הפטרה

אברבנאל, (בסוף פירושו לפרקנו):

ובנבואה הזאת מבואר שהיא עתידה ואי אפשר שתפורש על בית שני, כי שם לא באו מרחוק ומצפון ומים ומארץ סינים; גם לא היו בבבל "לבזה נפש למתעב גוי לעבד מושלים" (ישעיהו מ"ט ז'), כי נבודנצר וביתו בלבד מלך עליהם; גם אי אפשר לומר על חורבן בבל (=כוונתו: על גלות בבל) "עזבני ה' וה' שכחני", כי לא ישבו שמה כי אם חמשים שנה, ואיך יקרא זה עזיבה ושכחה?! ושאר הכתובים כולם יעידון יגידון, שלא נתקיימו עד הנה, שהם עתידים להתקיים בזמן ביאת משיחנו במהרה יגלה.

              והשווה לדבריו אלה פירושו לעובדיה, שהובא בגיליון וישלח תשי"ט!

פסוק י"ז

"מִהֲרוּ בָּנָיִךְ מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ"

השבעים וכן הרב סעדיה גאון תרגמו כאילו היה כתוב: "מהרו בוניך".

פסוק י"ז

"מִהֲרוּ בָּנָיִךְ מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ"

אברבנאל:

ואמנם אָמרוֹ "מהרו בניך"... בעונותינו כי רבו אורך הגלות העיד שאין הפירוש הזה (=של המפרשים שקדמוהו) אמתי, אבל פירושו: יותר מהרה שכחו בני ציון את ארצם משישכח אותה השם יתברך. לפי שהיו מהם רשעים, שלא היו מרחמים על הארץ הקדושה, והמה סבבו חורבנה, והוא אָמרוֹ "מהרו בניך", רוצה לומר לענין השכחה, לפי שמהרסיך ומחריביך ממך יצאו, כלומר, שבסיבתם נחרבה הארץ ובית המקדש.

פסוק י"ט

"כִּי חָרְבֹתַיִךְ וְשֹׁמְמֹתַיִךְ וְאֶרֶץ הֲרִסֻתֵךְ 
כִּי עַתָּה תֵּצְרִי מִיּוֹשֵׁב וְרָחֲקוּ מְבַלְּעָיִךְ"

כמה ממפרשינו מפרשים פסוק זה על פי מידת "מדרך קצרה" (שהיא מידה ט' מבין ל"ב  מידות של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי).

פסוק כ'

"עוֹד יֹאמְרוּ בְאָזְנַיִךְ בְּנֵי שִׁכֻּלָיִךְ צַר לִי הַמָּקוֹם..."

לאנייאדו, כלי פז (על ישעיהו) מקשה:

והלא (אבות פרק ה') "לא אמר אדם לחברו – בימי שלוותם – צר לי המקום שאלין בירושלם".

והוא מיישב על פי לשון פסוקנו.

פסוק כ'

"צַר לִי הַמָּקוֹם         גְּשָׁה לִּי וְאֵשֵׁבָה"

רש"י:

ד"ה גשה לי: התקרב לצד אחר בשבילי ואשבה.

      והשווה רש"י, בראשית י"ט ט':

ד"ה ויאמרו גש הלאה: קרב להלאה, כלומר התקרב לצדדין והתרחק ממנו... וכן (ישעיה מ"ט) "גשה לי ואשבה" המשך לצדדין בעבורי ואשב אצלך.

מלבי"ם:

ד"ה גשה לי: המקום שלך צר לי ואיני יכול להכנס אל תוכו, ולכן גשה אתה והתקרב אלי, למען אשב בתוכך.
רצה לומר, כי אחר שבני ישראל יהיו רבים מאד ולא תוכל ארץ ישראל להחזיק את כולם, לכן תרחיב הארץ את גבולה ותתפשט עד חוצה לארץ, כמו שאמר (ישעיה נ"ד) "הרחיבי מקום אהלך".
וזה במשל, כי הארץ תיגש אל היושבים העומדים חוצה לה ואינם יכולים להכנס לתוכה.

פסוק כ"א

"וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ מִי יָלַד לִי אֶת אֵלֶּה
וַאֲנִי שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה גֹּלָה וְסוּרָה             וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל?
הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי                               אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם?"

פסוק ט"ז

"הֵן עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ"

שיר השירים רבה ח' ו' (ג):

אמר ר' איבו: שני דברים שאלו ישראל מלפני הקב"ה ולא שאלו כהוגן: עמדו נביאים ותיקנו על ידיהם; ישראל אמרו (הושע ו') "ויבוא כגשם לנו". אמרו להם הנביאים: "לא שאלתם כהוגן, שהגשמים הללו סימן טרחות הן לעולם; יוצאי דרכים מצירין בהם, מפרישי ימים מצירים בהם, טחי גגות מצירין בהם, מי שבורו מלא מים וגתו מלא יין מצירין בהם; ואתם אומרים: "ויבוא כגשם לנו"?
ועמדו הנביאים ותיקנו (הושע י"ד) "אהיה כטל לישראל".
ועוד אמרו ישראל לפני הקב"ה (שיר השירים ח') "שימני כחותם על לבך, כחותם על זרועך", אמרו להם הנביאים: לא שאלתם כהוגן, הלב פעמים נראה ופעמים אינו נראה ואין חותמו נגלה; ואיזהו כהוגן? (ישעיהו ס"ב) "והיית עטרת תפארת ביד ה' וצניף מלוכה בכף אלוקיך".
ר' שמעון בן קומת אמר בשם ר' לוי: אמר להם הקב"ה: "לא אתם ולא נביאיכם שאלתם כהוגן וכראוי, שמלך בשר ודם עובר ועטרה נופלת מעל ראשו וצניף מלוכה מעליה. ואיזהו כהוגן? הדא הוא דכתיב (ישעיה מ"ט) "הן על כפים חקותיך חומותיך נגדי תמיד". כשם שאי אפשר לו לאדם לשכוח כפות ידיו, כך (ישעיה מ"ט) "גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך".