ההתגלות בסנה

פסוק א'

"וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ...
וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר"

מדברי המדרש:

שמות רבה פרשה ב (ב'):

(תהלים י"א) "ה' צדיק יבחן", ובמה הוא בוחנו? במרעה צאן: בדק לדוד בצאן, ומצאהו רועה יפה, שנאמר (תהלים ע"ח) "ויקחהו ממכלאות צאן" – מהו "ממכלאות"? כמו (בראשית ה') "וייכלא הגשם". היה מונע הגדולים מפני הקטנים והיה מוציא הקטנים לרעות, כדי שירעו עשב הרך, ואחר כך מוציא הזקנים כדי שירעו עשב הבינונית, ואחר כך מוציא הבחורים, שיהיו אוכלין עשב הקשה. אמר הקדוש ברוך הוא: "מי שהוא יודע לרעות הצאן איש לפי כוחו, יבוא וירעה בעמי". הדא הוא דכתיב (תהלים ע"ח) "מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו". ואף משה לא בחנו ה' אלא בצאן. אמרו רבותינו: כשהיה משה רבנו ע"ה רועה צאנו של יתרו חותנו במדבר, ברח ממנו גדי, ורץ אחריו, עד שהגיע לחסית (=על פי ה'ערוך': מין ירק הגדל על מים), נזדמנה לו בריכה של מים, ועמד הגדי לשתות. כיוון שהגיע משה אצלו אמר: "אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא, עייף אתה!" הרכיבו על כתפו והיה מהלך. אמר הקדוש ברוך הוא: "יש לך רחמים לנהוג צאן של בשר ודם כך, חייך, אתה תרעה צאני ישראל". הוי – "ומשה היה רועה".

שמות רבה פרשה ג' (ג'):

"ומשה היה רועה", הדא הוא דכתיב (משלי ל') "כל אמרת אלוה צרופה" – אין הקדוש ברוך הוא נותן גדולה לאדם עד שבודקו בדבר קטן, ואחר כך מעלהו לגדולה: הרי לך שני גדולי עולם שבדקן הקדוש ברוך הוא בדבר קטן, ונמצאו נאמנים, והעלן לגדולה: בדק לדוד בצאן, ולא נהגם אלא במדבר להרחיקם מן הגזל. וכן אליאב אומר לדוד: (שמואל א' י"ז) "ועל מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר?!" מלמד שהיה דוד מקיים המשנה: "אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל". אמר לו הקדוש ברוך הוא: "נמצא אתה נאמן בצאן, בוא ורעה צאני!" שנאמר (תהלים ע"ח) "מאחר עלות הביאו".
וכן במשה הוא אומר: (שמות ג' א') "וינהג את הצאן אחר המדבר" – שהוציאו מן הגזל. ולקחו הקב"ה לרעות את ישראל, שנאמר (תהלים ע"ז כ"א) "נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן".

פסוק א'

"וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר"

רש"י:

ד"ה אחר המדבר: להתרחק מן הגזל, שלא ירעו בשדות אחרים.

ספורנו:

ד"ה ויבוא אל הר האלוהים חורבה: הוא לבדו, להתבודד ולהתפלל...

רבנו בחיי, על התורה בפירושו "על דרך הפשט":

עניין הפרשה הזאת, כי משה ראה תחילה אש, שהייתה מתלקחת בסנה, ואין הסנה נשרף... והיה סבור שהוא אש של מטה... על כן רצה להתקרב, זהו שאמר "אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה", כלומר: אראה הפלא הגדול, אם נשתנה הסנה משאר העצים או נשתנה האש משאר האשות, שאילו היה סבור שהיה האש של מעלה, לא היה מתקרב. ואחר שראה האש נתחזק שכלו בראיית המלאך, וזהו שאמר "וירא מלאך ה' בלבת אש מתוך הסנה" – משמעות הכתוב כי לבוש אש ראה תחילה ואחר כך המלאך מתוך האש.
ואחר שנתחזק שכלו בראיית המלאך, ראה במראה הנבואה כבוד השכינה, וזהו שאמר "וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלוקים".
ומפני שעתה הייתה תחילת נבואת משה, רצה הקדוש ברוך הוא לחנכו מעט מעט ולהעלותו ממדרגה למדרגה, עד שיתחזק שכלו.
משל למה הדבר דומה? לאדם היושב בבית אפל זמן מרובה, אם יצא פתאום ויסתכל לעין השמש יחשכו רואותיו, ועל כן צריך שיסתכל באור מעט מעט, עד שיהיה רגיל בכך, וכשם שיקרה זה באור השמש, הוא הדין והוא הטעם עצמו באור השכל, כי הדברים השכליים בדמיון הדברים הטבעיים, כי יקרה לשכל כמקרה החושים, וכוחות הנפש הלוא הם קשורים עם כוחות הגוף. וכן מצינו בישראל, שחינכן הקדוש ברוך הוא בנתינת התורה מעט מעט - תחילה נצטוו במרה מעט מצוות, ואחר כך עשרה הדיברות בסיני, ואחר כך תשלום התורה במואב.
לכן מצינו בעניין השגתו יתברך, שיצטרך אדם לתוך שכלו מעט, ובזה תהייה השגתו עולה ומתרחבת והולכת כעניין אור השחר, שמתחיל לזרוח מעט אור ואחר כך הולך ומרחיב.
וזהו לשון הנביא (הושע ו' ד') "ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מוצאו" – לימדנו הכתוב, כי יש אנשים שאינם יודעים לרדוף ומבקשים להשיג הידיעה בבת אחת, ולזה אמר: "ונדעה נרדפה לדעת" – שנדע תחילה איך נרדוף, וביאר איכות ההרדפה: כשחר, כלומר לא בבת אחת אלא מעט מעט "כשחר נכון מוצאו".     

פסוק ג'

"אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה  מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה" 

ראב"ע:

ד"ה את המראה הגדול: ... ואמר יפת (פרשן קראי): טעם זה האות, כי האויב נמשל לאש וישראל לסנה, על כן לא יבער.

ר' יוסף אבן כספי, טירת כסף (ע' 135)

אמנם עניין מראה הסנה לא אאמין דבר, רק מה שאמר יפת, רצוני שהוא חיקוי לעניין ישראל במצרים, כעניין (ירמיהו א') מקל שקד וזולתם. ואין ספק שדמיון משה היה אז תדיר בעניין ההוא, כי כבר ראה טרם בורחוֹ ממצרים עניין אחיו, רצוני כל בית ישראל, וגם התפעל ממנו עד שעשה מה שעשה, רצוני הריגת המצרי. וכל זה מבואר. והנה פירש לו כי זה המשל באומרו: (פסוק ז') "ראֹה ראיתי את עני עמי..."       

1.

פסוק ב' "וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ" רש"י:     ד"ה בלבת אש: בשלהבת אש. ולבו של אש כמו (דברים ד' י"א) "לב השמים", (שמואל ב' י"ח י"ד) "עודנו חי בלב האלה", ואל תתמה על התי"ו (=של "לבת") שיש לנו כיוצא בו (יחזקאל ט"ז ל') "מה אמולה לבתך". בעל באר-יצחק סובר שנפלה השמטה בדברי רש"י, ויש לגרוס אחר המילים "בשלהבת אש". "דבר אחר: לבו של אש כמו...", ואולם רוב מפרשי רש"י סוברים שהגרסה הנכונה היא זו שלפנינו בספרים. הסבר את נימוקיהן של שתי הדעות.

2.

רש"י לשמות פרק ג' פסוק י"ב: ד"ה ויאמר כי אהיה עמך: השיבו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. שאמרת (פסוק י"א) "מי אנכי כי אלך אל פרעה" – לא שלך היא כי אם משלי "כי אהיה עמך", "וזה" המראה אשר ראית בסנה "לך האות כי אנכי שלחתיך", ותצליח בשליחותי, וכדאי אני להציל, כאשר ראית הסנה עושה שליחותי ואיננו אוכל, כך תלך בשליחותי, ואינך ניזוק. מה ראה רש"י לפרש את משמעות הסנה הבוער ואינו אוכל לפסוק י"ב ולא כרוב המפרשים לפסוק ב' "והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל"?