גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
גיליון

א.

שאלות ודיוקים ברש"י

ב.

"עבודת מתנה"

ג.

האמירה לכהנים 'אני חלקך ונחלתך'

הרחבות והכוונה לשימוש נכון בגיליון
אין גיליונות נוספים בנושא זה
תנ"ך ברשת - עיון בפסוקי הפרשה
פרשת קרח
שנת תש"ל

מתנות כהונה

במדבר פרק יח, פסוקים א - כ

א.  שאלות ודיוקים ברש"י

1) פסוק א'

ד"ה אתה ובניך ובית אביך: הם בני קהת אבי עמרם.

פסוק ב'

ד"ה וגם את אחיך: הם בני גרשון ובני מררי.

 

מניין לרש"י שכך הוא, ודילמא "בית אביך" הכוונה לכל בני לוי, שהוא אבי קהת אבי עמרם?

2) פסוק ד'

ד"ה וזר לא יקרב אליכם: אתכם אני מזהיר על כך.

 

באר-יצחק:

"רוצה לומר, שלא באה כאן אזהרה לזר, רק אזהרה לכהנים ולוויים השומרים שלא יתרשלו במשמרתם למנוע הזרים מאצלם..."

על פי איזו מן המידות שהתורה נדרשת בהן, למד לומר כן?

3) פסוק ה'

ד"ה ולא יהיה עוד קצף: כמו שהיה כבר, שנאמר (במדבר י"ז) "כי יצא הקצף".

 

מה קשה לו בפסוקנו?

4) פסוק ח'

ד"ה ואני הנה נתתי לך: בשמחה, לשון שמחה הוא זה, כמו (שמות ד') "הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו". משל למלך שנתן שדה לאוהבו ולא כתב ולא חתם ולא העלה בערכאין; בא אחד וערער עליו ועל השדה; אמר לו המלך: כל מי שירצה, יבוא ויערער נגדך – אני כותב וחותם לך ומעלה בערכאין. אף כאן: לפי שבא קרח וערער כנגד אהרן על הכהונה, בא הכתוב ונתן לו כ"ד מתנות כהונה בברית מלח עולם. לכך נסמכה פרשה זו לכאן.

 

א. 

מה קשה לו בפסוקנו?

ב.

בעל דברי דוד, מקשה:

ולמה לו לומר: "בשמחה, לשון שמחה הוא זה" שהוא נראה מיותר, שהרי היה לו לומר: "בשמחה", כמו (שמות ד') "הנה הוא יוצא..."

התוכל ליישב קושייתו?

ג. 

ומקשין על סוף דברי רש"י: והלוא מדרך רש"י לדרוש סימוכין על פרשיות בתחילת הפרשה (במקום ששתי הפרשיות הסמוכות נפגשות) ולמה לא פירש למה נסמכה פרשה זו לפרשת קרח בפסוק א' בפרקנו אלא דווקא בפסוק ח'?
ענה לקושייה!

5) פסוק ח'

ד"ה למשחה: לגדולה.

והשווה:

רש"י לשמות כ"ט

ד"ה למשחה: להתגדל בהם, שיש משיחה שהיא לשון שררה כמו (במדבר י"ח) "לך נתתים למשחה" (דברי הימים א' ט"ז) "אל תגעו במשיחי.

 

א. 

מה ראה רש"י להבליט את 'הגדולה' כאן, והרי את המלה כבר פירש בשמות?

ב.

מה ראה רש"י להביא ראייתו ממרחק, מדברי-הימים, והרי השורש מ-ש-ח מצוי בתורה?

6) פסוק ט'

ד"ה מן האש: לאחר הקטרת האשים.

 

נחלקו מפרשי רש"י בהבנת דבריו אלה:

ספר הזיכרון:

לאחר הקטרת האשים, כלומר שאין הכהן רשאי לאכלם, עד שיקריב מה מה שראוי להיקרב.

מנחת יהודה:

הנותר מן האש והוא החלק שאינו קרב על המזבח.

א.

 מה ביניהם בהבנת המלה "מן"?

ב.

איזה דעה נראית לך הנכונה בהבנת דברי רש"י?

ג.

היכן מצינו בנביאים שבא עונש חמור על מי שעבר על הנאמר בפסוקנו (אם נבין אותו כפי שהבינו בעל ספר הזכרון)?

7) פסוק ט'

 ד"ה כל קרבנם: כגון זבחי שלמי ציבור.

 

מנין לרש"י שהכוונה לאלה דווקא?

8) פסוק ט'

ד"ה מנחתם חטאתם ואשמם: כמשמעו.

 

מה ראה רש"י להגיד לנו שהוא כמשמעו, והרי אינו צריך לפרש לנו אלא במקרים שאין הכתוב כמשמעו? (ועיין רש"י, דברים ט"ז י"ט:

ד"ה לא תטה משפט: כמשמעו.

ועיין רש"י, דברים י"ז י"ט:

ד"ה דברי התורה: כמשמעו).

9) פסוק ט'

ד"ה אשר ישיבו לי: זה גזל הגר

 

א. 

מה קשה לו?

ב. 

מנין לו שכך הוא?

שאלה קשה שאלה קשה שאלה קשה ביותר שאלה קשה ביותר