"אתם נצבים..."

הערה: להבנת פסוק י"ח, עיין גליון נצבים-וילך תש"ב שאלה ד'.

מדרש תנחומא פרשת נצבים:

"אתם נצבים" – זה שאמר הכתוב (משלי י"ב): "הפך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד", כל זמן שהקדוש ברוך הוא מסתכל במעשיהם של רשעים ומהפך בהם אין להם תקומה:
הפך במעשיהם של דור המבול - לא היתה להם תקומה, שנאמר (בראשית ז') "וימח את כל היקום".
הפך במעשיהם של אנשי סדום - לא היתה להם תקומה, שנאמר (בראשית ט') "ויהפוך את הערים האל".
הפך במעשיהם של מצרים - לא היתה להם תקומה, שנאמר (שמות יד) "לא נשאר בהם עד אחד".
הפך במעשיהם של בבל - לא היתה להם תקומה, שנאמר (ישעיה י"ב) "והכרתי לבבל שם".
ועל כולם אמר דוד (תהלים ל"ו) "שם נפלו פועלי אוון",
אבל ישראל נופלין ועומדין, וכן הוא אומר (מיכה ז') "אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי"; ואומר (מלאכי ג' ו') "כי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם".
אמר ר' חנינא בר פפא: אמר הקדוש ברוך הוא: "מעולם לא הכיתי אומה ושניתי לה, אבל (מלאכי ג', ו') "אתם בני יעקב לא כליתם", שנאמר (דברים ל"ג): "חִצַי אכלה בם" - חִצַי כלין, והם אינן כלים.
וכן אמרה כנסת ישראל: (איכה ג') "דרך קשתו ויציבני", משל למה הדבר דומה? לגיבור שהעמיד את הקורה והיה זורק בו את החצים, חציו כלין, והקורה במקומה עומדת, אף ישראל כל זמן שהיסורין באים עליהם - היסורין כלין, והם במקומם עומדים ואינם כלים, לכך נאמר (משלי י"ב) "הפך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד"...
וכך אמר להם משה לישראל: אף על פי שהיסורים הללו באין עליכם, יש לכם עמידה, לכך נאמר "אתם נצבים היום כולכם"...

ועיין רש"י, פסוק י"ב:

ד"ה והוא יהיה לך לאלהים: ...ומדרש אגדה, למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות? לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים, חוץ ממ"ט שבתורת כהנים, הוריקו פניהם ואמרו: מי יוכל לעמוד באלו? התחיל משה לפייסם: "אתם נצבים היום" - הרבה הכעסתם למקום, ולא עשה אתכם כלייה, והרי אתם קיימים לפניו.

ד"ה היום: כיום הזה שהוא קיים והוא מאפיל ומאיר, כך האיר לכם וכך עתיד להאיר לכם, והקללות והייסורין מקיימין אתכם ומציבין אתכם לפניו, ואף הפרשה שלמעלה מזו פיוסין הם.

1.

במה שונים דברי המדרש באופן עקרוני מפירוש פסוקינו לפי הפשט?

2.

מה הניע את הדרשן לפרש את פסוקינו בדרך זו?

1) פסוק ט' ד"ה ראשיכם שבטיכם: ראשיכם לשבטיכם.	א. מה קשה לו בפסוקנו? למה לא נוכל לפרשו כמשמעו? ב. בעל אוצרות יוסף, מקשה: ועדיין צריך לישב, למה לא כתב רחמנא הכי (=כפירוש רש"י), ולא אמר "ראשיכם לשבטיכם"? תרץ דבריו על פי רש"י, במדבר כ"א כ"א: ד"ה וישלח ישראל מלאכים: ובמקום אחר תולה השליחות במשה שנאמר (דברים ב') "ואשלח מלאכים ממדבר קדמות" וכן (במדבר כ') "וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום", וביפתח הוא אומר (שופטים י"א) "וישלח ישראל מלאכים אל מלך אדום" וגו'. הכתובים הללו צריכים זה לזה - זה נועל וזה פותח, שמשה הוא ישראל, וישראל הם משה. לומר לך שנשיא הדור הוא ככל הדור, כי הנשיא הוא הכל.
2) פסוק ט' ד"ה זקניכם ושוטריכם: החשוב חשוב קודם ואחר כך כל איש ישראל.	מה קשה לרש"י, ומה תיקן בהוסיפו את המלים "ואחר כך"?
3) פסוק י"א   ד"ה לעוברך: להיות עובר בברית. ולא ייתכן לפרשו כמו להעבירך אלא כמו לעשותכם אותם.	באר את דבריו אלה. היעזר בדברי רש"י, בראשית י"א ו': ד"ה החילם: כמו אומרם: עשותם, להתחיל הם לעשות. האם הכינוי של "לעברך" הוראתו כהוראת הכינוי של (בראשית י"ט י"ז) "ויהי כהוציאם" או כהוראת הכינוי (שמות י"ב מ"ב) "להוציאם מארץ מצרים".
4) פסוק י"ב ד"ה למען הקים אותך היום לו לעם: כל כך הוא נכנס לטרוח, למען קיים אותך לפניו לעם.	מה ראה לכתוב במקום "הקים" – "קיים"? מה תיקן בזה?
5) פסוק ט"ו ד"ה כי אתם ידעתם פסוק י"ז ד"ה פן יש בכם	הערה: לפי רש"י הוצאת ברלינר צריך להיות הסדר ברש"י כמו שכתוב כאן, ואחר כך ד"ה ותראו את שיקוציהם, ד"ה גילוליהם, ד"ה עץ ואבן, י"ז ד"ה פן יש בכם (השני) שמא יש בכם. הסבר, מדוע צריכים דברי רש"י לבוא בסדר זה, ולא כסדרם לפסוקים ט"ו-ט"ז-י"ז?
6) פסוק י"ז ד"ה פן יש בכם: שמא יש בכם.	מפרשי רש"י מקשין: והא כתיב לעיל ד' ט': "פן תשכח", ד' י"ט: "ופן תשא עיניך", י"א ט"ז: "פן יפתה לבבכם" ולא פירש שם שהוא לשון "שמא" – ולמה לו לפרשו כאן? ענה!