הפטרה

עיין לפסוקים הראשונים של הפטרתנו גיליון במדבר תשכ"א.

מ"ד קאסוטו, "הפרק השני בספר הושע" (ספר הזכרון לד"ר פוזננסקי, ורשה תרפ"ז):

...ההקבלות האלה (שדיבר עליהם לפני כן) שבין הפסוקים הראשונים ובין האחרונים (פרק ב' א'-ג'; כ"ג-כ"ה), ובתוכן אלה ביחוד שבין הראשון (פסוק א') ובין האחרון (פסוק כ"ה), מראות לנו חזיון שאנו מוצאים פעמים רבות במקרא: ההקבלה בין הפתיחה ובין החתימה.
אין הימצאות הקבלות כאלה הלכה נקבעת באופן מלאכותי על ידי החוקרים, למרות הכתובים המתנגדים לה, אלא עובדה מופיעה לנו בתוך הכתובים עצמם. שיסודה בהכרה, כי בחזור הנביא בסוף דבריו על אותם הניבים או על אותם רעיונות שהביע בתחילתם, יעשה על שומעיו או על קוראיו רושם נעים של שלמות הרמונית, ויטביע בכח מיוחד בתוך רוחם את זכרון אותם הניבים או אותם הרעיונות, כאילו כל דבריו סובבים עליהם ומכוונים אליהם.
כשנשוב ונסתכל בצורתם של שאר חלקי הפרק נמצא אחר הפסוקים א'-ג' מערכת אחרת... (פסוקים ד'-ו') מתחלקים לשלשה בתים, ועוד מערכת של שלשה בתים לפני החתימה (פסוקים י"ח-כ"ב). בין שתי המערכות נמצאות אף הפעם הקבלות ניבים והקבלות רעיונות, על פי הרוב הקבלות שהן ניגודים.

פסוק ט'

"וְאָמְרָה אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל אִישִׁי הָרִאשׁוֹן כִּי טוֹב לִי אָז מֵעָתָּה"

 פסוק י'

"וְהִיא לֹא יָדְעָה כִּי אָנֹכִי נָתַתִּי לָהּ הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהּ וְזָהָב עָשׂוּ לַבָּעַל"

פסוק י"א

"לָכֵן אָשׁוּב וְלָקַחְתִּי דְגָנִי בְּעִתּוֹ וְתִירוֹשִׁי בְּמוֹעֲדוֹ..."

אברבנאל:

בתשובתה שעשתה ב"אלכה ואשובה" לא נתחרטה מלכת אחרי הבעלים ולא אמרה לשוב מהם ולעזבם, גם לא הודתה בפיה שהצלחותיה וטובותיה לא היו מהם כי אם מה' יתברך, אבל היה ענין תשובתה, שבזמן פשעיה עזבה את ה' ועבדה את הבעלים בלבד, ושבזה חטאה, לא בעבודת הבעלים כי אם בעזבה את עבודת הא-ל יתברך ושהוא יותר טוב לשוב אל ה' ולעבדו בשיתוף עם הבעלים; ולכן אמרה: "אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה", שעשתה החילוף בפחות ויתר, כי מי שיאמר "טוב זה מזה" מורה ששניהם טובים. אלא שאחד הוא יותר טוב מחברו.
וכן היה דעת האומה הפושעת, שהכוחות שהיתה עובדת אותם היו משפיעים עליה הטובות, אבל לא היתה השפעתם כל כך טובה, כמו השפעת ה' יתברך, ויצא מזה שהיה יותר טוב לקבץ כולם בעבודות הא-לוה יתברך והבעלים, כדי שהא-ל יתברך ישפיע בהשגחתו, והכוכבים בפעולותיהם וכוחותיהם ישפיעו גם כן, ובזה תתרבה הברכה. ולזה אמרה "אלכה ואשובה" כי מילת "אלכה" חוזרת אל מה שנאמר למעלה "אלכה אחרי מאהבי", כאילו אמרה: אנכי על כל פנים אלכה אחרי מאהבי אבל עם זה גם כן אשובה אל אישי הראשון, כי טוב יהיה לי אז, רצה לומר – כשאעבוד את כולם "מעתה" – שעזבתי את ה' ועבדתי הבעלים בלבד.
ועל זה אמר ה' יתברך: הנה הסכלה ההוללה הזאת גם עתה חשבה, שטובותיה היו מפאת הבעלים ועוד היום החזיקה בסכלותה לעבדם. וכיון שהיא לא ידעה ולא הודתה בפיה שאנכי נתתי לה בכל הזמנים, הראשונים והאחרונים, הדגן והתירוש והיצהר ושאנכי הרביתי לה הכסף והזהב שעשו מהם צורת הבעלים והפסילים, לכן מפני זה אשוב ולקחתי דגני בעתו...

באור:

ד"ה ואמרה אלכה ואשובה: טעם וי"ו כמו אז, כמו שאמר (דברים ד' ל') "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלוקיך".

מלבי"ם:

ד"ה ואמרה אלכה ואשובה...: אמנם הגם שילחצנה ההכרח לשוב אלי, בכל זאת לא תכיר חטאתה, רק תדמה כזונה הנ"ל, שגם אחרי שיתרחקו מאהביה ממנה והיא תרדוף אותם ולא תמצאם עוד עד שלבסוף תהיה מוכרחת לשוב לבית בעלה, לא תתחרט על מעשיה וזנותיה, כי בהפך, תתאונן על מה שהיא מוכרחת לשוב לבית בעלה, ותאמר בפירוש: "מה שאלכה ואשובה אל בעלי הראשון אינו מפני שאני מתחרטת על מה שיצאתי מביתו לבית הזונים, ומפני שטוב לי יותר בבית אישי מבבית הזונים, כי בהיפך, בבית הזונים היה לי טוב יותר מבבית אישי, רק מפני 'כי טוב לי אז מעתה', שמן המעמד שאני בו עתה, שהזונים עזבו אותי ואין לי עתה עוזר ותומך, מן המעמד הזה היה טוב לי אז בבית בעלי, הגם שאינו טוב מן המעמד שהייתי בו בעת שהייתי בבית מאהבי.

קאסוטו, (במאמרו שהוזכר לעיל, מקטע ראשון):

...עתה... תוכח על ידי הנסיון כי מהבעלים לא תבוא לה טובה, ותתחיל גם כן להרגיש מעין געגועים על אישה הראשון, כי הוא היה עונה אותה תמיד ועל כן "טוב לה אז" בהיותה נאמנה לבריתו "מעתה", מזמן לכתה אחרי הבעלים, ואולם אין כאן עדיין תשובה... אדרבא, יש עוד בגעגועים אלה ממה שיחשב לעוון פלילי; אולי שמע הושע דברי געגועים כאלה מפי אחדים מבני עמו, כשהתחילו הצרות הלאומיות אחר מותו של ירבעם השני, וחפץ הוא להטעים בפירוש, כי אפילו יהיה זה הלך נפשה של האומה כולה, לא די בו, תשובה כזו אין שמה תשובה. על שלא נולדה מתוך אהבה שאינה תלויה בדבר אלא רק מתוך הכרתה "כי טוב לי אז מעתה" אינו מאשימה, לפי שיודע שמתוך שלא לשמה בא לשמה. אמנם על דבר יותר כבד מזה יש לו להאשימה: על שכנתה את ה' בשם "אישי הראשון"...

1.

מהו הקושי שרצו מפרשים אלה ליישב?

2.

מהו פירושם של "אז" ו"עתה" לפי אברבנאל, ומה פירושם של "אז" ו"עתה" לפי המלבי"ם? נסה להכריע ביניהם.

3.

השווה את דברי ישראל בפסוקנו לדברי ישראל בהושע ו' א'-ג'. מה ההבדל ביניהם?

4.

מהו החטא בדברי ישראל לדעת קאסוטו (הושע ח' ו')?

1.

פרק ג' פסוק א' "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי" הערת המסורה: כל דיבור אל בר מן דין את כל צווי דכו' במ"א צנצנת המן. הסבר את הערת המסורה.

2.

פרק ג' פסוק כ'          "וּבְנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם מַחְלִי וּמוּשִׁי אֵלֶּה הֵם מִשְׁפְּחֹת הַלֵּוִי לְבֵית אֲבֹתָם" הערת המסורה: קדמא בתביר תנין דפסוק שאחריו בזקף והוא מן זוגין דחד נחית וחד קאים. הסבר את הערת המסורה.

3.

פרק ד' פסוק ו'            "וְנָתְנוּ עָלָיו כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ וּפָרְשׂוּ בֶגֶד כְּלִיל תְּכֵלֶת מִלְמָעְלָה וְשָׂמוּ בַּדָּיו" הערת המסורה: קדמאה ובתראה ושמו בדיו ב' מצעי ושמו את בדיו. הסבר את הערת המסורה.