הבארות

מדרש הגדול, (בראשית כ"ו כ"ה):

"ויכרו שם עבדי יצחק באר" - אשריהם לצדיקים, שבכל מקום שהם הולכין, הן כורין בארות וממציאין את המים לרבים. ולמה? שהוא מחית הכל. וכן הוא אומר (משלי י' י"א): "מקור חיים פי צדיק".

רד"ק:  

...וכל הסיפורים האלה בחפירת הבארות וקריאת השמות להודיע כי בארץ ישראל המוחזקת היה חופר בארות כרצונו, ואין מוחה בידו, וכן קרא שמות כרצונו, והיו בני המקום קורין אותו כן. וכן אברהם, כמו שכתבנו, וכל זה היה להם לאות ולסימן מה שיעדם האל לתת הארץ לזרעם, אבל פלשתים – אף על פי שהיא מארץ ישראל – לא הוחזקה בידם, לפיכך רבו עמהם על הגבול, וכל זה להודיעם, שלא תהייה מוחזקת בידם כולה, אף על פי שחילקוה, לא הוחזקה בידם...

רמב"ן:  

ד"ה ויקרא שם הבאר עשק: וסיפר הכתוב ויאריך בעניין הבארות, ואין בפשוטי הסיפור תועלת ולא כבוד גדול ליצחק, והוא ואביו עשו אותם בשווה. אבל יש בדבר עניין נסתר בתוכו, כי בא להודיע דברי עתיד: כי באר מים רמוז לבית האלוקים אשר יעשו בניו של יצחק, ולכן הזכיר "באר מים חיים", כמו שאמר (ירמיהו י"ז י"ג) "מקור מים חיים את ה'". וקרא הראשון "עשק", ירמוז לבית הראשון, אשר התעסקו עמנו ועשו אתנו כמה מחלוקות וכמה מלחמות עד שהחריבוהו. והשני קרא שמה "שטנה", שם קשה מן הראשון. והוא הבית השני שקרא אותו בשמו שכתוב בו (עזרא ד' ו') "ובמלכות אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים". וכל ימיו היו לנו לשטנה, עד שהחריבוהו, וגלינו ממנו גלות רעה. והשלישי קרא "רחובות", הוא הבית שעתיד להיבנות במהרה בימינו, והוא ייעשה בלא ריב ומצה, והאל ירחיב את גבולנו, כמו שנאמר (דברים י"ט ח') "ואם ירחיב ה' אלוקיך את גבולך כאשר נשבע....", שהוא לעתיד. וכתיב בבית השלישי (יחזקאל מ"א ז') "ורחבה ונסבה למעלה למעלה", "ופרינו בארץ" – שכל העמים יעבדוהו שכם אחד.

1.

מה הקושי הכללי למפרשים בפרקנו?

2.

מה ההבדל בין שלוש הדעות שהובעו לעיל בעניין חפירת הבארות? שים לב: הרד"ק והרמב"ן הולכים בכיוון אחד, אך יש הבדל גדול ביניהם. מהו הכיוון המשותף, ומהו הקו המבדיל?

פסוק ט"ז

"וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל יִצְחָק  לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד"

1.

האם פירוש המילה "ממנו" בפסוקנו הוא כפירוש "ממנו" באחד הפסוקים הבאים: שמות א' ט': "הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ" דברים א' כ"ח: "עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ" במדבר י"ג ל"א: "כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ" מלכים א' כ' כ"ג: "עַל כֵּן חָזְקוּ מִמֶּנּוּ"

2.

האם דברי המדרש הבאים הם כפשוטו של פסוקנו? בראשית רבה ס"ד: אמר לו אבימלך: כל עצימות שעצמת, לא ממנו היו לך? לשעבר הווה לך חד קווקיה (=היה לך כבש אחד), כדון אית לך קווקייה סגין (=עכשיו יש לך כבשים הרבה).

3.

במה דומה טענת הפלשתים כאן (לפי פירוש המדרש) לדברי בני לבן (פרק ל"א פסוק א'), וכיצד אפשר להוכיח פה ושם, שטענתם טענת שקר?

פסוק י"ט

"וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים"

פסוק כ'

"וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם"

רד"ק:   

ד"ה וימצאו שם: אחר שחפרו, מצאו מתחת באר חפורה מקודם, והיו נובעים בה מים חיים...

ד"ה לנו המים: כמו שכתבנו בדבר אברהם עם אבימלך (כ"א כ"ה) כי הייתה מחלוקת ביניהם, אם אותה הבאר מגבול גרר או מגבול באר-שבע, כן עתה מטעם הזה נפלה מחלוקת בין רועי גרר ובין רועי יצחק.

מלבי"ם:

ד"ה ויריבו רועי גרר: שעל ידי שהיה מים חיים, שהמעין מקורו מן ההרים, היה להם טענה לאמור: לנו המים.
א) כי מי המעיין יוצאים מן ההר שבגרר, שהוא בגבול אבימלך.
ב) שהיה מחוקי המלכות, שכל הנמצא בבטן הארץ שייך אל המלכות, ואם כן מי תהומות הם של המלך ובני המדינה.
ורועי יצחק היה להם טענה, שהמים שבבטן הארץ הם הפקר, ושייך להם, אחר שהם חפרו ומצאו אותו. ועל כן קרא שם הבאר עשק, כי היה ביניהם עשק וטענות, שכל אחד היה לו טענה לפי דעתו.

1.

כל אחד מן המפרשים הנ"ל מנסה ליישב קושי אחר שבפסוקנו. הסבר אילו הם הקשיים העומדים בפני כל אחד מהם?

2.

האם יש ניגוד בין שני הפירושים הנ"ל, אם לא?

פסוק כ"ה

"וַיִּכְרוּ שָׁם עַבְדֵי יִצְחָק בְּאֵר"

ר' וולף היידנהיים:

מפורש ושום שכל "ויכרו" טעמו כמו ויחפרו, וכן (שמות כ"א ל"ג) "כי יכרה איש בור", ולשון כרייה היא עשיית גומא בקרקע. וממה שמצאנו (תהילים ז' ט"ו) "בור כרה ויחפרהו" נראה כי החפירה עמוקה יותר מן הכריה, ואפשר לחפור אחרי הכרייה ואי אפשר לכרות אחרי החפירה. ונראה עוד, כי כל לשון חפירה עיקרו לשון חקירה ודרישה, דוגמת (דברים א' כ"ב) "ויחפרו לנו את הארץ", ובעבור כי הכורה צריך להיות מרגל לדרוש המקום הנאות לו לחצוב לו באר מים, לכן הוציאו הכתוב בלשון חפירה. 

מה הם הקשיים בפרקנו המתיישבים על ידי הבחנה זו?

העמק דבר, לפסוקים י"ד – כ"ב:

פסוק י"ד:

ד"ה ויהי לו מקנה ויקנאו אותו: שדרים בגרר עיר המלוכה, ומסתמא היו גם בהם עשירים כדרך בני עיר המלוכה, ועשיר מתקנא בעשיר, וביותר אם הוא יהודי.

פסוק ט"ז:

ד"ה לך מעמנו כי עצמת ממנו: ...עד שהגיע שאמר המלך "לך מן הכרך, מקום ישיבת שרי המלוכה ואזרחי הארץ עשירים", "כי עצמת" – וזה כקוצים בעיניהם, והמלך אינו יכול לסבול צרת לב בני ארצו האפרתיים, על כן הנני מוכרח להפר בריתי עם אברהם, שיהיה זכות לזרעו לגור בארצו במקום אשר ירצה כשאר אזרחי הארץ. וסיפר הכתוב, כי כך יקרה בגלות, שהיו גודרים בעדנו שלא לגור בכל פינות הארץ.

פסוק י"ח:

ד"ה וישב יצחק ויחפור: ... ומזה למדנו דרך הגלות, שהקדוש ברוך הוא מהפך מחשבות, ומה שנראה לנו שמרעין לנו, כמה פעמים הוא בא לטובה אחר זמן – כאשר יבוא עוד.

פסוק כ':

ד"ה ויחפרו בנחל וימצאו שם באר מים חיים ויריבו רועי גרר. כי אמרו שהם נמשכים מהנחל, ושרי המלוכה היה להם מקום להעלים עין, מחמת שנאה בלבד.

פסוק כ"א:

ד"ה ויקרא שמה שטנה: אחר שראו שעלה בידם לגזול הבאר בטענה בדויה, הוסיפו לגזול בלי טענה, רק עמדו לשטן, גם שם העלימו השרים עין.

פסוק כ"ב:

ויעתק משם... הרחיב ה' לנו פרינו: וכל זה סימן לזמן הגלות, שהגירושין גורמים כמה דברים: זה נגזל בטענת "כולה שלי", וזה נגזל גם שלא בטענה, וזה מצליח במקום גירושו יותר מכאשר היה.

1.

הסבר, כיצד משתקפת תקופתו של בעל העמק דבר (הנצי"ב מוולוז'ין, מחציתה השנייה של המאה ה-19) בפירושו.

2.

מהו הקושי שבפסוק כ"א שרצה לתרץ?

3.

במה דומה בעל העמק דבר כאן בדרך פירושו לפירוש הרמב"ן לפסוק כ', ובמה הוא שונה ממנו? השווה אותו גם לפירוש הרמב"ן בראשית ל"ב פסוק ד' ד"ה וישלח יעקב, ד"ה אל עשיו אחיו; פסוק ט' ד"ה והיה המחנה?