פרשת ראה
שנת תשל"א
מתנות עניים
דברים פרק טו, פסוקים א - יא
רמב"ם, הלכות מתנות עניים פרק שביעי הלכה א:
מצוות עשה ליתן צדקה לעניי ישראל כפי מה שראוי לעני, אם הייתה יד הנותן משגת, שנאמר "פתוח תפתח את ידך לו" ונאמר (ויקרא כ"ה) "והחזקת בו גר ותושב וחי עמך".
הרואה עני מבקש, והעלים עיניו ממנו, ולא נתן לו צדקה - עבר בלא תעשה, שנאמר (ט"ז ז'): "לא תאמץ לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון".
|
כיצד משתלבים פה דיני צדקה, הלוא פרקנו מדבר בהלוואה? |
1) פסוק ה'
ד"ה רק אם שמוע תשמע: אז לא יהיה בך אביון. |
|
2) פסוק ה'
ד"ה שמוע תשמע: שמע קמעא - משמיעין אותו הרבה. |
| א. |
במה הוא סוטה כאן מן הפשט? |
| ב. |
מה קשה לו ואילצו לפרש כך? |
|
3) פסוק ו'
ד"ה כאשר דיבר לך: והיכן דיבר? (דברים כ"ח) "ברוך אתה בעיר". |
|
מה ראה רש"י להביא דווקא פסוק זה כהוכחה לברכת ה' לשומרי מצוותיו, והרי בפסוקים רבים מאוד נאמר דבר זה? | |
4) פסוק ו'
ד"ה והעבטת גויים: יכול שתהא לווה מזה ומלווה לזה? תלמוד לומר: "ואתה לא תעבוט" |
|
5) פסוק ח'
ד"ה והעבט תעביטנו: אם לא רצה במתנה, תן לו בהלוואה. |
|
מה קשה לו, וכי זה אותו קושי שבפסוק ו' (4) או קושי אחר? | |
פסוק ט'
"הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל"
רשב"ם, (לפי ההוצאה המדעית של ד. ראזין, ברסלוי 1881)
ד"ה הישמר לך פן יהיה עם לבבך דבר בליעל: כלומר דבר של רֶשע, כמו (תהלים מ"א ט'): "דבר בליעל יצוק בו" שפתרונו כך.
(ושם בתהילים פירשוֹ רש"י:
"כל רשעיות שעשה יצוקו וישתפכו בגופו")
| 1. |
מהי הדרך הפשטנית שבה הלך הרשב"ם בפירוש זה? |
| 2. |
למה כתב באמצע דבריו "כלומר" – מה בין חלקו הראשון של פירושו לבין חלקו השני? |
פסוק ט'
"הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל"
מדרשי התורה להקדוש אנשלמה אשתרוך (במאה הי"ד):
קראוֹ "בליעל" שלא יבין אל על והוא "עליון" כמו (הושע י"א ז') "ואל על יקראוהו". או מלשון תועלת – שלא יועיל לנפשו...
ובעבור כי המחשבה בלב והרהור קשה להחטיא האדם, קראו "לבבך בליעל" לשון רשע, כתרגומו. כי החטא הבא במקרה הוא מצד החומר, בלא השתדלות והרהור המחשבה מצד השכל, ואין ספק שאין כל כך העונש גדול במי שיפעל בחומר כמי שישים השתדלותו בהרהורו לחטא וישיב כוחותיו הנפשיים בענייני החטא...
ועל זה אמרו כי לב רע היותר מגונה (פרקי אבות פרק ב' משנה ט')
| 1. |
במה שונה פירושו מפירוש הרשב"ם? |
| 2. |
בהמשך דבריו מסתמך בעל מדרשי תורה על ט"ו ל"ט?
במה סייע פסוק זה לפירושו? |
השווה:
פסוק ט'
"הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל... וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ"
פסוק י'
"נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ"
|
התוכל להסביר למה מדובר בפסוק ט' ברוע עין ובפסוק י' ברוע לב?
היעזר בדברי העמק דבר, לפסוק י':
ד"ה ולא ירע לבבך: לא תהא ניכר לפניו שאתה נותן לו בעל כורחך, בלב רע מעציב הפנים, וכמבואר בנחמיה: "מדוע פניך רעים... אין זה כי אם רע לב". |