יעקב ולבן

פסוק ל"ט

"גְּנֻבְתִי יוֹם וּגְנֻבְתִי לָיְלָה"

רש"י:

ד"ה גנבתי יום וגנבתי לילה: גנובת יום או גנובת לילה הכל שילמתי.

ד"ה גנבתי: כמו (איכה א') "רבתי בגויים, שרתי במדינות"; (ישעיה א') "מלאתי משפט"; (הושע י') "אוהבתי לדוש".

שד"ל, המשתדל ("והוא פירוש על קצת מקומות מן התורה"), וינא 1847:

ד"ה אחטנה: אונקלוס לא תרגם כמשמעו, רק פירש: מה שהיה חסר מן המנין מידי תבקשנו. ובמקום "גנובתי יום" אמר אונקלוס: "שמרתי ביום ושמרתי בלילה".
ונראה לי כי שמע אונקלוס את ההמון מקשים בי"ד שנים הראשונות מהיכן היה לו לשלם? והלא לא היה לו כלום? ואע"פ שאפשר להשיב, שהיה ממעט במאכלו ובלבושו, מכל מקום אונקלוס השמיט עצמו מן הקושיה ופירש, שמתוך שהיה לבן מבקש הטריפה מיעקב והיה גוער בו בחימה ויעקב לא היה לו לשלם, היה מוכרח לשמור ביום ובלילה; וענין זה אמנם הוא נכלל בדברי הפסוק שאחר זה.
גם נראה לי, כי להיות מילת גנֻבתי כתובה בלא וי"ו, יתכן שהיה אונקלוס קורא: "גָנַבתי (גמ"ל קמץ, נו"ן פתח) יום, גנבתי לילה". והכוונה, אני הייתי משלם הטריפה ומידי תבקשנה והיה הענין כאילו אני הוא הגונב, בין אם נאבדה ביום, בין אם נאבדה בלילה. ואונקלוס לא רצה להשמיע אל העם המליצה הזאת, שלא היו מבינים אותה ותרגם לפי הענין: שמרתי ביום ושמרתי בלילה, כי אחר שהיה מעלה עליו לבן כאילו הוא גנב, הוצרך יעקב לשמור יפה, בין ביום בין בלילה.
ואיננו רחוק שקריאת "גנובתי" אינה אלא תקנת סופרים, שהחכמים הראשונים התקינו שתהיה הקריאה כך, כדי להרחיק המליצה התמוהה "גָנַבתי יום וגנבתי לילה" (גמ"ל בקמץ, נו"ן בפתח).

אליהו בן אמוזג, אם למקרא (ליוורנא תרכ"ב 1862):

ד"ה אנכי אחטנה: המשתדל עיקם לנו את הכתוב ואמר שהקריאה הנכונה גָנַבתי יום וגנבתי לילה (גימ"ל בקמץ, נו"ן בפתח) ופירושו תאר לו כמדרש רחוק.
וכל הדוחקים יתבטלו, כשנפרש "מידי תבקשנה" דבק עם "גנובתי וגו'". ועל הטרפה אמר "אנכי אחטנה", ועל הגנובה אמר "מידי תבקשנה". ונוסף הכינוי קודם השם כמו (שמות ב') "ותראהו את הילד", כאילו אמר: מידי תבקשנה הגנובה ביום והגנובה בלילה.
וכינה לעצמו הגנובה, כי כן יאות, כי כמו שיאמר על הגונב "גנֵבָתוֹ" (גימ"ל צירי), כמו (שמות כ"ב ב') "ואם אין לו ונמכר בגנבתו", כן יאמר על הנגנב "גנובתו".

בראשית רבה ע"ד:

"אנכי אחטנה מידי תבקשנה" אני הייתי חוטא על הארי, שכך גזר הקב"ה על הארי, שיהיה טורף ואוכל מצאנו של לבן בכל יום; ואם תאמר, שאם היה רועה אחר (=אף הוא) היה מצילן? ת"ל: (ישעיה ל"א) "כאשר יהגה הארי והכפיר על טרפו אשר יקרא עליו מלא רועים מקום לא יחת ומהמונם לא יענה".
"גנובתי יום וגנובתי לילה" – קריין לי גנבא ביממא וגנבא בלילה.

מדרש החפץ, (כ"י מתוך כשר תורה שלמה: בראשית ל"א סימן צ"ב בבאור שם):

"גנובתי יום וגנובתי לילה" נגנבו ימי עם לילותי ואבדו בשירותך.

לדברי בראשית רבה מעיר מתנות כהונה:

ד"ה גנבא ביממא: הבריות קורין אותו כן, שחשדוהו שלקח משל אחרים למלאות מספר הצאן, מפני שראו שלא חסר ממנינו כלום ועוד פרצו לרוב, שלא כמנהג.

ובספר חצי מנשה (פירושים על התורה מחכמי ספרד, צרפת ואשכנז, נעתקו מכתב יד לונדון אוקספורד לידען ומינכן מאת מנשה גראוסברג מטרעסטינא - לונדון תרפ"א), מביא משה ר"י יונגיליני:

ונראה לי לשון גנובתי: לפי שהקב"ה שם חוק לאריות לטרוף (תהלים ק"ד) "תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער הכפירים שואגים לטרף" ומבקשים טרפה, ואני הייתי גונב מן הראוי להם בלילה, וגם מן היום הייתי גונב להם הראוי להם, כי לא יאספון עד שתזרח השמש ורשאים עוד לטרוף מעלות השחר עד הנץ חמה, ולא היו טורפים.

מנחת יהודה, לטהעאדר-אלבעק, ברלין תרפ"ו:

לדעתי צריך לומר: "קריין לי גנבי" בלשון רבים, והכוונה שהגנבים קורין אותו ביום ומעירין אותו משנתו בלילה, כי צריך הוא לעמוד על המשמר כל היום וכל הלילה.          

פסוק נ"ב

"עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה 
אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה
וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת לְרָעָה"

אברבנאל:

נראה לי לפרש שיתחייבו בבוא רעה צרה וצוקה לאחד מהם, שהאחד יבוא לעזרו ולהצילו הימנה, כדרך האחים הנאמנים שאח לצרה יולד... "לרעה" – ר"ל להיות רעה לאחד ממנו, שהאחר יבוא לעזור ולהציל את חברו ולכן אמר "אם אני לא אעבור" "ואם אתה לא תעבור" בלשון שולל, כי יהיה אז הגל והמצבה עדים על רשעתו.
ויהיה כפי זה הפירוש האמתי "לרעה" כמו (קהלת ה' י"ב) ו"עושר שמור לבעליו לרעתו", שפירושו שהוא שמור לו כדי שבו ינצל מרעתו.

פסוק מ"ו

"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו"

רמב"ן:

ד"ה ויאמר יעקב לאחיו: לאחי לבן אשר באו עמו, כי לא רצה לומר כן לחמיו, שהיה נוהג בו כבוד, וכן (נ"ד) "ויקרא לאחיו לאכול לחם" – לאחי לבן, ולא קרא ללבן דרך כבוד, כאילו הכל ברשותו והכל שלו. ודומה להם (מ"ז ג') "ויאמר פרעה לאחיו מה מעשיכם"...

שד"ל:

(אחרי הביאו דברי רמב"ן הנ"ל) ואולי היה מדרך העברים להקים מצבה, והיה מדרך הארמיים להקים גל. ולפיכך יעקב הקים מצבה ואמר לאחי לבן שיעשו גל. ואולי הארמיים היו נוהגים להקים גל של אבנים הרבה, סימן לאלוהות הרבה שהיו עובדים, והעברים התרחקו ממנהגם והקימו מצבה שהיא אבן אחת, סימן לאל יחיד שהיו עובדים.

פסוק ל'

"לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי"

– למה נסיבת את דחלתי.

פסוק ל"ב

"עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ"

– אתר דתשכח ית דחלתך

"לֹא יִחְיֶה"

- לא יתקיים.

השווה:

שמות ל"ב

"עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים"

– עיביד לנו דחלן.

שמות כ' י"ט

"אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב"

– דחלן וכסף ודחלן דזהב.

בראשית ל"ה ב'

"הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר"

– ית טעות עממיא דביניכון.

דברים י"ב ל'

"וּפֶן תִּדְרֹשׁ לֵאלֹהֵיהֶם"

– דלמא תיתבע לטעותהון.