איסור במות

עיין גם גיליונות ראה תשי"ד, תשכ"ד.

ר' דוד הופמן, בפירושו לספר דברים מעמיד מול פסוק ד' בפרקנו את ישעיה א' פסוק כ"ט ורואה כאן הבדל חשוב בין תורתנו לתורת העכו"ם.

פסוק ה'

"כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱ-לֹהֵיכֶם...
לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָּׁמָּה"

אלשיך:

...ושמא תאמר כי עתה שירחק המקום בקצווי ארץ ישראל ויצטרכו לדרוש בדרכים ממקום למקום איזה המקום בחר לו יתברך והוא טורח ואולי ימנעו אנשים מלכת שמה, אמר: אל נא יחשוב לטורח לדרוש איש בית ה', כי הלא לשכנו יתברך תדרשו ואין להם אושר גדול מזה, יהיה נא טרחכם ומשאכם על שכונת ה' יתברך , כי זכות גדול הוא... ותספיקו להקנות בכם שלמות וחסידות ויושר לבב עד שאם בלכתכם שמה הייתם מחוסרי אחדות והולכים בפירוד לבבות, תקנו אחדות עצום לעשות המצוה ההיא.

פסוק י"ז

"לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ וְכָל נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר וְנִדְבֹתֶיךָ וּתְרוּמַת יָדֶךָ"

ספרי ע"ב:

לא תוכל לאכול בשעריך: ר' יהושע בן קרחה אומר: יכול אני אבל איני רשאי. כיוצא בו אתה אומר (יהושע ט"ו) "ואת היבוסי יושבי ירושלים לא יכלו בני יהודה להורישם" – יכולים היו אבל אין רשאים.

רש"י:

ד"ה לא תוכל: רבי יהושע בן קרחה אומר: יכול אתה אבל אינך רשאי. כיוצא בו (יהושע ט"ו ס"ג) "ואת היבוסי יושב ירושלם לא יכלו בני יהודה להורישם" יכולים היו אלא שאינן רשאים, לפי שכרת להם אברהם ברית כשלקח מהם מערת המכפלה. ולא יבוסיים היו אלא חתיים היו?! אלא על שם העיר ששמה יבוס. כך מפורש בפרקי דר' אליעזר (פרק ל"ו) והוא שנאמר (שמואל ב' ה' ו') "לא תבוא הנה כי אם הסירך העורים והפסחים", צורות (=פסלי נחושת) שכתבו עליהם את השבועה.

הכתב והקבלה, מקשה על שימוש זה של "יכול" (ועיין בראשית מ"ד, דברים י"ז ט"ו; כ"א ט"ז ועוד ועוד):

ויש לתת טעם על אמרו "לא תוכל" ולמה לא אמר סתם "לא תעשה" (במקומנו "לא תאכל") וכיוצא בזה מן הלשונות.

פרק ט"ו פסוק י"ח

"לֹא יִקְשֶׁה בְעֵינֶךָ בְּשַׁלֵּחֲךָ אֹתוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ
כִּי מִשְׁנֶה שְׂכַר שָׂכִיר עֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים
וּבֵרַכְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה"

רשב"ם:

ד"ה לא יקשה בעינך: שתשלחנו חפשי מעמך במה שאתה נותן לו משנה וכפילות שכר שכיר בעבודת שש שנים שעבד אותך, שאתה מעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך מלבד שכירות של קניין שש שנים שקנית אותו, שהרי יברכך ה' בכל אשר תעשה. והרי פירוש פסוק זה דוגמת "ולא ירע לבבך בתתך לו" וכן: "תרע עינה באיש חיקה ובבנה ובבתה מתת לאחד מהם", כי רוע העין וקשיות הלב מדבר על נתינת ממון לאחרים. וכאשר הורגלו לפרש ש"לא יקשה בעינך" על מה שאתה משלחו חפשי לסוף שש, שהרי הרבה עבדך שש שנים כלומר יותר משאר שכירים, שטו"ת הוא בידם, וכי למה יקשה בעיניו בשילוח חפשי והלא קנאו מתחילה אלא לפי עבודת שש שנים, שהכל יודעים שבשביעית יצא, ועוד, לא היה לומר משנה שכר שכיר אלא משנה שכיר...

הרכסים לבקעה:

ד"ה לא יקשה בעיניך: לומר, מקנת כספי הוא, למה אשלחנו. וירדה תורה לסוף דעתם, שכן עשו בימי הבית כמו שכתוב בספר ירמיהו, שכבשו אחיהם לעבדים ולא שלחום.
ובחינם דחה הרשב"ם הכתוב ממשמעו ואמר שעל ההענקה אמר "לא יקשה בעינך", והראיה שהביא מפסקי הטעמים לאו כלום היא, שבמשפט באה האתנחתא במילת "שנים", שדיבור "כי משנה שכר שכיר" טעם ל"לא יקשה", לפי שעבדך ביום ובלילה ושכיר אינו עובד כי אם ביום, ואתה קניתו מתחילה רק לשש שנים, לכן לא יקשה אליך לשלחו. ואח"כ אמר כי בגלל זה שאתה משלחו וענקתו יברכך ה'.