השירה
דברים פרק לב, פסוקים טו - כט
| א. | שאלות מבנה |
"וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ."
לדעת האברבנאל וכמה פרשנים אחרים, יש לראות בפסוק זה בית חדש בשירת האזינו.
הסבר חלוקה זו!
| ב. | "...אלוהים לא ידעום..." |
"...אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ"
ספרי (שי"ח):
"אלוהים לא ידעום" – שאין אומות העולם מכירים אותם.
"חדשים מקרוב באו" – שכל זמן שאחד מן האומות רואה אותם, אומר: צלם יהודי הוא זה", וכך הוא אומר (ישעיהו י' י') "כאשר מצאה ידי לממלכות האליל ופסיליהם מירושלים ומשומרון" - מלמד שירושלים ושומרון מספקות דפוס לכל באי עולם.רש"י:
ד"ה חדשים מקרוב באו: אפילו האומות לא היו רגילים בהם. גוי שהיה רואה אותם, היה אומר: זה צלם יהודי.
1.
מה ראו בספרי לפרש "לא ידעום" על אומות העולם ולא על ישראל?
2.
מה ראה רש"י להעביר את דברי הספרי מד"ה 'לא ידעום' לד"ה 'חדשים מקרוב באו'?
3.
כיצד סוטה הספרי מפשוטו של מקרא בהביאו את ישעיהו י' י' כהוכחה?
| ג. | "חדשים מקרוב באו" |
"אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ"
ד"ה חדשים מקרוב באו: מעולם לא נקראו אלוקות עד עכשיו שהם פסלים (מלשון "פסול לך" (שמות ל"ג)) והעמידום להם לאלוקות.
ד"ה אלוהים לא ידעום: לא הכירו בהם שום תועלת ולא שום כוח, ולא עשאום אלוהות כי אם ביצר הרע ולהכעיס, כי אף הם עצמם לא ידעום כאלוהות, אלא יודעים שאין בהם ממש, אלא יצר הרע.
ור' יוסף קרא ז"ל פירש: "אלוהים לא ידעום" – בקדוש ברוך הוא נאמר (שמות ב') "וידע אלוקים" "כי ידעתי את מכאוביו" אבל הם לא ידעום בצרתם, ולא עזרו להם.
1.
מה בין שני פירושים אלה לבין פירוש הספרי?
2.
מה בין פירוש הבכור שור לבין פירוש ר' יוסף קרא?
3.
הסבר את הרעיון שבפירושו של הבכור שור.
| ד. | "צור ילדך תשי" |
"צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי"
ספרי:
כל זמן שאני מבקש להיטיב לכם, אתם מתישים כוח של מעלה: עמדתם על הים ואמרתם (שמות ט"ו ב') "זה אלי ואנוהו", ביקשתי להיטיב לכם, חזרתם בכם ואמרתם (במדבר י"ד) "נתנה ראש ונשובה מצרימה".
עמדתם לפני הר סיני ואמרתם (שמות כ"ד ז') "כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע", ביקשתי להיטיב לכם, חזרתם בכם ואמרתם לעגל (שמות ל"ב) "אלה אלוהיך ישראל".
הוי: כל זמן שאני מבקש להיטיב לכם – אתם מתישים כוח של מעלה.רש"י:
ד"ה תשי: תשכח. ורבותינו דרשו: כשבא להיטיב לכם, אתם מכעיסים לפניו ומתישים כוחו מלהיטיב לכם.
1.
מה ההבדל בתפישה הדקדוקית בין שני פירושי רש"י?
2.
שים לב: רש"י שינה במקצת מניסוח הדברים בספרי (מלבד השמטת כל הדוגמאות), בהוסיפו כמה מילים.
מה תוקן והובהר על ידי כך? עיין עלון ההדרכה.
| ה. | "צור ילדך תשי..." |
"צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ"
ד"ה צור ילדך תשי: דיבר הנביא ותמה: איך שכחת אשר ילדך, ועבדת חדשים?
גם זה צור ילדך כמו (ישעיה נ"א א') "הביטו אל צור חוצבתם" כאילו ממנו היה, כי הכל בגבורות ה', כמו (ישעיה מ"ד כ"ד) "רוקע הארץ מאתי", והתימה מתועי לב בעבור (תהילים ב') "אני היום ילדתיך" ושכחו זה הכתוב.
1.
למה פתח במילים: "דיבר הנביא"?
2.
לשם מה הוא מביא את ישעיהו (מ"ד כ"ד)?
3.
מהם דבריהם של "תועי לב", ומהי תשובתו?
| ו. | שאלות בדברי מלאכת מחשבת |
"פֶּן יֹאמְרוּ יָדֵנוּ רָמָה וְלֹא ה' פָּעַל כָּל זֹאת"
פסוק כ"ח
"כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה"
פסוק כ"ט
"לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם"
ר' משה חפץ, מלאכת מחשבת:
הנה החוכמה הנקנית בראיות קודמות היא חכמה אמיתית. אמנם בדברים אלוקיים אין רשות לנו להשכיל במוקדמות, ודי לו לאדם שידע הדברים מן המאוחרות.
כאשר נכיר מציאות ה' ממעשיו, ככתוב (תהילים י"ט) "השמים מספרים כבוד אל..." על זה נתרעם ה' יתברך, כי הגויים האלה האומרים "ידנו רמה ולא ה' פעל כל זאת", עד שלא הכירו אלוקים אפילו מן הפעולות בהכרח, גוי אובד עצות המה ואין בהם תבונה. ואילו חכמו, ישכילו זאת לפחות להבין אמרי בינה מן המאוחרות והפעולות, אם לא מן המוקדמות, "ויבינו לאחריתם" – להשכיל הדברים מן האחרית, רצונו לומר: מן הפעולות, לדעת שיש אלוה הפועל כל זאת.
במה סוטה הוא מן הפירוש הרגיל לפסוק כ"ט?
| ז. | שאלות ודיוקים ברש"י |
"אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה"
השווה לפסוקנו את דברי רש"י, לויקרא כ"ו ח':
"ורדפו מכם חמישה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו"
ד"ה חמישה מאה ומאה רבבה: וכי כך הוא החשבון? והוא לא היה צריך לומר אלא ומאה מכם שני אלפים ירדופו. אלא אינו דומין מועטים העושים את התורה למרובים העושין את התורה.
1.
רש"י מקשה שם על אי התואם שבין שתי הצלעות, ומיישבו.
הסבר למה אין רש"י מקשה גם על אי התואם הזה (אחד-אלף, שנים-רבבה) בפסוקנו?
2.
הסבר את הרעיון שבדברי רש"י שם, לפי המשפט המסומן בקו.
שאלה קשה
