צרעת

פסוק ב'

"אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים"

רשב"ם:

ד"ה אדם כי יהיה בעור בשרו: כל פרשיות נגעי אדם ונגעי בגדים ונגעי בתים ומראותיהן וחשבון הסגרם ושערות לבנות ושער שחור וצהוב - אין לנו אחר פשוטו של מקרא כלום, ולא על בקיאות דרך ארץ של בני אדם אלא המדרש של חכמים וחוקותיהם וקבלותיהן מפי החכמים הראשונים הוא העיקר.

ראב"ע, פסוק ב':

ד"ה אדם: ...ולא אמר איש מבית ישראל, להכניס הגרים... והכניס הגר שלא יטמא אחר, כי הצרעת היא מהחליים הנדבקים מהחולה אל השלם.

חזקוני, פסוק מ"ה:

ד"ה ועל שפם יעטה: להפסיק ריח רע היוצא מפיו שלא להזיק את הבריות.

פסוק מ"ו:

ד"ה מחוץ למחנה מושבו: שחולי זה ידבק על בני אדם הרגילים אצלו.

ספר החנוך:

מצוה היא עלינו, שכל מי שהיה מצורע שיבוא אל הכהן לשאול על צרעתו והכהן יטמאנו או יטהרנו והוא יתנהג על פי התורה הכתובה כאשר יצוונו הכהן, ולא יקח הדבר כחולי הבא במקרה, אלא יתן לב עליו, וידע כי גודל עוונו גרם לו...
משרשי המצוה, לקבוע בנפשותינו כי השגחת הקב"ה פרטית על כל אחד מבני אדם וכי עיניו פקוחות על כל דרכי איש וכל צעדיו יראה. ולכן הוזהרנו לתת לב אל החולי הרע הזה ולחשוב כי החטא גרם אותו. וכבר אמרו ז"ל כי בחטא לשון הרע יבוא ברוב, ולא נקחנו דרך מקרה; ויש לנו לבוא אל הכהן, שהוא העומד לכפרת החוטאים ועם חברת המכפר אולי יהרהר בתשובה ויוסגר קצת ימים כדי שישיב אל לבו ענייניו במתון ויפשפש במעשיו. ולפעמים יסגר שני הסגרים שמא הרהר תשובה ולא תשובה שלמה לגמרי, כאילו תאמר על דרך משל, שחשב להחזיר מחצית גזלתו ואז יחדש בו ה' ית' קצת סימנים, שיוסגר שנית, אולי ישלים תשובתו ויטהר לגמרי.
וכל ענין הסגרות אלו יורה השגחתו ברוך הוא על כל דרכי האדם אחת לאחת. ולפי שהדעות רבים בהשגחת האל על ברואיו, יבואו בה הרבה פסוקים במקרא והרבה מצוות להורות על ענין זה מהיותו פינה גדולה בתורתנו, שיש כתות בני אדם יחשבו, כי השגחת ה' יתברך על כל ענייני העולם, בין בעלי חיים או כל שאר הדברים, כלומר: שלא יתנועע דבר אחד קטן בעולם הזה רק בחפצו ברוך הוא ובגזרתו, עד שיחשבו (=בעלי השקפה זו), כי בנפול עלה אחד מן האילן - הוא גזר עליו שיפול, ואי אפשר שיתאחר או יקום זמן נפילתה אפילו רגע. וזה דעת רחוק הרבה מן השכל.
ויש כתות רעות יחשבו, שלא ישים השגחתו ברוך הוא כלל בכל עניני העולם השפל בין באנשים או בשאר בעלי חיים, והיא דעת הכופרים.
ובעלי הדת האמתיים מאמינים שהשגחתו ברוך הוא על כל מיני בעלי החיים בכלל, שכל מין מן המינים הנבראים בעולם יתקיים לעולם, לא יכלה ויאבד כולו, כי בהשגחתו יימצא קיום לכל דבר. ובמין אדם נאמין, כי השגחתו ברוך הוא על כל אחד ואחד בפרט, והוא המבין אל כל מעשיהם. וכן קיבלנו מגדולינו וגם נמצא על זה הרבה כתובים יורו, כי הענין כן.
ולכן הזהירתנו התורה כי בהגיע אל האדם החולי הרע והוא הצרעת, שלא יקחנו דרך מקרה, רק יחשוב מיד כי עוונותיו גרמו; וירחיק מחברת בני אדם כאדם המרוחק מרוע מעשיו, ויתחבר אל המכפר המרפא שבר החטא, ויראה אליו נגעו ובעצתו ובדבריו ובפשפוש מעשיו יוסר מעליו הנגע, כי האל ברוך הוא שמשגיח עליו תמיד יראה מעשי תשובתו וירפאהו – וזהו ענין ההסגרים, כמו שאמרנו.