איסור אכילת חלב

פסוק כ"ג

"... כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ"

פסוק כ"ו

"וְכָל דָּם לֹא תֹאכְלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לָעוֹף וְלַבְּהֵמָה"

השווה:

   ויקרא ג' י"ז

"חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם כָּל חֵלֶב וְכָל דָּם לֹא תֹאכֵלוּ"

פסוק כ"ד

"וְחֵלֶב נְבֵלָה וְחֵלֶב טְרֵפָה יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה וְאָכֹל לֹא תֹאכְלֻהוּ"

תרגום יונתן:

ותריב חיוא דמקלקלא בשעת נכסתא ודמתנבלא במותנא
(וחלב בהמה שנתנבלה בשעת שחיטתה וגם נתנבלה במיתה)
ותריב חיוא תבירא אפשר דיתעבד לכל עבידתא
(וחלב בהמה שנטרפה [=נשברה ע"י חיה] מותר לעשותו לכל מלאכה).=
ברם תריב חיוא דמכשרא יתסך על מדבחא
(ואולם חלב בהמה כשרה יעלה על המזבח).

הרמב"ם, מורה נבוכים ג' מ"ח:

וכן חלב הקרב משביע (משמין יותר מדי) ומפסיד העיכול ומוליד דם קר ושרפתו היתה יותר ראויה מאכילתו (=וטוב להשתמש בו למאור). וכן הדם והנבֵלה קשים להתעכל ומזונם רע.

ספר החנוך, מצוה קמ"ז שלא נאכל חלב בהמה טהורה שנ' כל חלב שור...:

כבר כתבתי באיסור טרפה בפרשת משפטים, כי מהיות הגוף כלי לנפש ובו תפעל כושר פעולותיה, ולפי זכותו וטוב מזגו יבין דרך הנפש החכמה הנתונה בו ויאמין לעצתה וילך אחריה, מפני זה צריך האדם להשתדל על כל פנים במהות גופו להעמידו על ישרו ובוריו וכוחו.
וידוע הדבר ומפורסם בין בני אדם, כי לפי המאכלים יתפעל הגוף בבריאות או בחולי, כי בשר הגוף הוה ונפסד בכל יום, ולפי המזונות הטובים יתהוה בהיפך; ועל כן היה מחסדי הא-ל הגדולים עלינו – אנחנו עמו אשר בחר – להרחיק ממנו כל מאכל מזיק אל הגוף ומוליד בו ליחות רעות.
וזה הכלל שיש לפי הפשט בכלי איסור המאכלות, כמו שאמרנו למעלה, וידוע כי החלב דבק ומוליד ליחות רעות.

ואלה דבריו בפרשת משפטים, מצוה ע"ג, "שלא לאכול מן הטרפה שנאמר ובשר בשדה טרפה לא תאכלו":

לפי שהגוף כלי לנפש ובו תעשה פעולתה וזולתו לא תושלם מלאכתה לעולם, ועל כן באה בצלו, ולא לרעתה באה, כי הא-ל לא ידע, אבל ייטיב לכל נמצא, כי הגוף בין ידים כמו הצבת ביד הנפח, אשר עמו יוציא כלי למעשהו. ובאמת כי בהיות הצבת חזק ומכוון לאחוז בו הכלים, יעשה האומן דברים טובים, ואם לא יהיה הצבת טוב, לא יבואו לעולם הכלים מכוונים ונאים. וכמו כן בהיות בגוף שום הפסד מאיזה ענין שיהיה, תתבטל פעולת השכל כפי אותו הפסד.
ועל כן הרחיקתנו תורתנו השלמה מכל דבר הגורם בו הפסד. ועל הדרך הזה לפי הפשט נאמר שבא לנו האיסור בתורה בכל מאכלות האסורות, ואם יש מהן שלא נודע לנו ולא לחכמי הרפואה נזקן, אל תתמה עליהם, כי הרופא הנאמן שהזהירנו בהם חכם יותר ממך ומהם, וכמה נִסְכָּל וְנִבְהָל מי שיחשוב, שאין לו בדברים נזק או תועלת, אלא במה שהשיג הוא!
ויש לך לדעת כי לתועלתנו לא נתגלה סיבתן ונזקן, פן יקומו אנשים מחזיקים עצמם חכמים גדולים ויתחכמו לומר: "נזק פלוני, שאמרה התורה שיש בדבר פלוני, איננו כי אם במקום פלוני שטבעו כן ובאיש פלוני שטבעו כן!" וכן יתפתה לדבריהם אחד מן הפתאים, על כן לא נתגלה טעמן להועיל לנו מן המכשול הזה...

אברבנאל:

ואמנם למה בחר ה' בחלב ובדם להקריב על מזבחו ולמה אסר אכילתם לישראל, כבר נאמרו בזה טעמים מתחלפים... והטעם הרביעי אמרו, שהבריאות והיופי הוא סיבת החטא, וסיבת הבריאות הוא הדם וסיבת היופי – השומן, ומי שדמו רותח הוא חוטא, כמו הבחורים; וכן השומן סיבת החטא כמו שנאמר (דברים ל"א) "וישמן ישורון ויבעט" – לכן ציוה ה' שישרפו על מזבחו שני הדברים הגופניים המביאים לידי חטא, לרמוז שכך ראוי לאדם שיבטל תאוותיו... ועוד טעם ששי אומר אני בזה, שהעוונות נמשלו לאָדוֹם והסליחה נמשלת ללובן, כמו שאמר הנביא (ישעיה א') "אם יהיו חטאיכם כשני – כשלג ילבינו" ולזה ציוה שיגישו על מזבחו הדם לרמוז שהם מודים על חטאם לפניו על דרך (תהלים ל"ה) "אודה עלי פשעי לה'" ושיקריבו גם כן החלב לרמוז לסליחה כאומר (תהלים נ"א) "כי עמך הסליחה".

פסוק כ"ה

"כִּי כָּל אֹכֵל חֵלֶב מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יַקְרִיב מִמֶּנָּה אִשֶּׁה לַה' וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ..."

רשב"ם:

ד"ה מן הבהמה אשר יקריב: ממין אותה בהמה.

רמב"ן:

ד"ה כי כל אוכל חלב: ...והראיה הגמורה, שפירוש "מן הבהמה אשר יקריב ממנה לה'" – מן המין הקרב, כי כן נאמר בערכין (ויקרא כ"ז ט') "ואם בהמה אשר יקריבו ממנה קרבן לה' – כל אשר יתן ממנו לה' יהיה קדש" – ופירוש בהמה (=מין בהמה) שמקריבין ממנה קרבן לה', וכך (ויקרא כ"ז י"א) "ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה'" – יאמר בפירוש: מן הבהמה הטמאה שאין מקריבין ממנה; ואין הפרש ושום חילוק בין שמזכיר בלשון רבים "אשר יקריבו", "אשר לא יקריבו" ובין שיאמר בלשון יחיד "אשר יקריב", כי פירושו: "אשר יקריב אדם ממנה".
וכן אמר (ויקרא י"א ל"ט) "וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה" – המין הנאכל, לא שהיא עצמה תאכל...