הברית

מכילתא יתרו פרשה ה' "אנכי".

רבי אומר: (שכתוב אנכי ה' אלוקיך בלשון יחיד) להודיע שבחן של ישראל שכשעמדו על הר סיני לקבל התורה השווה כולם לב אחד לקבל מלכות שמים בשמחה.
ולא עוד (כלומר, עוד טעם ל"אלוקיך" לשון יחיד) אלא שהיו ממשכנין עצמן זה על זה. ולא על הנגלות בלבד נגלה הקב"ה עליהם לכרות עמהם ברית אלא אף על הסתרים. אמרו לו: "על הגלויים אנו כורתים ברית עמך, ולא על הסתרים. שלא יהא אחד חוטא בסתר, ויהא הצבור מתמשכן". שנאמר: "הנסתרות לה' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו".

רש"י, דברים כ"ט כ"ח:

ד"ה הנסתרות לה' אלוקינו: ואם תאמר: מה בידנו לעשות, אתה מעניש את הרבים על הרהורי היחיד, שנאמר (שם פסוק י"ז) "פן יש בכם איש וגו'" ואחר כך (שם פסוק כ"א) "וראו את מכות הארץ ההיא", והלא אין אדם היודע טמונותיו של חברו! - אין אני מעניש אתכם על הנסתרות, שהן לה' אלוקינו והוא יפרע מאותו יחיד, אבל הנגלות לנו ולבנינו לבער הרע מקרבנו ואם לא נעשה דין בהם יענשו את הרבים.
נקוד על "לנו ולבנינו" לדרוש שאף על הנגלות לא ענש את הרבים עד שעברו את הירדן, משקבלו עליהם את השבועה בהר גריזים ובהר עיבל ונעשו ערבים זה לזה.

הרכסים לבקעה, לפסוק כ"א:

ד"ה ואמר הדור האחרון: קרוב לשמוע כי עתה חזר על ענין של מעלה בדברי התוכחות, שאחר שכלו כולם נאמר (דברים כ"ט א') "ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם: "אתם ראיתם..." ואמר להם כל הענין בדיבור אחד ומקושר, עד (כ"א) "ואמר הדור האחרון". וממנו ואילך מוסב הענין אל דברי התוכחה הקשים, שניבא להם חורבן הארץ על חטאם.
ועל זה "אמר הדור האחרון בניכם... על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת". שאם הוא מחובר לשלפניו (פסוק י"ז) "פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פונה היום מעם ה'..." הרי עליו אמר "והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל" – אותו הרע לבד יבדיל לרעה מכולם, והם יגורו בשלום ובטובה.

פסוק י"א

"לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱ-לֹהֶיךָ..."

פסוק י"ב

"לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵא-לֹהִים"

מלאכת מחשבת, ר' משה חפץ:

... כי כאשר קיבלנו עול מלכות שמים פעם אחת בלב שלם ובנפש חפצה, אין לנו עוד רשות לחזור בנו ולהנחם, כי ה' אלוקינו קנא ונוקם... והוא יהיה לנו לאלוקים לעולם ועד - אף בעל כרחנו על אפנו ועל חמתנו.

פסוק כ"ז

"וַיִּתְּשֵׁם ה' מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל
וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה"

משנה סנהדרין פרק י' משנה ד'

עשרת השבטים

(רש"י:

שהגלה סנחריב – מלכים ב' י"ח – וינחם בחטא ובחבור נהר גוזן וערי מדי) 

אין עתידין לחזור, שנאמר "וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה" – מה היום הזה הולך ואינו חוזר, אף הם הולכים ואינם חוזרים. דברי ר' עקיבא.
ר' אליעזר אומר: מה היום מאפיל ומאיר, אף עשרת השבטים שאפל להם כך עתיד להאיר להם.

----------------------------------------------------------------------------------

* על פי מלכים ב' ו' י"ט.