לביאור השירה

פסוק י"ז

"... אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ"

ספרי (שי"ת):

"אלוקים לא ידעום" – שאין אומות העולם מכירים אותם.
"חדשים מקרוב באו" – שכל זמן שאחד מן האומות רואה אותם, אומר: "צלם יהודי הוא זה", וכן הוא אומר (ישעיה י' י') "כאשר מצאה ידי לממלכות האליל ופסיליהם מירושלם ומשומרון" – מלמד שירושלם ושומרון מספקות דפוס לכל באי עולם.

רש"י:

ד"ה חדשים מקרוב באו: אפילו האומות לא היו רגילים בהם, גוי שהיה רואה אותם היה אומר: זה צלם יהודי.

פסוק י"ז

"אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ"

בכור שור:

ד"ה חדשים מקרוב באו: מעולם לא נקראו אלוהות עד עכשו שהם פסלים (=מלשון פסל) לך (שמות ל"ג) והעמידום להם לאלוהות.

ד"ה אלוקים לא ידעום: לא הכירו בהם שום תועלת ולא שום כח, ולא עשאום אלוקות כי אם ביצר הרע ולהכעיס, כי אף הם עצמם לא ידעום באלוהות, אלא יודעים שאין בהם ממש אלא יצר הרע. 
ור' יוסף קרא ז"ל פירש: "אלוקים לא ידעום" – בקב"ה נאמר (שמות ב') "וידע אלוקים", "כי ידעתי את מכאוביו", אבל הם לא ידעום בצרתם, ולא עזרו להם.

פסוק י"ח

"צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי"

ספרי:

כל זמן שאני מבקש להיטיב לכם, אתם מתישים כח של מעלה: עמדתם על הים ואמרתם (שמות ט"ו ב') "זה אלי ואנוהו", ביקשתי להיטיב לכם, חזרתם בכם ואמרתם (במדבר י"ד) "נתנה ראש ונשובה מצרימה". עמדתם לפני הר סיני ואמרתם (שמות כ"ד ז') "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע", ביקשתי להיטיב לכם, חזרתם בכם ואמרתם לעגל (שמות ל"ב) "אלה אלוהיך ישראל".
הוי: כל זמן שאני מבקש להיטיב לכם – אתם מתישים כח של מעלה.

רש"י:

ד"ה תשי: תשכח. ורבותינו דרשו: כשבא להיטיב להם, אתם מכעיסים לפניו ומתישים כוחו מלהיטיב לכם.

פסוק י"ח

"צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ"

ראב"ע:

ד"ה צור ילדך תשי: דבר הנביא ותמה: איך שכחת אשר ילדך ועבדת חדשים, גם זה צור ילדך כמו (ישעיה נ"א א') "הביטו אל צור חוצבתם" כאלו ממנו היה, כי הכל בגבורות ה', כמו (ישעיה מ"ד כ"ד) "רוקע הארץ מאתי" – והתימה מתועי לב בעבור (תהלים ב') "אני היום ילדתיך" ושכחו זה הכתוב.

פסוק כ"ז

"פֶּן יֹאמְרוּ יָדֵנוּ רָמָה וְלֹא ה' פָּעַל כָּל זֹאת"

פסוק כ"ח

"כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה"

פסוק כ"ט

"לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם"

ר' משה חפץ, מלאכת מחשבת (איטליה תכ"ג-תע"א):

הנה החכמה הנקנית בראיות קודמות היא חכמה אמיתית; אמנם בדברים אלוקיים אין רשות לנו להשכיל במוקדמות ודי לו לאדם שידע הדברים מן המאוחרות, כאשר נכיר מציאות ה' ממעשיו, ככתוב (תהלים י"ט) "השמים מספרים כבוד אל...". על זה נתרעם ה' יתברך, כי הגויים האלה האומרים "ידנו רמה ולא ה' פעל כל זאת", עד שלא הכירו אלוקים אפילו מן הפעולות בהכרח, גוי אובד עצות המה ואין בהם תבונה.
ואילו חכמו, ישכילו זאת לפחות להבין אמרי בינה מן המאוחרות והפעולות, אם לא מן המוקדמות, "ויבינו לאחריתם" – להשכיל הדברים מן האחרית, רצונו לומר: מן הפעולות, לדעת שיש אלוה הפועל כל זאת.