הברכות

השווה ברכות אלה לברכות שבפרשת בחקותי (במדבר כ"ו ג'–י"ג). לדעת כמה מפרשים, מכוונים הברכות בפרשת בחקותי לתקופתה הראשונה של ישיבת ישראל בארצו, ואילו הברכות שבפרשתנו מכוונות לתקופה מאוחרת יותר - "כי תוליד בנים... ונושנתם בארץ". הסבר, אלו הבדלים שבין שתי הפרשיות (ביחס לברכות) מתבארים מתוך כך?

פסוק ו'

"בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ"

רש"י:

שתהא יציאתך מן העולם בלא חטא כביאתך לעולם.

אנשלמה אשתרוך, מדרשי התורה:

גבי דוד נאמר (תהילים קכ"א ח') "ה' ישמור צאתך ובואך", ובתורה הקדים ביאה ליציאה, שנאמר "ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך." יש לומר, כי אדון הנביאים היה מבטיחם ומברכם על ביאת הארץ והבטיחם על ההשגחה הפרטית בבואם, ואמר "וברוך אתה בצאתך". שגם כי יחטאו ויצאו מן הארץ בחטאם, יהיה על צד ההשגחה והתוכחת, כאשר ייסר איש את בנו שמייסרו לטובתו, ובשעת גלותם ישמרם מהכיליון ולא יפר בריתו אתם. וזהו שאמר (ויקרא כ"ו מ"ד) "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים..." ונעים זמירות דוד המלך, אחר שכבר היו שם הזהירם, כי בחטאם יִגלו, ושישמרם אז מהכיליון ובישרם על שובם ובואם שם לזמן קיים, וזה שאמר "מעולם ועד עולם".

העמק דבר:

מתפרש בדברים רבה: "בבואך לפרקמטיא ובצאתך מן הפרקמטיא". ואם כן הוא כסדר. אמנם לאו דווקא פרקמטיא, וכאן איירי בענייני הבית והשדה, והפירוש - בבואך לעניין ובצאתך מן העניין.

1.

מה הקושי בפסוקנו שראוהו כל המפרשים?

2.

מה ההבדל בין תשובותיהם, ואיזו מהן נראית לך קרובה לפשוטו של מקרא?

3.

התוכל ליישב את הקושי הנ"ל באופן אחר – בדרך הפשט?

פסוק ט'

"יְקִימְךָ ה' לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָךְ
כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְו‍ֹת ה' אֱ-לֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו"

ביאור:

ד"ה יקימך: ...יעמידך לעם קדוש על ידי שתשמור את מצוות ה'.

העמק דבר:

ד"ה כי תשמור: באופן שמי שרוצה להתנהג בקדושה ודבקות, לא יחפוץ להיבדל ממעשה המצוות, שלפעמים הם מסירים הדבקות. אבל מכל מקום ההכרח לשמור המצוות, בין השייכים לשמים בין השייכים לאדם וחברו, והיינו "והלכת בדרכיו" "מה הוא רחום אף אתה רחום" וכו'.
ויותר נראה דהאי "כי תשמור" אינו תנאי, שהרי כבר כתוב התנאי בראש הפרשה, אלא הוא ברכה דתשיג מידת הקדושה והדבקות בה', אפילו בשעה שתשמור את מצוות ה'... ויש כמה מצוות מעשיות שאי אפשר לעשותם בשעת דבקות, ומכל שכן "והלכת בדרכיו" שהוא עסקי בני אדם, ועל ידי כך יסיח דעתו בשעת מעשה הקדושה ודבקות, מכל מקום "יקימך ה' לעם קדוש", ומיד אחר המעשה תשיג הדבקות והקדושה כמו שהיה תחילה, והוא סייעתא דשמיא וברכה, דכתיב באברהם אבינו בראשית (י"ח ג') בעת ביאת האורחים, והוא היה מתקדש ודבק באלוהיו.

1.

שני קשיים רצו המפרשים ליישב. אלו הם?

2.

כיצד מפרשים הפירושים האלה את מילת "כי" בפסוקנו?

3.

מהו – לדעת בעל העמק דבר – ההבדל בין "עם קדוש" ובין "והלכת בדרכיו"?

4.

הסבר את המשפט המסומן בקו. מהו "המעשה"?

5.

מה עניין אברהם אבינו והכנסת האורחים (בראשית י"ח ג') לעניינו, מה רצה להוכיח בעזרת המקום ההוא?

פסוק י"א

"וְהוֹתִרְךָ ה' לְטוֹבָה"

ראב"ע:

אם תהיה רעה בארץ ורעב ומארה, אתה תותר לטובה.

ספורנו:

שתהיה הצלחתך בקניינים וזולתם יתרה מהצלחת שאר המצליחים בהם.

מה ההבדל שבין שני הפירושים? נסה להכריע ביניהם!