הפטרה לשבת שובה
הושע פרק יד
| א. | שאלות כלליות |
1. |
עיין בספר מלכים ב' ט"ו י"ט-כ"ט. היכן משתקפים בדברי הפטרתנו מאורעות זמנו של הנביא? |
2. |
יחזקאל קויפמן בספרו תולדות האמונה הישראלית, כרך ג', ספר ראשון עמ' 138, מדגיש את התנגדותו של הושע למיליטאריזם המופרז, להתרברבות הצבאית, להערצת כח הזרוע בלבד. היכן נמצא הסעד לדבריו בהפטרתנו ובמקומות אחרים בספר הושע? |
3. |
כמה מן המפרשים רואים בהפטרתנו גם את התנגדות הנביא לבטחון העם במצרים (אע"פ שלא נזכר השם מצרים בפרקנו). היכן הרמז לכך? |
| ב. | שני שלבים בתשובה |
"שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱ-לֹהֶיךָ"
ד"ה שובה עד: מורה ששב לדבר שהתרחק ממנו וצריך להגיע עד המקום. מילת "עד" מציין שה' עומד רחוק מהם והם צריכים ללכת אליו עד שיגיעו עדיו, עד המקום אשר הוא שם.
רצה לומר, שיעזבו את עונותיהם הקודמים ויתחרטו על העבר, שטעו מני דרך בטעות ובאונס ומבקשים הדרך לשוב עד ה', ומוסיף אח"כ "ושובו אל ה'" – ושובו שנית אל ה' והיא התשובה מאהבה.
התוכל להוכיח צדקת פירושו מתוך דברים פרק ל'? |
| ג. | עד היכן מגעת התשובה |
"שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱ-לֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ"
פסיקתא רבתי פרשת "שובה ישראל":
דרש רבנו הקדוש: גדול כוחה של תשובה, שכיון שאדם מהרהר בלבו לעשות תשובה, מיד היא עולה. לא עד עשרה מילים ולא עד עשרים ולא עד מאה אלא עד מהלך חמש מאות שנים. ולא עד הרקיע הראשון אלא עד רקיע השביעי, ולא עד רקיע השביעי אלא שהיא עומדת לפני כסא הכבוד. כן הושע אומר: "שובה ישראל עד ה' אלוקיך".
מה הדיוק הלשוני בפסוקנו, שעליו מיוסד דרש זה? |
| ד. | שימושה של "כי" |
"שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱ-לֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ"
שובה ישראל עד ה' והכנע לפניו, כי דע שאתה תהיה כושל וניגף ונוקש בעונך.
כי כשלת בעוונך עד היום, לכן שובה מן היום הזה לעתיד, וזה כטעם (תהלים מ"א ה') "רפאה נפשי כי חטאתי לך". ואין בזה דיוק כאן כמו "אף על פי" ולא גם כן נתינת טעם בעצם, ומי שהוא בקיא בעברי ובהגיון יבין הכתובים.
1. |
מה הקשיים השונים בפסוקנו המתיישבים בדברי הפרשנים הנ"ל? |
2. |
מהו ההבדל בתפישה הדקדוקית של פסוקנו בין שניהם? |
| 3. |
אל איזה רגש בלב השומע פונה הנביא לדעת כל אחד מן הפרשנים בפסוק זה? |
4. |
מה כוונת "הכשלון" בפסוקנו לדעת כל אחד מן הפרשנים? |
| 5. |
מה הדמיון בין פסוקנו לבין תהלים מ"א ה' לפי דעתו של ר' יוסף אבן כספי? |
| ה. | "כל תשא עון וכו'" |
"כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ"
1. |
אבן כספי, אדני כסף: ד"ה כל תשא עון: בכלל תשא עוננו.
|
2. |
רש"י: ד"ה וקח טוב: ולמדנו דרך טוב.
|
3. |
אבן כספי: ד"ה ונשלמה פרים שפתנו: די בזה עתה עדות נאמנה למה שאמר המורה (מאמר ג' פרק ל"ב), כי התפילה בדיבור החיצוני יותר קרוב אל האמת מן המעשה בזבחים. היכן בפסוקנו העדות לכך? |
| ו. | הביטוי "אוהבם נדבה" |
"אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ"
רש"י:
ד"ה ארפא משובתם: אמר הנביא כך אמר לי רוח הקודש: מאחר שיאמרו לפני כן ארפא משובתם ואוהבם בנדבת רוחי, אע"פ שאינם ראויים לאהבה, אתנדב לאהבתם, כי שב אפי ממנו.
ארפא מכת משובתם שהכיתם, אם ישובו אלי אוהבם על נדבת לבם, אם יתנדבו לשוב אלי בכל לב. כי שב אפי ממנו ולא אפקוד עליהם עונם.
ר' יוסף אבן כספי, אדני כסף:
ארפא משובתם: זה תשובת ה' להם כי ישמע תפילתם.
נדבה: דרך נדבה ולא חיוב, כי אין עמנו ראוי לטובה, כטעם (יחזקאל ל"ו כ"ב) "לא למענכם אני עושה".
1. |
מה ההבדל בין המפרשים בפירוש הביטוי אוהבם נדבה? |
2. |
איזה מהם נראה לך פשוטו של מקרא? (נמק את דעתך!) |
| ז. | רעיון רפואת העולם ע"י התשובה |
"אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ"
יומא פ"ו:
אמר ר' חמא בר חנינא: גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם, שנאמר (הושע י"ד) "ארפא משובתם אוהבם נדבה".
1. |
מניין הראיה שע"י תשובה תבוא הרפואה? |
| 2. |
מהו "שמביא רפואה לעולם", היה לו לומר "שמביאה רפואה לאדם" (=השב בתשובה), ושם בפסוק היכן נזכר "רפואה לעולם", דילמא הכא פירושו: ארפא משובתם – של החוטאים? יישב קושייתו! |
3. |
מקשה המהרש"א: למה לא הביא פסוק אחר, דמפורש ביה טפי, וכתיב (ישעיה ו') "ושב ורפא לו"? יישב קושייתו! |
4. |
הסבר את רעיון הבאת רפואה לעולם ע"י תשובת החוטא. ועיין גיליון האזינו תשי"ט מקטע ד. |
| ח. | "ארפא משובתם" |
"אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם"
..."המשובה" בנשמה כחולי בגוף, על כן מילת "ארפא", כנגד (ט' ט"ז) "הוכח אפרים".
| 1. |
התוכל להוכיח מלשון פרקנו שצדק ראב"ע בראותו התייחסות ממקומנו לדברי הושע בפרק ט'? |
| 2. |
מקשים: האין דברי פסוקנו לפי פירושו של ראב"ע סותרים את רעיון התשובה? הסבר מה היא הסתירה ומה יישובה (ועיין ירמיהו ג' י"ד). |
