הבארות

מדרש הגדול (בראשית כ"ו כ"ה):

"ויכרו שם עבדי יצחק באר". אשריהם לצדיקים, שבכל מקום שהם הולכין, הן כורין בארות וממציאין את המים לרבים. ולמה? שהוא מִחְיַת הכל. וכן הוא אומר (משלי י' י"א): "מקור חיים פי צדיק".

רד"ק:

...וכל הסיפורים האלה בחפירת הבארות וקריאת השמות להודיע, כי בארץ ישראל המוחזקת היה חופר בארות כרצונו ואין מוחה בידו, וכן קרא שמות כרצונו, והיו בני המקום קורין אותן כן. וכן אברהם, כמו שכתבנו וכל זה היה להם לאות ולסימן מה שיעדם האל לתת הארץ לזרעם; אבל פלשתים – אע"פ שהיא מארץ ישראל – לא הוחזקה בידם, לפיכך רבו עמהם על הגבול; וכל זה להודיעם, שלא תהיה מוחזקת בידם כולה, אע"פ שחילקוה לא הוחזקה בידם...

רמב"ן:

ד"ה ויקרא שם הבאר עשק: וסיפר הכתוב ויאריך בענין הבארות, ואין בפשוטי הסיפור תועלת ולא כבוד גדול ליצחק, והוא ואביו עשו אותם בשוה. אבל יש בדבר ענין נסתר בתוכו, כי בא להודיע דברי עתיד: כי באר מים רמוז לבית האלוקים אשר יעשו בניו של יצחק, ולכן הזכיר "באר מים חיים", כמו שאמר ירמיהו (י"ז י"ג) "מקור מים חיים את ה'".
וקרא הראשון "עשק", ירמוז לבית הראשון אשר התעסקו עמנו ועשו אתנו כמה מחלוקות וכמה מלחמות עד שהחריבוהו. והשני קרא שמה "שטנה", שם קשה מן הראשון. והוא הבית השני שקרא אותו בשמו שכתוב בו (עזרא ד' ו') "ובמלכות אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלם". וכל ימיו היו לנו לשטנה עד שהחריבוהו וגלינו ממנו גלות רעה.
והשלישי קרא "רחובות" הוא הבית שעתיד להיבנות במהרה בימינו והוא יעשה בלא ריב ומצה והאל ירחיב את גבולנו, כמו שנאמר (דברים י"ט ח') "ואם ירחיב ה' אלוקיך את גבולך כאשר נשבע...", שהוא לעתיד. וכתיב בבית השלישי (יחזקאל מ"א ז') "ורחבה ונסבה למעלה למעלה". "ופרינו בארץ", שכל העמים יעבדוהו שכם אחד.

פסוק י"ד

"וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים"

אבן כספי:

ד"ה ויקנאו אותו: נכון בעברי, כמו "בו".

רגי"ו:

ד"ה ויקנאו אותו: ולא אמר "ויקנאו בו" ולא "ויקנאו לו", כי יש הבדל רב ביניהם...

פסוק ט"ז

"וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל יִצְחָק לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד"

פסוק י"ט

"וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים"

פסוק כ'

"וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם"

רד"ק:

ד"ה וימצאו שם: אחר שחפרו מצאו מתחת באר חפורה מקודם, והיו נובעים בה מים חיים.

ד"ה לנו המים: כמו שכתבנו בדבר אברהם עם אבימלך (כ"א כ"ה) כי היתה מחלוקת ביניהם, אם אותה הבאר מגבול גרר או מגבול באר שבע, כן עתה מטעם הזה נפלה מחלוקת בין רועי גרר ובין רועי יצחק.

מלבי"ם:

ד"ה ויריבו רועי גרר: שע"י שהיה מים חיים, שהמעין מקורו מן ההרים, היה להם טענה לאמור: לנו המים. א) כי מי המעין יוצאים מן ההר שבגרר, שהוא בגבול אבימלך, ב) שהיה מחוקי המלכות, שכל הנמצא בבטן הארץ שייך אל המלכות, ואם כן מי תהומות הם של המלך ובני המדינה; ורועי יצחק היה להם טענה, שהמים שבבטן הארץ הם הפקר, ושייך להם, אחר שהם חפרו ומצאו אותו. ועל כן קרא שם הבאר עשק, כי היה ביניהם עשק וטענות, שכל אחד היה לו טענה לפי דעתו.

פסוק כ"ה

"וַיִּכְרוּ שָׁם עַבְדֵי יִצְחָק בְּאֵר"

ר' וולף היידנהיים:

"ויכרו" טעמו כמו ויחפרו וכן (שמות כ"א ל"ג) "כי יכרה איש בור", ולשון "כריה" היא עשית גומא בקרקע. וממה שמצאנו (תהלים ז' ט"ו) "בור כרה ויחפרהו" נראה כי החפירה עמוקה יותר מן הכריה, ואפשר לחפור אחרי הכריה ואי אפשר לכרות אחרי החפירה. ונראה עוד, כי כל לשון חפירה עיקרו לשון חקירה ודרישה, דוגמת (דברים א' כ"ב) "ויחפרו לנו את הארץ", ובעבור כי הכורה צריך להיות מרגל לדרוש המקום הנאות לו לחצוב לו באר מים, לכן הוציאו הכתוב בלשון חפירה.

פרק כ"ז פסוק ל"ז

"וַיַּעַן יִצְחָק וַיֹּאמֶר לְעֵשָׂו הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ וְאֶת כָּל אֶחָיו נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים וְדָגָן וְתִירֹשׁ סְמַכְתִּיו וּלְכָה אֵפוֹא מָה אֶעֱשֶׂה בְּנִי"

הרכסים לבקעה:

ד"ה ואת-כל-אחיו: טעם רביע שב"אחיו" מלמד, שאלה שלוש תיבות משמשות פנים ואחור.
גביר שמתיו לך ואת-כל-אחיו, פירוש לך ולכל אחיו. ואת-כל-אחיו נתתי לו לעבדים. שאם היו מחוברים אל "נתתי לו", היה הרביע או טעם זקף במלת "לך"...

ספורנו:

ד"ה ואת-כל-אחיו נתתי לו לעבדים: בני ישמעאל ובני קטורה ומלכי הגויים, כאמרו: יעבדוך עמים.

תרגום יונתן בן עוזיאל:

...ואזיל ואיטרד מני דמה אעביד לך ברי.