מות יעקב

פרק מ"ט פסוקים כ"ט-ל"ג

"וַיְצַו אוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי
קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר..."

1.

רש"י: ד"ה אל אבותי: עם אבותי. ר' אליהו מזרחי: כי מילת "אל" אינה נופלת רק להולכים זה אל זה, (שמות י') "בוא אל פרעה", (יהושע ב') "האנשים אשר באו אליך", (בראשית ל"ב) "באנו אל אחיך", ולפעמים יבוא "אל" במקום "עם". א. הסבר למה לא אמרה התורה "עם אבותי"? ב. איך יש לפרש את "אל" השני בפסוקנו – "אל המערה"? ג. למה לא פירש רש"י גם "אל" זה?

2.

רמב"ן: ד"ה בטעם שמה קברו את יצחק: ... והזכיר להם בצוואתו המערה והנקברים בה לגודל המקום, כדי שיזדרזו לקברו שם. ואמר (ל') "אשר קנה אברהם... לאחוזת קבר, להודיע כי אברהם ציוה שיהיה המקום ההוא בית הקברות להם... מנחה בלולה: ד"ה אשר קנה: להיות כי זה שבע עשרה שנה עזבו נחלתם, נתיירא יעקב שיקרה להם כמו שקרה לשונמית, לכן טרם מותו הראה להם כל זכויותיו, וזהו שאמר "שמה קברו את אברהם" – הרי טענה וחזקה עמה. ד"ה שמה קברו את יצחק: אם יבואו בני ישמעאל לערער ד"ה ושמה קברתי את לאה: אם יבואו בני עשו לערער ד"ה מאת בני חת: היא טענה אם יבואו עם הארץ לערער א. מה ההבדל בין תפישת הרמב"ן לתפישת בעל מנחה בלולה? ב. התוכל להביא מלשון הפסוקים ראיה לאחד מהם?

פסוק ז'

"וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת אָבִיו"

פסוק ח'

"וְכֹל בֵּית יוֹסֵף וְאֶחָיו וּבֵית אָבִיו 
רַק טַפָּם וְצֹאנָם וּבְקָרָם עָזְבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן"

מנחה בלולה,(ר' אברהם רפא מפורטא):

... נראה כי אחר מיתת הזקן כבר היה בדעתם לשוב לארץ מגוריהם, והמצרים תחת מכסה דברים טובים לא הניחום, שכבר נתנו עיניהם בממונם...

1.

מה הקושיה בפסוקנו המיושבת בדבריו?

2.

מה הקושיה הגדולה בפרקנו המיושבת בדבריו?

פסוק י"א

"וַיַּרְא יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִי אֶת הָאֵבֶל בְּגֹרֶן הָאָטָד
וַיֹּאמְרוּ אֵבֶל כָּבֵד זֶה לְמִצְרָיִם"

אברבנאל, שואל:

מה תועלת בסיפור הזה בתורה?      

התוכל לענות לשאלתו?

פסוק ט"ו

"וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם
וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף"

אלשיך:

הנה יקשה כי ראיה זו בלתי מובנת, כי איך המה ראו ולא זולתם, ואיך ראו אחרי שובם מלקברו ולא עד כה?!
אמנם הם הכירו הפרש שבין אחרי מות אביהם לאשר בתחילה, כי אין פני יוסף אליהם כתמול שלשום, והוא בשים לב לפסוק הקודם...            

מה הראיה לכך מפסוק י"ד?

פסוק ט"ו

"וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף..."

פסוק ט"ז

" וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ..."

בראשית רבה ק (ט):

ר' שמעון בן גמליאל אומר: גדול השלום שאף השבטים דיברו דברים בדויים בשביל להטיל שלום בין יוסף לשבטים. הדא הוא דכתיב: "ויצוו אל יוסף לאמור אביך ציוה...." – והיכן ציוה? לא מצינו שציוה!

יבמות ס"ה ע"ב:

אמר ר' אליעא משום ר' אלעזר בר' שמעון: מותר לו לאדם לשנות בדבר שלום, שנאמר: "אביך ציוה... כה תאמרו ליוסף אנא שא נא..."

רש"י, פסוק ט"ז:

ד"ה אביך ציוה: שינו בדבר מפני השלום, כי לא ציוה יעקב כן, שלא נחשד יוסף בעיניו.

רמב"ן, בראשית מ"ה כ"ז:

ד"ה וידברו אליו את כל דברי יוסף: ...נראה לי על דרך הפשט, שלא הוגד ליעקב כל ימיו כי אחיו מכרו את יוסף, אבל חשב כי היה תועה בשדה, והמוצאים אותו לקחוהו ומכרו אותו אל מצרים, כי אחיו לא רצו להגיד לו חטאתם, אף כי יראו לנפשם פן יקצוף ויקללם...
ויוסף במוסרו הטוב לא רצה להגיד לו. ולכך נאמר "ויצוו את יוסף", לאמור: אביך ציוה לפני מותו לאמור... אנא שא נא פשע אחיך...." (בראשית נ' ט"ז-י"ז), ואילו ידע יעקב בעניין הזה, היה ראוי להם, שיחלו פני אביהם במותו לצוות את יוסף מפיו, כי ישא פניו ולא ימרה את דברו, ולא היו בסכנה, ולא יצטרכו לבדות מלבם דברים.

(והשווה גם דברי הפסיקתא רבתי:

הרי כל שבחו של יוסף שהיה מפליג על כבוד אביו, ולא נכנס אצלו בכל שעה, שאילולי שבאו אחרים ואמרו לו: "אביך חולה",  לא היה יודע? אלא להודיעך צדקו, שלא רצה להתייחד עם אביו, שלא יאמר לו: האיך עשו בך אחיך? – ומקללם... לפיכך לא היה הולך אצל אביו כל שעה).

1.

לדברי מדרש רבה מקשה בעל יפה תואר: "לא מצינו שציוה" – והלא מצינו כמה מילי דלא כתיבי בדוכתייהו וילפינן להו (=שלא נאמרו במקומם ולמדנום) מסיפורים אחרים כמו (דברים א' כ"ב) "ותקרבון אלי כולכם ותאמרו נשלחה אנשים לפניכם", שלא נזכר כך במקומו, וכאלה רבים. ומנא לו דלא ציוה באמת? א. הסבר מהי קושייתו. ב. הבא עוד דוגמאות מן התורה, מאלה שאמר עליהם "וכאלה רבים". ג. ישב קושייתו והוכח שבאמת "לא ציוה".

2.

השווה את דברי רש"י לדברי מקורו בבראשית רבה, והסבר מה שינה בניסוח הדברים, ומהי סיבת השינויים. (השווה גם בגיליון דברים תש"ד שאלה אחרונה).

3.

למה הביא הרמב"ן את דבריו אלה לפרשת ויגש מ"ה כ"ז, ולא הביאם במקומנו, מה קושי רצה ליישב שם בדבריו?

4.

השווה לדברי רש"י כאן (וכן לדברי רמב"ן ופסקתא) את דברי רש"י בפרשתנו: פרק מ"ט פסוק ו': ד"ה וברצונם עקרו שור: רצו לעקור את יוסף, שנקרא בכור שורו הדר לו. פרק מ"ט פסוק ט': ד"ה מטרף: ממה שחשדתיך ב"טרף טרף יוסף חיה רעה אכלתהו" – וזהו יהודה שנמשל לאריה. ד"ה עלית: סלקת עצמך, ואמרת (ל"ז כ"ו) "מה בצע?" פרק מ"ט פסוק כ"ג: ד"ה וימררוהו: אחיו פסוק כ"ג: ד"ה ורובו: נעשו לו אחיו אנשי ריב. האין דבריו אלה סותרים לדבריו שהבאנו לעיל בפרשתנו נ' ט"ז?

5.

אם כדברי חז"ל, שהיו כל דבריהם בדויים – ההבין יוסף שזו בדותא או האמין שזו צוואת אביו? ולמה בכה?

פסוק י"ט

"אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱ-לֹהִים אָנִי"
          

1.

ר' אליעזר אשכנזי: מעשי ה'. אמר יוסף: אתם אומרים היותכם עבדי אלוקים, ואתם אומרים שתהיו לי עבדים?! התחת אלוקים אני שאקח עבדיו לי לעבדים? התוכל לפרש את דברי יוסף בפירוש אחר?

2.

השווה לדברי יוסף אלה את דברי אביו יעקב: פרק ל' פסוק ב' "וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱ-לֹהִים אָנֹכִי? הסבר, כיצד ייתכן הדבר, שאותן מילים נחשבו במקום אחד לשבח לאומרן, נחשבו במקום השני לגנאי לאומרן?