מזבח הזהב

בטעם מזבח הקטורת נאמרו דעות שונות.

השווה:

רמב"ם, מורה נבוכים ג' מ"ה:

...וכאשר היו שוחטין במקום המקודש בהמות רבות בכל יום ומחתכין בו בשר ורוחצין בו הקרב והכרעים אין ספק שאילו היו מניחין אותו על זה הענין היה ריחו כריח מקומות הבשר. מפני זה ציוה בו להקטיר הקטרת ב' פעמים ביום להיטיב ריחו וריח העובד בו... וזה גם כן ממה שמעמיד יראת המקדש. אבל אם לא היה לו ריח טוב, כל שכן אם היה לו שכנגדו, היה מביא בלב האדם הפך ההגדלה, כי הנפש תתרחב מאד לריח הטוב ותטה אליו ותתרחק מן הריח הרע ותברח ממנו.

אברבנאל:

...והיו בהיכל ג' כלים: השולחן, המנורה ומזבח הקטורת, לרמז ששומר התורה והמצוות (הארון) ג' מיני שכר יושפעו עליו מאת בעל החסד והרחמים. האחד השכר הגופני: העושר והכבוד, ולזה היה רומז השולחן... והשכר הב' הוא החכמה והמדע... והמנורה היתה רומזת לזה... והשכר הג' הנמשך משמירת התורה הוא השארות הנפש הבא לאדם אחר המות לאור באור החיים.. ולרמז זה היה מזבח הקטורת בהיכל שהיה עניינו העלות העשן למעלה רמז לנפש הצדיק העולה למעלה... והיות השכר הזה יותר יקר ועליון היה הכהן הגדול ביום הצום הנבחר בהכנסו לקודש הקדשים מוליך שם הקטורת ומניח לפני הארון והכרובים כאומר: "שובי נפשי למנוחיכי".

פסוק א'

"וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ"

קאסוטו, (פירוש לשמות):

השם מזבח הבא כאן מראה לנו דוגמה מענינת של מעבר ממשמעותה המקורית של מילה למשמעות אחרת.

השווה בין שתי דעות אלה:

ספורנו:

ד"ה מקטר קטרת: שיספיק בו מעט אש לקטורת בלבד ולא יצטרך להיות חלול ולמלאותו באדמה כמו שהוצרך למזבח העולה, לעשות האש תמיד על האדמה, אבל היה האש על ציפויו שהיה של זהב, ובהיות האש מועט לא הספיק לשרוף את גרם המזבח שהיה של עץ.
ולא הוזכר זה המזבח עם שאר הכלים בפרשת תרומה, כי לא היתה הכוונה בו להשכין הא-ל יתברך בתוכנו, כמו שהיה הענין בשאר הכלים, כאמרו (כ"ה ח'-ט') "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו".
גם לא היה עניינו להוריד מראה כבודו בבית כענין מעשה הקרבנות (כ"ט מ"ג) "ונועדתי שם לבני ישראל ונקדש בכבודי". וכן העיד משה רבנו באמרו (ויקרא ט' ו') "זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'".
אבל היה ענין זה המזבח לכבד את הא-ל יתברך אחרי בואו לקבל ברצון עבודת עמו בקרבנות הבוקר והערב ולשחר פניו במנחת קטורת, על דרך (תהלים צ"ו ח') "הבו לה' כבוד שמו שאו מנחה ובאו לחצרותיו".

הכתב והקבלה, בשם הגר"א:

לא הוזכר בעשית כלי המשכן, כי הזהיר תחילה על המשכן וכליו והבגדים וקריבת אהרן למזבח ואחר כך אמר עשיית התמיד ואמר בזה אשכון בתוככם, ואחר כך הזכיר מזבח הקטורת וכסף הכיפורים, יורה שזה לא היה מעכב להשראת שכינה, רק אלו היו לכפרת ישראל, וכן אמר בכסף הכיפורים לכפר על נפשותיכם.

פסוק ט'

"לֹא תַעֲלוּ עָלָיו קְטֹרֶת זָרָה וְעֹלָה וּמִנְחָה..."

ספר החנוך:

בטעם מצות לא תעשה זו כבר כתבנו למעלה (בפרשת תרומה ומועתק בשאלון תרומה תש"ב) תשובה לשואל על צד הפשט על ענין בנין בית הקדוש לה' והיות שם כלים יקרים, ואחרי זאת אין ליגע מחשבותינו במה שאינו צריך, ולחפש טעם למה יצוה הא-ל לבל נקטיר במזבח הזהב כי אם קטורת, שאם כן נתחייב לחפש למה ציוה אותנו להיות נרות במנורה שבעה ולא שמונה, ועל הפרטים אין חקר לנו ולא תשיג בהן מחשבה לעולם.
ואם תלחצני להשיב בפרטים על כל פנים אומר על צד הפשט... שלא יהיה בפרטים טעם אחר אלא נאמר שלאחר שנתחייבנו לבנות בית ולעשות כלים, נצטוינו בהם על צד אחד מן הצדדים ובא בהן אחד מן החשבונות שאי אפשר למעשה בלתי אחד מהם. ואולם לאחר שנצטוינו בהן בא הצווי לעשותה דרך קבע לעולם ולא נוסיף ולא נגרע כי התוספת והגרוע במכוון בשלימות - קלקול, וכל מצותיו שלמות ותמימות. ואולם שמעתי, כי יש למקובלים בכל אחד מהן הפרטים טעמים נפלאים וסודות עמוקים.