"לא יומתו אבות על בנים"

עיין גם גיליון כי-תצא תש"ט, העוסק כולו בפסוק זה.

מדרש תנאים (לוקט מתוך כ"י מדרש הגדול לספר דברים ע"י דוד הופמן):

"לא יומתו אבות על בנים" למה נאמר? לפי שהוא אומר (שמות כ' ח') "פוקד עוון אבות על בנים", שומע אני אף מחוייבי בית דין כן? תלמוד לומר: "לא יומתו אבות על בנים".

ראב"ע:

ותועי רוח שאלו: איך אמר הכתוב לא יומתו אבות ובמקום אחר אומר "פוקד עון אבות" ושאלתם תוהו, כי "לא יומתו אבות על בנים" מצוה על ישראל, ו"פוקד עון אבות על בנים" הוא הפוקד.

רשב"ם:

ד"ה ובנים לא יומתו על אבות: בבית דין, כדכתיב (מלכים ב' י"ד ו') "ואת בני המכים לא תמית ככתוב... לא יומתו". אבל הקב"ה פוקד עון אבות על בנים, כשאוחזים מעשי אבותיהם בידיהם, וכדכתיב (יחזקאל י"ח ב', ירמיהו ל"א כ"ח) "אבות אכלו בוסר ושני בנים תקהינה" לאבד נחלת אבות, אבל לא על ידי בית-דין.

פסוק ט"ז

"לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים"

ספרי קמ"ז:

וכי מה בא הכתוב ללמדנו? שלא יומתו אבות על-ידי בנים ולא בנים על-ידי אבות? והרי כבר נאמר "איש בחטאו יומתו". אלא בא ללמד, שלא יומתו אבות בעדותם של בנים ולא בנים בעדותם של אבות.
כשהוא אומר "ובנים" – לרבות את הקרובים, ואלו הם הקרובים: אחיו ואחי אביו ואחי אמו ובעל אחותו ובעל אחות אביו ובעל אחות אמו ובעל אמו וחמיו וגיסו (ובניהן וחתניהן...).

רש"י:

ד"ה לא יומתו אבות על בנים: בעדות בנים, ואם תאמר: בעוון בנים? כבר נאמר "איש בחטאו יומתו".

רלב"ג:

ביארו רבותינו זה המאמר בעדות קרובים, כדי להשמר מהכפל... והנראה מפשט הכתוב, שהוא בא להזהיר הדיינים שלא ישפטו למות האבות בעבור חטא הבנים ולא הבנים בעבור חטא אביהם, אבל איש בחטאו לבד.
ואולם דבר העדות הקרובים יתבאר ממה שנזכר ברוצח מענין גואל הדם, שמצד רתיחתו ירצה על כל פנים להמית הרוצח, אע"פ שאין לו חטא מות, ולזה הוא כמו בעל דבר. וכמו שבעבור אהבת קרוביו והיותו עצמו ובשרו יפותה להמית מי שאין לו חטא (=חטא של רצח בכונה), כן יפותה להעיד לו עדות, אע"פ שאינו אמת.
ולפי שהגואל לא יעבור שני בשני כמו שביארה התורה בפרשת בהר סיני..., הנה אין נפסל לעדות כי אם שני בשני (=קרוב משפחה עד לדרגת שני בשני). ועוד שכמו שפסלה התורה הרשע והחמסן לעדות, לפי שאנחנו רואים אותם נוטים מדרכי התורה ולזה נחשוד אותם, שאולי לסיבת הממון או אהבה לא יחוש להעיד שקר, כל שכן שנחשוד הקרובים, כי כמעט שטבע הקורבה ימשכם לעזור לקרובים, אם במשפט אם בכח. והנה כמו שהדיינים יהיו בלתי נוטים בטבעם לאהבת החלק האחד יותר מהאחר, כן ראוי שימשך הענין בעדים, כי על פיהם יצא מה שיצא מהמשפט, כי אם אין עדים אין דיינים.
והנה הוצרכה התורה לצוות שלא יומתו אבות על בנים, לפי שכבר זכרה כי ה' יתברך פוקד עון אבות על בנים, ואולי יחשבו הדיינים לעשות דבר ראוי, אם ילכו בדרכי השם יתברך , וכל שכן שביארה התורה בעיר הנדחת, שימותו בה בנים על אבות, ולזה הזהירה התורה מזה בזה המקום, וכאילו אמר: אף על פי שזכר בכאן, שאם יקרא העני אל ה' יהיה בשוכר עונש גדול מה' יתברך, אין ראוי לשופטים שילמדו מזה ויענשו הכובש שכר שכיר ואינו פורע בזמנו כמו שה' יתברך עונש אותו.

שד"ל:

לא יומתו אבות על בנים: נראה לי שלא ילקח האב תמורת הבן ולא הבן תמורת האב, אם יחפוץ אחד מהם לשים נפשו כופר לחברו; אולי כן היה מנהג הקדמונים וכן מצאנו Zaleuchus שציוה לנקר אחת מעיניו ואחת מעיני בנו, שהיה חייב ניקור שתי עיניו.
אבל לומר, שלא יומתו האבות והבנים יחדו על חטא שעשה אחד מהם, אינו נראה, שאם כן היה נכון שיאמר...
ואף על פי כן יפה למד מכאן אמציה (מלכים ב' י"ד), שלא המית את בני המכים כי קל וחומר הוא, אם לא יומתו זה תמורת זה, כל שכן זה מלבד זה.
גם אפשר לפרש "ואת בני המכים לא המית", אם קרה שקצת מן המכים כבר מתו קודם שחזקה הממלכה בידו, לא המית את בניהם תמורתם למען נקום דם אביו.

מלכים ב', י"ד ה'-ו'

"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר חָזְקָה הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ (=בידי אמציה מלך יהודה) וַיַּךְ אֶת עֲבָדָיו הַמַּכִּים אֶת הַמֶּלֶךְ אָבִיו וְאֶת בְּנֵי הַמַּכִּים לֹא הֵמִית כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת כִּי אִם אִישׁ בְּחֶטְאוֹ ימות (יוּמָת)"

רד"ק:

לא יומתו... כי משמעות הפסוק כך הוא, כמו שאמר "איש בחטאו יומת" אלא שרבותינו ז"ל קבלו, כי בכלל לאו זה עדות הקרובים, כמו שתרגם אונקלוס "על פום בנין ועל פום אבוהון", אבל עיקר האזהרה הוא, שלא יומתו האבות בעון הבנים והבנים בעון אבות, כמו שהביא ראיה הנה מן הפסוק.

רלב"ג:

ככתוב בספר תורת משה: זה לאות, כי כוונת הכתוב באמרו "לא יומתו אבות על בנים..." שלא יומתו האבות בחטא הבנים ולא יומתו הבנים בחטא האבות.