פרשת תצוה
שנת תשכ"ה
קרבן התמיד
שמות פרק כט, פסוקים לח - מו
פסוק ל"ח
"וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שְׁנַיִם לַיּוֹם תָּמִיד / אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה..."
בהקדמת ר' יעקב בר' שלמה ן' חביב (בעל עין יעקב) לספר "עין יעקב" בדברו על מאמר שמעון הצדיק "על שלשה דברים העולם עומד: על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים".
...ואין ראוי לפרש כוונת שמעון הצדיק בלשון "עבודה" אלא על עבודת הקרבנות בלבד, כיון שלא פירש עוד, רק אמר סתם "על העבודה", כי הלא התפילה קרויה "עבודה שבלב" כמו שאמרו בספרי על הפסוק (דברים י"א י"ג) "ולעבדו בכל לבבכם" – איזו היא עבודה שהיא בלב? הוי אומר: זו תפילה.
ויסכים זה עם מאמר מצאתי כתוב בשם המדרש ובקשתיהו ולא מצאתיהו בכל שיתא סדרי וזהו נוסחו:
בן זומא אומר: מצינו פסוק כולל יותר והוא "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". בן ננס אומר: מצינו פסוק כולל יותר והוא: "ואהבת לרעך כמוך". שמעון בן פזי אומר: מצינו פסוק כולל יותר והוא (שמות כ"ט ל"ט): "את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים". עמד ר' פלוני על רגליו ואמר: הלכה כבן פזי! דכתיב (שמות כ"ה ט') "ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו".
|
נסה להסביר מאמר תמוה זה, כיצד פסוקנו הוא פסוק "כולל יותר"? |
פסוק מ"ג
"וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל"
רש"י:
ד"ה ונועדתי שמה: אתוועד עמם בדיבור כמלך הקובע מקום לדבר עם עבדיו שם.
הרא"ם, מקשה:
ולמה לא הקדים לפרש כך בכ"ה כ"ב: "ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת", ולא פירש כך בפרקנו בפסוק מ"ב אשר אועד לכם שמה - לדבר אליך שם?
|
יישב קושייתו! |
פסוק מ"ג
"וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי"
זבחים קט"ז:
"ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי" – אל תקרי "בכבודי" אלא במכובדי. דבר זה רמזו הקב"ה למשה ולא ידע עד שמתו בניו של אהרן. כיון שמתו בני אהרן, אמר לו: "אהרן אחי, לא מתו בניך אלא לקדש כבודו של מקום עליהם".
רש"י, שם:
ד"ה כדי שיתקדש כבודו של מקום עליהם: להודיע שהוא נורא על יראיו ומיודעיו וזהו (ויקרא י') "הוא אשר דבר ה'" אלי ביום שנצטויתי על המשכן "ונקדש בכבודי" – באותם הנכבדים והקרובים לי אקדש.
וכיון שידע אהרן, שבניו ידועי מקום הם, שתק וקיבל שכר על שתיקתו שנאמר "וידם אהרן". וכן בדוד הוא אומר (תהלים ל"ז) "דום לה' והתחולל לו", אע"פ שהוא מפיל לך חללים – דום!
רש"י:
ד"ה בכבודי: שתשרה שכינתו בו.
ומדרש אגדה: אל תקרי "בכבודי" אלא "במכובדי" – במכובדים שלי. כאן רמז לו מיתת בני אהרן ביום הקמתו וזהו שאמר משה (ויקרא י') "הוא אשר דבר ה' בקרובי אקדש" והיכן דיבר? "ונקדש בכבודי".
| 1. |
בספר שני לוחות הברית חלק "תורה שבעל פה" אות א' נאמר:
אל תקרי נאמר בתלמוד כמה פעמים, וקיבלתי: כל מקום שאמרו "אל תקרי" הוא משום שיש איזו קושיה המורה כן, שלא לקרוא כך אלא כך, כמו (ישעיהו נ"ד) "וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך" - אל תקרי "בניך" אלא "בוניך" שחז"ל עשו "אל תקרי" זה, שמילת "בניך" מיותר, מאחר שאמר ברישא "וכל בניך", די לו לומר "ורב שלומם" אלא אל תקרי; וכן (ישעיהו נ"ו ב') "שומר שבת מחללו" – אל תקרי "מחללו" אלא "מחול לו" משום דקשה ליה דאילו קאי על השבת היה לו לומר: "מחללה" בלשון נקיבה... ועוד אני אומר: כי לפעמים אומר "אל תקרי" אף כשאין לו קושיה בקריאה והוא משום שאותו דבר בעצמו מקובל איש מפי איש, וכדי שלא ישכח מפיהם ומפי זרעם שמו כמו סימנא בפיהם והציבו ציונים לדבר ואמרו "אל תקרי".
היש גם בפסוקנו "קושיה בקריאה" שבגללה אמרו כאן אל תקרי? ואם כן – מהי? |
| 2. |
מהו הרעיון הכללי הכלול בדברי דרשת אל תקרי זו? |
| 3. |
לדעת בעל הכתב והקבלה ההבדל בין הפשט והדרש בדברי רש"י בתפישת המלה "בכבודי" הוא כהבדל בין שני הפסוקים הבאים (לפי הסדר של ספרי המקרא):
ישעיה נ"ו ז'
"וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי"
תהילים ס"ט י"ד
"וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן"
הסבר, כיצד? |
פסוק מ"ה
"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵא-לֹהִים"
פסוק מ"ו
"וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם"
העמק דבר:
ד"ה וידעו כי אני ה': זו מעלה גדולה יתירה שהובטחה להם בפסוק זה על מה שהובטח להם בפסוק מ"ה.
| 1. |
הסבר מהי "המעלה הגדולה" שנתווספה להם בפסוק מ"ו על הנאמר בפסוק מ"ה?
העזר בדברי ר' עקיבא במסכת אבות, ג' י"ד:
חביבים ישראל שנקראו בנים למקום, חיבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום. |
| 2. |
היכן מצינו בספר שני פסוקים בזה אחר זה העומדים ביחס כזה כפסוקים מ"ה-מ"ו בפרקנו? |
| 1. |
פרק כ"ח פסוק ח'
"זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר"
וכן הפיסוק ב-פרק ל"ט פסוקים ב', ה', ח'.
פרק כ"ח פסוק ו'
"זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן תּוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב"
פרק כ"ח פסוק ה'
"וְהֵם יִקְחוּ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן וְאֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ"
| א. |
השווה את הפיסוק השונה בין כ"ח ו' ובין כ"ח ח': מה הוא יכול ללמדנו בכלל ובפרט בדבר היחס בין תלישא גדולה ובין גרש?
(השווה גם כ"ח כ"א ו"האבנים תהיין על-שמת בני-ישראל שתים עשרה על-שמתם...") |
| ב. |
במה שונה כ"ח ה' מן הפיסוק של יתר הפסוקים ומה גרם לכך? | |
| 2. |
פרק כ"ח פסוק ל"ג
"וְעָשִׂיתָ עַל שׁוּלָיו רִמֹּנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי עַל שׁוּלָיו סָבִיב..."
האם המלה "רמני" מוטעמת בקדמא או בפשטא? נמק את תשובתך. |
| 3. |
השווה:
פרק כ"ח פסוק מ"ג
"חֻקַּת עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו"
פרק ל' פסוק כ"א
"וְהָיְתָה לָהֶם חָק עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ לְדֹרֹתָם"
בכ"ח מ"ג קשורה המלה "לו" אל "חקת עולם" ואילו בל' כ"א קשורה "לו" אל "ולזרעו". מהי סיבת הפיסוק השונה? |