תחילתו של אברם

פסוק כ"ח

"וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ בְּאוּר כַּשְׂדִּים"

רש"י:

ד"ה על פני תרח אביו: בחיי אביו. ומדרש אגדה: יש אומרים, שעל ידי אביו מת, שקבל תרח על אברהם בנו לפני נמרוד, על שכתת את צלמיו והשליכו לכבשן האש, והרן יושב ואומר בלבו: אם אברם נוצח – אני משלו, "ואם נמרוד נוצח – אני משלו". וכשניצל אברם, אמרו לו להרן: "משל מי אתה?" אמר להם הרן: "משל אברם אני", השליכוהו לכבשן האש ונשרף, וזהו אור כשדים.

ומנחם פירש: "אור" – בקעה, וכן (ישעיהו כ"ד ט"ו) "באורים כבדו ה'", וכן (ישעיהו י"א ח') "מאורת צפעוני", כל חור ובקע עמוק קרוי "אור".

פסוק ל"א

"וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם"

פסוק ל"ב

"וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן"

בראשית רבה ל"ט (ז'):

(י"ב א') "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך" – מה כתיב למעלה מן הענין (י"א ל"ב) "וימת תרח בחרן", אמר ר' יצחק: אם לענין החשבון, ועד עכשו מתבקש לו עוד ששים וחמש שנים?! אלא בתחילה אתה דורש: הרשעים קרויים מתים בחייהם; ולפי שהיה אברהם אבינו מפחד ואומר: אצא ויהיו מחללין בי שם שמים ואומרים: "הניח אביו והלך לו לעת זקנותו". אמר לו הקב"ה: "לך אני פוטרך מכבוד אב ואם ואין אני פוטר לאחר מכבוד אב ואם, ולא עוד אלא שאני מקדים מיתתו ליצאתך: בתחילה 'וימת תרח בחרן' ואחר כך: 'ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך'."

רש"י:

לאחר שיצא אברהם מחרן ובא לארץ כנען והיה שם יותר מששים שנה, שהרי כתיב (י"ב ד') "ואברהם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן" ותרח בן שבעים שנה היה כשנולד אברהם. הרי קמ"ה לתרח כשיצא אברהם מחרן, עדיין נשארו משנותיו הרבה.
ולמה הקדים הכתוב מיתתו של תרח ליציאתו של אברם? שלא יהיה הדבר מפורסם לכל, ויאמרו: "לא קיים אברם את כבוד אביו, שהניחהו זקן והלך לו", לפיכך קראו הכתוב מת.
(ועוד,) שהרשעים אף בחייהם קרויים מתים והצדיקים אף במיתתם קרויים חיים, שנאמר (שמואל ב', כ"ג כ') "ובניהו בן יהוידע בן איש חי".

רמב"ן, (אחרי הביאו דברי רש"י):

ובבראשית רבה הוא. ואני תמה על דבריהם שזה מנהג כל כתוב לספר חיי האב והולידו הבן ומיתתו ואחר כך מתחיל בענין הבן, בכל הדורות כך נהגו הכתובים. והנה נח עצמו בימיו של אברם עודנו חי. ושם בנו – כל ימי אברהם הוא חי.
ויתכן שבאו למדרש זה מפני ששינה הכתוב בתרח סדר הפרשה כולה, כי בשם ותולדותיו כולם לא הזכיר הכתוב מיתה, ולא חזר וכלל השנים, ובכאן חזר ותפש הסדר הראשון שבבעלי השנים הרבים מאדם ועד נח וכלל "ויהיו כל ימי תרח... וימת". והוסיף עוד להזכיר מקום המיתה שהיה בחרן, המקום שהזכיר לאברהם.
ולכן דרשו, שכל זה כדי שיראה מבלי עיון, שהיה אברהם שם עמו; ועוד מפני שכבר התחיל בענין אברם וסיפר שיצא עם אביו מאור כשדים ללכת ארצה כנען, יקשה בעיניהם כשלא סידר חייו ומיתתו על הסדר ויכתוב אותה בזמנה.