קושי", שמקשים לבם לימנע מהתקרב אצלי.
ד"ה ואם תלכו עמי קרי: ...ואפשר לדעתי כי קרי שם המקרה, וכל הקורות הם באים בגזרת השם, ופלשתים שאמרו, "כי לא ידו נגעה בנו מקרה הוא..." כדרך רשעים דיברו. או שאמרו מקרה הוא ככל קורות העולם, לא בעבור ארון עוזו; וכן כאן אין פירושו שיאמרו: מקרה הוא ולא ה' פעל זאת, כי אם כן – מה טעם (פסוק כ"ד) "והלכתי אף אני עמכם בקרי"?
אבל ענינו: אם תלכו עמי קרי, שגם במקרה הרעה הזאת שקרה לכם תלכו עמי כמו שהלכתם עמי קודם לכן, וזהו שפירש (פסוק כ"א) "ולא תאבו לשמוע לי" ועוד אפרשנו (פסוק כ"ג).
לפסוק כ"ד:
ד"ה והלכתי אף אני עמכם בקרי: אתנהג גם אני עמכם במקרים כאלה, כאשר נהגתי עמכם עד עתה, לא תחוס עיני ולא תחמול עליכם.
על דעתי שורש "קרה" הונח על ההולך לקראת האדם, ובא לו מנגד פניו. והאל"ף בתיבת "לקראת" תמורת ה' השורש היא שאינה נחה באמצע התיבה. נאמר (דברים כ"ה י"ח) "אשר קרך בדרך" – בא לקראתך; (במדבר כ"ג ח') "ויקר אליהם אל בלעם" – ענטגעגען קאממען; והכבד (=בבנין הפעיל) (בראשית כ"ז כ') "כי הקרה ה'..." (האט ענטגעגען קאממען לאססען) שבא לו לעומת פניו ממולו.
והנה "קרי" הוא השם המפשט מהמתואר ובא בלא שימוש, כי הוא תיאר הפיעל, וכן דינו כאשר זכרנו פעמים רבות. והשיעור כי ההליכה תהיה הליכת קרי, לעומתו וממולו (ענטגעגען).
וידוע שהדרכים על דרך השאלה (האלף בקמ"ץ) הם הפעולות והמעשים אשר על ידם יגיע העושה לתכלית נרצה ממנו והתכלית ההוא אשר אליו יכונו הדרכים ההם, הוא מגמת פני העושה. ועל האדם העושה כמעשיו וחפץ בתכלית ההוא המבוקש ממנו, יאמר (היוד בצירי) שהוא הולך בדרכיו. או הולך אחריו. וזהו ענין ההליכה בדרכי ה' או אחרי ה'. שישים מגמת פניו אל התכלית הנרצה לה' בה', ומתנהג במדותיו. והמעלה היותר נכבדת היא "ההתהלכות את ה'" או "עם ה'" כידוע.
מעתה על הממרה את פי ה' ומתכוון לעשות נגד רצונו, יאמר שהוא הולך עמי קרי, (וואנדעלט איהם ענטגעגען, צווידער), ששם מגמת פניו היפך התכלית הנרצה לה' יתברך ומתנהג בדרכים ההולכים למולו; ולכן הוא אומר להלן "והלכתי אף אני עמכם בקרי". הכוונה – שתהיה רצוני ותכלית מעשי היפך ומתנגד לרצונכם ותכלית מעשיכם. ואתנגד לכם בכל דרכיכם, וכן מתורגם בלשון אשכנז: צו ווידער וואנדעלן.
שד"ל בכורי עתים תקפ"ט:
ועתה הנה לפנינו מלת "קרי" או "בקרי" האמורה בקללות. והמפרשים פרשוה לשון 'מקרה' ולא נתקררה דעתי בדבריהם. (ומביא את דברי רש"י הנ"ל וסותר את דבריו): דאם כן – אין פסוק כ"ד ואין פסוק כ"ז לא עונש ולא איום. (ומביא פירוש מנחם הנ"ל ומעיר): אבל פירושו דחוי מפאת הדקדוק. מלבד שאין טעם לפרש "בחמת קרי" בחמת מניעה, מפני שהמכות אינן כולן ב"שב ואל תעשה" אבל יש מהן הרבה ב"קום עשה". ויש מפרשים "אם תלכו עמי קרי" - אם תאמרו שהמכות במקרה! ומה טעם לפי זה "והלכתי אף אני עמכם בקרי"? הלא נמצא מקיים טעותם.
(ומביא פירוש ר' נפתלי הרץ ויזל ודוחה אותו) ולפי פירושו העיקר חסר.
ועוד: מה טעם "תלכו עמי" שהיא מליצה קרובה למליצת (בראשית ו' ט') "את האלוקים התהלך נח"?
(ומביא פירוש הרמבמ"ן:) אבל לא מצאנו מילת "לקראת" בענין התנגדות... מלבד זה. הנה כשהגיע אצל "והלכתי עמכם בחמת קרי" לא מצא ידיו ורגליו. כי מה טעם "בחימת התנגדות"? וכל חימה היא התנגדות.
1. |
מה הן הדעות השונות בפירוש המלה "קרי"? |
2. |
מהי ביקורת שד"ל לכל אחת מהן? (הסבר: מדוע לפי רש"י אין פסוק כ"ד עונש או איום? |
