חלום יעקב

פסוק י"ב

"וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה"

רמב"ם, מורה נבוכים א' ט"ו (ההסברים שבסוגריים מפירושו של יהודה אבן שמואל, ת"א תרצ"ה):

"נצב או "יצב" ... וזה השם משתתף (=יש בו הוראות שונות). פעמים יהיה בעניין הקימה וההתייצבות ויהיה בעניין הקיום וההתמדה. (=יש שהוא בא במובן הישאר במצב עמידה והיכנס למצב עמידה, ויבא גם בהוראת ההשארות, ההתקיימות וההתמדה). כמו (תהילים קי"ט פ"ט) "לעולם ה' דברך נצב בשמים" – כלומר: קיים – עומד. (=הרי שהכוונה כאן לנצחיות) וכל מה שבא מזה השם בחוק הבורא, הוא מזה העניין (=כל מקום שבו מיוחס פעל נצב לאלוה, הוא בהוראה זו). "והנה ה' נצב עליו" – קיים עומד עליו (=נשאר בקביעות, לעולם, בעליונותו מעל לכל מדרגות המשיגים והמושגים) – כלומר על "הסולם", אשר קצהו הראשון בשמים וקצהו האחרון בארץ, (=השפע יורד מהמושג השלם יותר אל המשיג השלם יותר, וקצהו האחרון בארץ, במדרגה הנמוכה ביותר יש רק מצער של השגה, אבל אין חוסר השגה). ובו יעלה כל מי שיעלה (=אם על ידי התאמצותו אם על ידי שפע עליון, על ידי השפע הנבואי המושפע עליו מלמעלה), עד שישיג מי שעליו בהכרח, (=עד שישיג את מי שעומד בהכרח למעלה מכל המדרגות, כמושג עליו לעליונים), אחר שהוא עומד קיים על ראש "הסולם" (=כלומר מכיוון שמושג עליון זה נמצא תמיד מעל לכל מדרגות ההשגה, הרי שכל עלייה אינה אלא עליו, הרי שהכל שואפים אליו).
ו"מלאכי אלוקים" הם הנביאים, שנאמר (במדבר כ' ט"ז) "וישלח מלאך" (שופטים ב' א') "ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים".
ומה טוב אמרו: "עולים ויורדים", העלייה קודם הירידה - כי אחר העלייה וההגעה אל מעלות ידועות מן "הסולם" תהיה הירידה במה שפגש מן העניין – להנהגת אנשי הארץ ולימודם (=שהרי אין השפע שקיבלו הנביאים שפע לעצמם, אלא מצווים הם ועומדים למסרו לעם).

      והשווה: מתוך אגרת הרמב"ם לר' חסדאי הלוי הספרדי:

ומה שהקשית ואמרת על פירוש "עולים ויורדים"... כי אין לך נביא שעולה אם לא יגבר על החומר שלו – יסוד הארץ. כי באש התשוקה עולה להשיג, ובקרירות הארץ ויבשה יורד לנוח במה שהשיג. עד שיעלה ולא ישוב לרדת – כמו אליהו זכור לטוב שעלה במרכבת אש.
ומה שזכרנו ואמרנו "ומה טוב אמרו עולים ויורדים" שהעלייה קודם הירידה – רצוננו בזה כי האדם נברא בחמר הארץ, ולפיכך לעולם עלייתו קודמת לירידתו, כי הוא במטה מטה, נברא עפר מן האדמה.

רש"י:

ד"ה עולים ויורדים: עולים תחילה ואחר כך יורדים? מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע וירדו מלאכי חוצה לארץ לארץ ללוותו (על פי בראשית רבה).

      ובביאור דבריו אלה אמר אברבנאל:

ועניינו שהודיעו יתברך הנבואה הזאת מעלת ארץ ישראל על כל שאר הארצות, כי בעבור שהיה יעקב יוצא ממנה כדי שיכסוף תמיד לשוב ולהתגורר בה, הראהו מעלתה, שהמלאכים המלווים לאדם בארץ הקדושה ההיא אינם המלאכים המלווים אותו חוצה לארץ, ולכן ראה סולם ומלאכי אלוקים עולים ויורדים בו. להודיע כי באותו מקום יעלו לשמים מלאכים שלוו אותו בארץ וירדו אחרים למטה מהם במדרגה ללוותו בחוצה לארץ.

רשב"ם:

ד"ה עולים ויורדים: לפי הפשט אין לדקדק במה שהקדים "עולים" ל"יורדים" שכן דרך ארץ להזכיר "עליה" קודם "ירידה".

בכור שור:

ד"ה והנה מלאכי ה' עולים ויורדים בו: לפי דעתי אני אומר, שלא ראה מלאכים ממש עולים ויורדים, אלא כך נראה לו בחלומו, שהסולם עשוי ועומד להיות מלאכים עולים ויורדים דרך שם בשעת הצורך, ולקח העלייה תחילה לפי שדרך בני אדם לעלות תחילה בסולם ואחר כך לירד, היה נראה לו שהיה עומד לעלות כדרכו וכדרך שאר בני אדם, אבל אם היה רואה מעשה המלאכים ממש, היו יורדים ואחר כך עולים, שדירתם למעלה.
וגם יש לומר: כי דרך העברי לומר "עליה" תחילה, כמו "עולה ויורד בסכין" בשחיטת חולין (חולין י"ז ע"ב).

פסוק י"ג

"וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו"

בראשית רבה ס"ט:

ר' חייא רבה ורב ינאי: חד אמר "עליו" – על הסולם, וחד אמר "עליו" – על יעקב". מאן דאמר "עליו" – על הסולם – ניחא, אך למאן דאמר "עליו" – על יעקב, מאי שנא "והנה ה' נצב עליו"? מתקיים עליו. אמר ר' יוחנן: הרשעים מתקיימים על אלוהיהם (בראשית מ"א) "ופרעה חולם והנה עומד על היאור", אבל הצדיקים – אלוקיהם מתקיים עליהם, שנאמר "והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלוקי אברהם..."

פירוש יפה תואר, למדרש רבה:

הרשעים מתקיימים על אלוהיהם – צריכים לעמוד ולשמור את אלוהיהם, אבל הצדיקים, אלוקיהם מתקיים עליהם לשמרם.

פירוש מתנות כהונה, למדרש רבה:

אלוקיהם מתקיים עליהם על דרך שאמרו חז"ל: בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מוסיפים כח בגבורה של מעלה.

רש"י:

ד"ה נצב עליו: לשמרו.