דברי מרים ואהרן

פסוקים א'-ב'

"וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה' הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע ה'"

רש"י,

פסוק א':

ד"ה ותדבר מרים ואהרן: היא פתחה בדיבור תחילה, לפיכך הקדימה הכתוב.
ומניין היתה יודעת מרים, שפרש משה מן האשה? ר' נתן אומר: מרים היתה בצד ציפורה בשעה שנאמר למשה (י"א) "אלדד ומידד מתנבאים במחנה". כיון ששמעה ציפורה, אמרה: "אוי לנשותיהם של אלו! אם הם נזקקים לנבואה, שיהיו פורשין מנשותיהם כדרך שפרש בעלי ממני!" ומשם ידעה מרים והגידה לאהרן.
ומה מרים שלא נתכונה לגנותו – כך נענשה, קל וחומר למספר בגנותו של חברו!

ד"ה האשה הכושית: מגיד שהכל מודים ביפיה, כשם שהכל מודים בשחרותו של כושי.

ד"ה על אודות האשה הכושית: על אודות גרושיה.

ד"ה כי אשה כושית לקח: מה תלמוד לומר? אלא יש לך אשה נאה ביפיה ואין נאה במעשיה, במעשיה ולא ביפיה, אבל זאת נאה בכל.

ד"ה האשה הכושית: על שם נויה נקראת כושית, כאדם שקורא את בנו נאה "כושי", כדי שלא תשלוט בו עין הרעה.

ד"ה כי אשה כושית לקח: ועתה גרשה.

פסוק ב':

ד"ה הרק אך: עמו לבדו דבר ה'?

ד"ה הלא גם בנו: ולא פרשנו מדרך ארץ.

1.

למה לא פירש רש"י (המביא את דברי חז"ל) "כושית" כמשמעה, כפי שמפרש אבן כספי? (עיין להלן מקטע ב').

2.

לפי דעת בעל באר יצחק, (להרב יצחק הורוויץ אב"ד יערוסלב, נדפס תרל"ב): ד"ה האשה הכושית: ולפי פשוטו על שם נויה נקראת כושית, כאדם שקורא את בנו... הסבר מה אילצו להגיה את לשונו של רש"י כך.

3.

מה פירוש השאלה בד"ה כי אשה כושית לקח: מה תלמוד לומר? ולמה לא הקשה רש"י קושיה זו גם לפי פירושו השני לפשוטו?

4.

הרא"ם, מקשה: ולמה לא הוצרך לפרש בפירושו הראשון (שהוא לפי מדרש חז"ל) כי אשה כושית לקח: ועתה גירשה, כמו שפירש בפירושו השני, שהוא לפי פשוטו? ענה לקושייתו!

5.

מה פירוש המלה "כי" ("כי אשה כושית לקח") לפי הפירוש הראשון (לפי מדרש חז"ל), ומה פירוש "כי" לפי הפירוש השני שהוא לפי פשוטו?

ר' יוסף אבן כספי, משנה כסף (צרפת 1340-1280)

אמר יוסף: מפליא אני על הקדמונים, שלמים הם כולם ממני, לא אגיע לפרסת כף רגלם, איך נפל לעולם בדמיונם שיפרשו דבר מן התורה הפך מה שכתוב, אם כשיחליפו שם אל שם הפכי לו או יוסיפו מילות הפכיות, וזה כי ידוע מה שפירש בזה אונקלוס – ואמר רבנו משה (הרמב"ם): "אונקלוס הגר חכם גדול היה" (כן כתב הרמב"ם במורה נבוכים מאמר א' פרק כ"ח) – ומאין לו לפרש "כושית"=יפה, שהם הפכים כשחור ולבן? ועוד: מאין לו להוסיף מילות הפכיות, אחר "כי אשה כושית לקח" כאילו כתוב בתורה "כי אשה כושית שלקח, עזב או הרחיק"? ואם היתה זאת כוונת נותן התורה, למה לא כתב כן? ולמה כתב היפוכו? ועוד: מי התיר לנו לעשות זה? מדוע אונקלוס כוחו גדול לעשות זה? או חכמי התלמוד או אבן עזרא שכלם הסכימו בזה, ומדוע לא נעשה כן אנחנו ואיש הישר בעיניו יעשה? עד שנחליף "ואהבת את ה' אלוקיך" באמרנו – חלילה! – ושנאת את ה', או ואת אשר אהב ה' תשנאהו?
ואם תאמר: משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע והודיעו על פה, שכן פירוש זה הפסוק, התשובה: נשוב על הטענה הראשונה: למה לא נכתב בכתב כמו שהוא הענין, ולא לכתוב מילה שהכוונה בה ההפך, הֲיִקָרֵא (הק בקמץ) – פירוש – המרת המילות הפך בהפך?! אבל יקרא פירוש – כשיפורשו המילות כמשמען איך שיפורשו, כמו שפירשו (שמות ל"ו ג') "לא תבערו אש בכל מושבותיכם". (ויקרא י"ט) "ולא תאכלו על הדם". בפירושים עמוקים, יהיה הכתוב סובל להם, כל שכן שאין בהם הפכות, אבל זולת זה (כלומר: פירוש שאינו מתחשב במשמעות המילה) יקרא תמורה, והפכות ומחיקה, ונסיחה ונתיצה, וזה בכל לשון שאתה שומע. ומדוע לא נאמר, כי אמרו (דברים ד, כ') "ואתכם לקח ה'" – פירושו – עזב? וכן (שמות י"ב ב'): "ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכנו הקרוב אל ביתו" – ועזב הוא ושכנו? – מה פתרון לנו בין זה וזה?
חי ה' נשגבה בעיני זאת הדרך המוסכמת מכל הקדמונים עמודי עולם והאמונה והחיזוק לתורת משה – לא אוכל לה. חלילה לי מעשות כדבר הזה, או אעזוב לגמרי תורת משה ואאמין בתורה חדשה חלילה כבר נעשית, או אעשה גם אני כמו שיעשו אלה, חס ושלום!
לכן אני אומר, כי פירוש מה שכתוב כאן לפי המובן באור הכרחי מלשון העברי, כי "כושית" היא אשה מארץ כוש, ופירוש "כי אשה כושית לקח" – החזיק, כי כן פירוש הלמ"ד והקו"ף והחי"ת (=לקח) והפך זה שורש העי"ן והזי"ן והבי"ת (=עזב) וכל זה הסכמת הלשון.
והנה הענין כן: כי משה אחרי נשאו ציפורה לקח אשה כושית על ציפורה, לסיבה שידע הוא עליו השלום, ואין לשאול טעמים בפעולותיו, כי בודאי מחכמה עשה זה, והנה לא ידענו הזמן המוגבל שנשא אותה אם עתה בנסעם, אם לפני כן זמן מה, כי לא נזכר בתורה עדיין, כי גם לא נכתבו בתורה כמה ענינים אז; אבל בעבור שלא נזכר הדבר עד עתה, בעבור שלא נבהל באמרו "על אודות האשה הכושית אשר לקח" – בעבור שלא שמענו זה מעולם – אמר מיד "כי אשה כושית לקח", כאילו אמר: דעו, שאשה כושית לקח, ואם לא נזכרה עדיין, ועליה דיברו אלה (אהרן ומרים); כי בעבור תעלם מהם סיבת זאת ההוספה בלקיחת האשה הזאת... לכן דיברו על משה בהוסיפו אשה על אשה... וענין אמרם "הרק אך במשה דבר..." שלא דנו למשה מצד יתרון חכמה עליהם, עד שנעלם מהם מה שגלוי למשה, רצוני סיבת הוספת אשה על אשתו, או סוד החכמה בהוספה זו, ולא אמרו: "הוא ידע מה יעשה, ואם דבר ריק הוא – ממנו הוא ריק", אבל השווה עצמם לו בכלל, בעבור שהיו שוים בנבואה, ולא הביטו ששוים לא היה במין קרוב, אבל היה בסוג גם רחוק מאד, כמו שהודיעו ה' אחר כך ואוסיף בזה הערה:
כי ידוע כי תורתנו השלמה נמשכת אל שלמות הטבע, ולכן לא נצטוינו שננגד ונעיק לפעולות הטבע, אבל נתנהג בהכרחי, ולכן לא נצטוינו בפרישות מאשה, כי המעשה ההוא הכרחי בטבע לנו... ואם משה רבנו עליו השלום היה פורש לגמרי מאשה, כמו שאמרו הקדמונים, לא היה משה האיש המשובח בזמן מעולם ועד עולם, וחז"ל אמרו (סוכה נ"ב) "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו" ושלמות פעולותיו הטבעיות לא חלשו בהיותו בן שמונים, ואף לא בהיותו מן מאה, כי אברהם שהיה למטה ממנו הוליד בן מאה, אם כן אין לשפוט עליו שיהיה פורש מאשה, כי איננו צעיר דורש (Franziskanas Minor) או אגוסטי (נזיר ממסדר Augustinus) או כרמלי (נזיר ממסדר על שם הר הכרמל). ואף לא נפלא אם לקח שתי נשים, כי אברהם אבינו הראשון לקח שתי נשים, ויעקב ארבע, ומעשה אבות יעשו הבנים, ואיך נהיה אנחנו סכלים מכל סכלים, עד שנחשוב במעשיו ובדעותיו, אין לנו רק שנבוש ונִכָּלֵם מעצמנו ונאמר: הוא ידע מה יעשה...

1.

פרק י"א פסוק ח'  "שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה וּבִשְּׁלוּ בַּפָּרוּר וְעָשׂוּ אֹתוֹ עֻגוֹת" בצלע הזאת ששה פעלים, שיש לחלקם לשלוש קבוצות דלקמן: א) איסוף המן (שטו – לקטו) ב) עיבוד המן (טחנו – דכו) ג) הכנת המן (בשלו – עשו עוגות) הסבר פיסוק הטעמים של הצלע, ואיך הוא מתאים לחלוקת הפעלים דלעיל?

2.

פרק י"א פסוק ל"א "וְרוּחַ נָסַע מֵאֵת ה' וַיָּגָז שַׂלְוִים מִן הַיָּם וַיִּטֹּשׁ עַל הַמַּחֲנֶה כְּדֶרֶךְ יוֹם כֹּה וּכְדֶרֶךְ יוֹם כֹּה סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה וּכְאַמָּתַיִם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ" א. מדוע "ויטש על המחנה" בקדמא ואזלא ולא במונח רביע? (פסוק זה היה דורש בהמשך פעמים מהפך פשטא זקף). ב. השווה: "כדרך יום כה" – דרגא מונח רביע עם: "כדרך יום כה" – מהפך פשטא זקף. מה מלמדת אותנו השוואה זו על הצירוף דרגא מונח רביע? השווה גם שמות ב' ב' "ויפן כה וכה" והטעמים שם!