בצלאל ואהליאב

פסוק ל'

"רְאוּ קָרָא ה'"

ליפציג 1905 עמוד 229 מעיר שמילת "ראה" באה כרגיל בלוית מילת "נתתי" כאן.

בראשית מ"א מ"א:

"רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם"

שמות ז' א':

"רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה... אַתָּה תְדַבֵּר אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ..."

דברים א' ח':

"רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ בֹּאוּ וּרְשׁוּ..."

דברים ב' כ"ד:

"רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת סִיחֹן... הָחֵל רָשׁ וְהִתְגָּר בּוֹ..."

דברים ד' ה'-ו':

"רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים... וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם"

דברים ל' ט"ו:

"רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע"

יהושע ו' ב':

"רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת יְרִיחוֹ וְאֶת מַלְכָּהּ... וְסַבֹּתֶם אֶת-הָעִיר"

1.

התוכל להסביר את הוראת המילה ראו ("ראה" בכי תשא) על פי המקבילות האלה?

2.

מה בין דברי הגמרא בברכות ובין דברי הרמב"ן (מובאים להלן) בפירוש הביטוי "ראה"?

ברכות נ"ה ע"א:

אמר ר' יצחק: אין מעמידים פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכים בצבור, שנאמר: (שמות ל"ה ל') "ראו קרא ה'".

רמב"ן, ל"א ב':

ד"ה ראה: אמר ה' למשה: "ראה קראתי בשם" ומשה אמר לישראל: "ראו קרא ה' בשם", והטעם: כי ישראל במצרים פרוכים בעבודת חומר ולבנים, לא למדו מלאכת כסף וזהב וחרושת אבנים טובות ולא ראו אותן כלל; והנה פלא הוא שיימצא בהם אדם חכם גדול בכסף ובזהב ובחרושת אבן ועץ וחושב ורוקם ואורג, כי אף בלומדים לפני חכמים לא יימצא בקי בכל האומנויות כולם; והיודעים ורגילים בהם בבוא ידיהם תמיד בחומר ובלבנים לא יוכלו לעשות בהן אומנות דקה ויפה. ועוד: שהוא חכם גדול בחכמה ובתבונה ובדעת להבין סוד המשכן וכל כליו ואל מה ירמוזו. ולכן אמר ה' למשה, שיראה הפלא הזה וידע כי הוא מילא אותו רוח אלוקים לדעת כל אלה, בעבור שיעשה המשכן, כי היה רצון לפניו לעשות המשכן במדבר ולכבודו בראו, כי הוא קורא הדורות מראש.

פסוק ל'

"קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר"

רש"י, ל"א ב':

ד"ה קראתי בשם: לעשות מלאכתי את בצלאל.

השוה:

ל"ה ל"א:

"וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱ-לֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה"

מלכים א' ז' י"ג:

"וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיִּקַּח אֶת חִירָם מִצֹּר.... 
חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וַיִּמָּלֵא אֶת הַחָכְמָה וְאֶת הַתְּבוּנָה וְאֶת הַדַּעַת לַעֲשׂוֹת כָּל מְלָאכָה..."

משלי ג' י"ט:

"ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ"

לדעת בנו יעקב בספרו הנ"ל עמוד 230 השימוש בצירוף "חכמה, תבונה, דעת" בשלושת המקומות הנ"ל רמז הוא להעמידנו על כוונת המשכן ועשייתו, לטעם המצוה הזו.