התוודעות יוסף לאחיו

פסוק ה'

"כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱ-לֹהִים לִפְנֵיכֶם"

פסוק ז'

"וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱ-לֹהִים לִפְנֵיכֶם"

פסוק ח'

 "וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱ-לֹהִים"

רמב"ם, מורה נבוכים, מאמר ב' פרק מ"ח:

מבואר הוא מאד, שכל דבר מחודש אי אפשר לו מבלתי סיבה קרובה חדשה אותו, ולסיבה ההיא סיבה וכן עד שיגיע זה לסיבה הראשונה לכל דבר, רצוני לומר: רצון ה' ובחירתו.
ומפני זה יחסרו הנביאים פעמים בדבריהם הסיבות ההם האמצעיות כולם, וייחסו זה הפועל האישי המתחדש אל הבורא ויאמרו, שהוא יתעלה עשאו. וזה כולו ידוע וכבר דיברנו בו אנחנו וזולתינו מן המאמתים (=דורשי האמת לאמתה) וזהו דעת אנשי תורתנו כולם.
ואחרי זאת ההצעה, שמע, מה שאבארהו בזה הפרק והתבונן בו התבוננות מיוחד בו, מוסף על התבוננותך לשאר פרקי זה המאמר, והדבר אשר ארארהו לך הוא זה:
דע כי הסיבות הקרובות כולן, אשר מהם יתחדש מה שיתחדש – אין הפרש בין היות הסבות ההן עצמות טבעיות או בבחירה או במקרה (ר"ל בבחירה, שתהיה סיבת המתחדש ההוא בחירת אדם) עד שאפילו היתה הסיבה רצון אחד משאר בעלי החיים – שזה כולו ייוחס לשם בספרי הנביאים... בלשונות שהשם "פעלו" או "ציוה בו" או "אמרו", ובא באלו הדברים כולם לשון "אמירה" ולשון "דיבור" ולשון "ציווי" ולשון "קריאה" ולשון "שליחה" וזהו הענין אשר רציתי להעיר עליו בזה הפרק.
(מתוך פירוש "שם טוב" על מורה נבוכים: והמשל בו, כי מלך אחד ציוה לקחת מס מאנשי העיר ואח"כ בא הגזבר לקחת המס, נתחדשו מזה קטטות ומריבות במדינה ונתחדשו גם פעולות רבות ממקח וממכר, נאמר, שהמלך עשה אלו הפעולות, אחר שהוא סיבה להם.)
ובא באלו הדברים כולם לשון "אמירה" ולשון "דיבור" ולשון "ציווי" ולשון "קריאה" ולשון "שליחה", וזהו הענין אשר רציתי להעיר עליו בזה הפרק והוא: ...ואני אזכור לך מאלו כולם משלים ועליהם תקיש כל מה שלא אומרהו. אמר במה שישמך מהענינים הטבעיים כהתוך השלג כשייחם האויר והמית מי הים בהסתער הרוח, אמר (תהלים קמ"ז) "ישלח דבריו וימסם" ואמר (תהלים ק"ז) "ויעמד רוח סערה ותרומם גליו", ואמר בירידת המטר (ישעיה ה') "ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר".
ואמר במה שתהיה סיבתו בחירת אדם במלחמת עם ישלטו על עם או איש ישתדל להזיק לאיש, אמר בשלום נבוכדנצר הרשע ומחנהו (ישעיה י"ג) "אני צויתי למקודשי, גם קראתי גבורי לאפי" ואמר בענין שמעי בן גרא (שמואל ב' ט"ו) "כי ה' אמר לו: קלל את דוד", ובהמלט יוסף הצדיק מבית הסוהר אמר (תהלים ק"ה) "שלח מלך ויתירהו", ...ובענין אליהו ז"ל באשר סבב ה' לו פרנסתו נאמר לו (מלכים א' י"ז) :הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך". ואמר יוסף הצדיק (בראשית מ"ה) "לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים".
ואמר במה שתהיה סיבתו רצון בעל חיים והתעוררו בצרכי חייו (יונה ב') "ויאמר ה' לדג" – אחר שהאלוה הוא אשר העיר בו הרצון ההוא, לא שהוא שמהו נביא והשרה עליו נבואה. וכן נאמר בארבה אשר בא בימי יואל (יואל ב' י"א) "כי עצום עושה דברו"... והקש גם כן על כל המאמרים הבאים הדומים לזאת.
ואמר בענינים המקריים מקרה גמור, אמר בענין רבקה (בראשית כ"ד נ"א) "ותהי אשה לבן אדונך כאשר דבר ה'". ובענין דוד ויונתן (שמות א' כ') "לך כי שלחך ה'". ובענין יוסף (בראשית מ"ח ז') "וישלחני אלוקים לפניכם".