מעמד הר סיני
שמות פרק כ, פסוקים טו - כג
| א. | כיצד "רואים את הקולות" |
"וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן"
רש"י:
ד"ה רואים את הקולות: רואין את הנשמע, שאי אפשר לראות במקום אחר.
ד"ה וכל העם רואים את הקולות: וכבר פירשתי טעם "רואים את הקולות", כי כל ההרגשות מתחברות אל מקום אחד.
ד"ה רואים את הקולות: לפי שהברק נראה קודם שמיעת הרעם, אף שרגע אחד לשניהם, אמר "רואים את הקולות".
1. |
מה ההבדל בין שלושת הפירושים הנ"ל? |
| 2. |
היכן מצינו תופעה זו – שאליה ירמוז הראב"ע בדבריו "וכבר פירשתי" בספר בראשית ובספר שמות? (שים לב, בפירושו הקצר לספר שמות הוא אומר לפסוקנו: ורבים כמוהו, ומביא כמה דוגמאות, ביניהן (קהלת י"א ז') "ומתוק האור"). |
| ב. | בפירוש מילת "וינועו" |
"וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק"
רש"י, (על פי הנאמר במכילתא):
ד"ה וינועו: אין נוע אלא זיע.
ד"ה וכל העם רואים את הקולות: כאשר ראו את הפלאים האלה נעו, כמו (בראשית ד') "נע ונד", שכל אחד סר ממקום עמדו ושב אחורנית וכמוהו (ישעיה ו') "וינועו אמות הספים", וטעם אמות – שהספים סרו ממקומם אמות, לא יכול הנביא לשערם במראות הנבואה. והאומר כי פירושו כמו "זעו", לא יתכן זה, כי אם לא סרו ממקומם, איך עמדו מרחוק?
ד"ה וינועו: על דעת רבותינו אין נוע בכאן אלא זיע, וכן הוא אומר (ישעיה כ"ד כ') "נוע תנוע הארץ כשכור" ואם כן יאמר, כי נזדעזעו ומפחדם חזרו עוד לאחור ועמדו מרחוק. ועל דעת בעלי הפשט "וינועו" שנעו ממקומם לאחוריהם ויעמדו מרחוק. מלשון (בראשית ד') "נע ונד תהיה בארץ", וכן (במדבר ל"ב י"ג) "ויניעם במדבר".
1. |
מה ההבדל בין שתי הדעות הנאמרות בשלשת המפרשים הנ"ל? |
2. |
מהי טענת הראב"ע נגד רש"י וכיצד סותר הרמב"ן את טענתו? |
3. |
כיצד מפרש ראב"ע את הפסוק בישעיה ו' ובמה הוא סוטה מפשוטו? |
| ג. | בביאור הכפילות "לא תעשון... לא תעשו" |
"לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם"
מכילתא פסוק כ' כ"ג לא תעשון אתי...:
ר' ישמעאל אומר: דמות שמשי המשמשין לפני במרום, לא דמות מלאכים ולא דמות אפנים ולא דמות כרובים.
ר' נתן אומר: "לא תעשו אתי" שלא תאמר עושה אני כמין דמות ואשתחוה לו. ת"ל: "לא תעשון אתי" וכתיב (דברים ד' ט"ו) "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם, כי לא ראיתם כל תמונה".
ר' עקיבא אומר: לא תעשון אתי כדרך שאחרים מנהגים במדינות, כשהטובה באה עליהם, הם מכבדים את אלוהיהם, שנאמר: (חבקוק א' ט"ו) "על כן יזבח לחרמו". וכשהפורענות באה עליהן הם מקללים את אלוהיהם שנאמר (ישעיה ח' כ"א) "והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלוהיו".
אבל אתם - אם אביא עליכם את הטובה, תנו הודאה. וכשאביא עליהם יסורין, תנו הודאה, וכן דוד אומר (תהילים קט"ז) "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא וכו'" וכן איוב אומר (א' כ"א) "ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך", על מדה טובה ועל מידת פורענות. מה אשתו אומרת לו? "עודך מחזיק בתומתך? ברך אלוהים ומות!" ומה הוא משיב לה? "כדבר אחת הנבלות תדברי!" אנשי דור המבול שהיו כעורין בטובה, וכשבאה עליהם פורענות קבלו אותה בעל כרחם. אנשי סדום שהיו כעורין בטובה, וכשבאה עליהם פורענות, קבלו אותה בעל כרחם. ואנו שהיינו נאים בטובה לא נהיה נאים בפורענות? לפיכך אמר: "כדבר אחת הנבלות תדברי, גם את הטוב נקבל מאת אלוהים והרע לא נקבל?!"
ועוד: שיהא אדם שמח ביסורין יותר מהטובה, שאפילו אדם עומד בטובה כל ימיו, אינו נמחל לו מן העבירות שבידו, ומי מוחל לו העונות? הוי אומר: היסורין.
לדברי ר' נתן מעיר פרוש המכילתא "מדות סופרים":
אפילו מי שמאמין באלוהי אמת, רק אומר שהוא עושה לו דמות כפי דמיונו מאתו, מפני הדעה הנפסדת, שחושב שהאדם החומרי צריך לצייר בנפשו דמות מאת ה' יתברך, והנה אנחנו רואים מזה, שכבר בזמן ר' נתן שהיה במאה הראשונה אחר החורבן כבר נתפשט המנהג הזה באומות לעשות דמות, אף שלא עבדו לדמות הזאת ביחוד, רק אמרו שזה הציור הדמיוני מאלוהיהם.
ראב"ע, בפירושו הקצר לספר שמות (שאיננו מודפס בחומשים, ויצא לאור ע"י פלישר וינא תרפ"י):
ואחר שדברתי אני עמכם פנים בפנים בלא שליח אין לכם צורך לעשות אתי אלוהי כסף וזהב, כי רבים מעובדי הפסילים שהם אומרים עד היום, כי זאת הצורה תלץ בעדי ותעזרני מול ה'; וטעם "לא תעשו לכם" אחר "אתי", כי אנוכי אין לי צורך שתעשו אלוהי זהב. גם לכם אין צורך. כי הנה דברתי אתכם בלא שליח ובלא אלוהים אמצעי ביני וביניכם.
ד"ה אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם: ציוה שיאמר להם: אחרי שראיתם בעיניכם כי מן השמים דברתי עמכם ואני הוא האדון בשמים ובארץ, אל תשתתפו עמי אלוהי כסף ואלוהי זהב, כי אין לכם צורך אתי לא עזר אחר; ושיעור הכתוב: לא תעשו אתי אלוהי כסף ולא תעשו לכם אלוהי זהב.
ולדעתי פירושו: לא תעשון אלוהי כסף ואלוהי זהב להיות לכם לאלוהים אתו, ולא תעשו לכם כלל, הזהיר מן האמונה בהם, וחזר והזהיר מן העשיה לבדה, כענין (ויקרא כ"ו א') "ופסל ומצבה לא תקימו לכם".
1. |
מה הקושי (או הקשיים שבפסוקנו) שאותו מיישבים תנאים ופרשנים? |
| 2. |
כיצד מפרש כל אחד מן שלשת התנאים את המלה "מאתי"? (עיין עלון הדרכה!) |
3. |
במה משמשים הפסוקים מתהילים קט"ז תמיכה לדברי ר' עקיבא? |
| 4. |
מה הן התפישות התחביריות השונות של פסוקנו לתנאים ולפרשנים דלעיל? (העתק את פסוקנו בסימני פיסוק בהתאם לדעותיהם). |
5. |
מה ההבדל בהוראת המילה "עשה" שבתחילת פסוקנו ובין הוראת אותה מלה בסוף פסוקנו לפי פירושו השני של הרמב"ן ("ולדעתי פירושו")? |
6. |
מהי ראייתו של הרמב"ן מויקרא כ"ו א'? |
| ד. | אליגוריות הפרשנים ל"אלוהי כסף וזהב" |
"לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם"
סנהדרין ז' ע"ב:
אמר ריש לקיש: כל המעמיד דיין על הציבור שאינו הגון, כאילו נוטע אשרה בישראל... אמר רב אשי:... כתיב "לא תעשון אתי אלוהי כסף ואלוהי זהב..." אלוהי כסף ואלוהי זהב הוא דלא עבדי, הא דעץ שרי? (= וכי של עץ מותר?) אמר רב אשי: אלוה הבא בשביל כסף ואלוה הבא בשביל זהב. (רש"י ד"ה אלוה הבא בשביל כסף: דיין שהעמידוהו ע"י שנתן ממון למלך על כך).
ירושלמי ביכורים פרק א' הלכה ג':
רב מנא מיקל לאילין דיינא דמתמנין בכסף (= מיקל בכבודם, מבזה אותם), ורב אמי קרא עליהם : "אלוהי כסף ואלוהי זהב לא תעשו לכם". אמר ר' יאשיה: וטלית שעליו כמרדעת של חמור.
1. |
כיצד הגיעו החכמים הנ"ל מפסוקנו לדרוש זה? |
רבנו בחיי, על התורה:
ויש לפרש "לא תעשון אתי" – כשאתם עומדים בתפילה לא תחשבו בכסף וזהב אשר עמכם, שאם תעשו כן, מעלה אני עליכם כאילו עשיתם אלוהי כסף ואלוהי זהב.
2. |
|
אכן יכוון ה' לצוות על שני מיני עבודת אל אחר. האחד הוא העובד באמונת לבו וכוסף לה, והשני היודע בלבו אמונה שלמה, כי הכל היא "הצואה בלי מקום" (ישעיה כ"ח ח') אבל עובדה להנאת המועיל, כמו שתאמר שיתנו לו ממון על מנת לעובדה, ויאמר האדם בלבו: "רחמנא לבא בעי" ובלבי אני מחרף ומגדף הע"ז, ואין מעשי אלא לתכלית הריוח, וכנגד זה אמר "ואלוהי זהב לא תעשו לכם".
3. |
|
