אלמנה ויתום

עיין גם גיליון משפטים תשי"ב.

פסוק כ"ב

"אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ"

רש"י:

ד"ה אם ענה תענה אותו: הרי זה מקרא קצר, גזם ולא פירש עונשו. כמו (בראשית ו' ט"ו) "לכן כל הורג קין" גזם ולא פירש עונשו, אף כאן: "אם ענה תענה אותו" – לשון גזום, כלומר: סופך ליטול את שלך. למה? "כי אם צעוק יצעק אלי וגו'" – אשמענו ואנקמנו.

רמב"ן:

ד"ה עם ענה תענה אותו: (מביא דברי רש"י כדלעיל) ואיננו נכון! וגם העד שהביא לא העיד כן, אבל יתכן שיהיה "כי" במקום הזה כמו "אם", שהוא אחד משימושין שלו (כך בכתב-יד, ובספרים שלנו: ''ממשמשין שלו''*). אמר: אם יצעק אלי, שמע אשמע צעקתו, והכפל לנחוץ הענין וחיזוקו, כדרך (שמות י"ד י'א) "המבלי אין קברים במצרים"; (במדבר י"ב ב') "הרק אך במשה".
והנכון בעיני, כי יאמר: רק אם צעוק יצעק אלי בלבד, מיד אשמע צעקתו, איננו צריך לדבר אחר כלל, כי אני אושיענו ואנקום אותו ממך; והטעם: כי אתה לוחץ אותו, מפני שאין לו מושיע מידך, והנה הוא נעזר יותר מכל אדם, כי שאר האנשים יטרחו אחרי מושיעים שיושיעום ואחרי עוזרים לנקום נקמתם, ואולי לא יועילו והצל לא יצילו, וזה בצעקתו בלבד נושע בה', וינקום ממך, כי נוקם ה' ובעל חימה (המליצה מנחום א' ב'). ויבוא כענין זה בכתובים רבים, כגון מה שאמר (משלי כ"ב כ"ג) "אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער, כי ה' יריב ריבם..." ואמר: אל תגזול דל בעבור שהוא דל ואין לו עוזרים ואל תדכא העני אשר בשעריך, כי ה' יריב בעבורם. וכן אמר (משלי כ"ג י') "ובשדה יתומים אל תבוא, כי גואלם חזק... ה' צבאות שמו, שיש להם גואל חזק וקרוב יותר מכל אדם. אף כאן אמר, כי בצעקתו בלבד יושיע.
וכמוהו (ישעיה נ"ה י'-י"א) "כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב, כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל, כן יהיה דברי אשר יצא מפי, לא ישוב אלי ריקם, כי אם עשה את אשר חפצתי", בשניהם יאמר, שלא יעשו דבר אחר, כי אם שירווה את הארץ מיד, וכן כי אם שיעשה מה שחפצתי, והנה הוא כטעם "אלא", וכן (במדבר י' ל') "כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך".

והשווה דברי רש"י, בראשית ד' ט"ו:

ד"ה לכן כל הורג קין: זה אחד מן המקראות שקיצרו דבריהם ורמזו ולא פירשו. לכן כל הורג קין – לשון גערה כה יעשה לו, כך וכך עונשו ולא פירש עונשו.

ד"ה שבעתים יקם: איני רוצה להנקם מקין עכשו. לסוף שבעה דורות אני נוקם נקמתו ממנו, שיעמוד למך מבני בניו ויהרגנו. וסוף המקרא שאמר "שבעתים יוקם" והיא נקמת הבל מקין היא למדנו שתחילת מקרא לשון גערה היא, שלא תהא בריה מזיקתו. וכיוצא בו (שמואל ב' ה') "ואמר דוד כל מכה יבוסי ויגע בצינור" ולא פירש מה יעשה לו. אבל דיבר הכתוב ברמז: כל מכה יבוסי ויגע בצינור ויקרב אל השער ויכבשנו ואת העיורים וגו' וגם אותם יכה, על אשר אמרו העיור והפיסח: לא יבואו דוד אל תוך הבית – המכה את אלה אני אעשנו ראש ושר. כאן קצר דבריו, ובדברי הימים (דבה"י א', י"א ו') פירש "יהיה לראש ולשר".

והשווה גם דברי הרמב"ן, בראשית ד' כ"ד:

ד"ה ויאמר למך לנשיו: אבל פירוש כל הורג קין כפשוטו: שאמר ה': לכן כל אשר יהרוג את קין, שבעתים יוקם ממנו, כי אני אעניש ההורג אותו שבע על חטאתו, כי אני הבטתי את קין שלא יהרוג בעבור יראתו אותי והתוודותו לפני.

------------------------------------------------------------------------------------

* בחומשים חורב שוקן נפלה טעות דפוס גסה וכתוב: "שהוא אחד ממשמשין שלא אמר...", וצריך להיות: "ממשמשין שלו".

פסוק כ"ב

"אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי..."

ראב"ע:

ואמר "צעק יצעק" על היתום וכן דין האלמנה, רק היתום יתכן שיהיה קטן ולא ידע לדבר כמו האלמנה.

פסוק כ"ב

"אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע"

קאסוטו, בפירושו לשמות עמ' 203:

המלה "אם" שבתחילת פסוק כ"ב משמשת כאן כשימושה בלשון השבועה: רעה תבוא עליך אם ענה תענה אותו, כלומר את כל מי ששייך לסוגים מסויימים שנזכרו במפורש למעלה, הזהר מלענותו, יען "כי אם צעק יצעק אלי" המעונה, "שמוע אשמע צעקתו", כפי ששמעתי את צעקתכם כאשר עינו אתכם המצרים (שמות ג' ז').

פסוק כ"ג

"וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים"

רש"י:

ממשמע שנאמר "והרגתי אתכם" איני יודע שנשיכם אלמנות ובניכם יתומים?! אלא הרי זו קללה אחרת, שיהיו הנשים צרורות כאלמנות חיות, שלא יהיו עדים למיתת בעליהן ותהיינה אסורות להנשא, והבנים יהיו יתומים, שלא יניחום בית דין לירד לנכסי אביהם, לפי שאין יודעים אם מתו, אם נשבו.