פסוק ג'
"וְשָׁב ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ
וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ שָׁמָּה"
ראב"ע, פרק כ"ט פסוק כ"ח:
ד"ה הנסתרות ...ועל דעת ר' יהודה המדקדק הראשונה כי הוא יניח, והטעם ימצא מנוחה לנשבים ויתן להם רחמים, ואחרי כן ישוב ויקבץ.
בכור שור:
ד"ה ושב את שבותך: מגלות בבל.
ד"ה ושב וקבצך: מגלות הגדול והארוך הזה, שאנו מפוזרים בו בכל העולם.
אברבנאל:
... ולפי שהאומה בתוך הגלות תֵחָלֵק לשני חלקים, החלק הקטן מהם מחזיקי הדת והולכים בתורת ה', ובשם "ישראל" יכנו והם הנשארים מעט מהרבה; והחלק האחר הוא רוב העם אשר מתוך הצרות וכובד הגלות עברו על דתו, וכמו שאמר שם (דברים ד' כ"ח) "ועבדתם שם אלוהים אחרים..." כמו שפירשתי. לכן אמר כנגד שני חלקי העם: "והשבות אל לבבך בכל הגויים אשר הדיחך ה' אלוקיך שמה ושבת עם ה' אלוקיך" – כי הנה המאמר הראשון נאמר על אותם האנוסים שיצאו מכלל הדת ולכן אמרו באלו "והשבות אל לבבך", כי תהיה תשובתם בלב ולא בפה, כי לא יוכלו לפרסם את תשובתם ואמונתם, והוא אמרו "בכל הגויים אשר הדיחך ה' אלוקיך שמה, רוצה לומר, שהם מעורבים בהם ונחשבים כמוהם ובלבם ישובו אל ה'.
ועל החלק האחרון מהיהודים המפורסמים אמר "ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך", רוצה לומר, שהם ישובו ויעשו המצוות וישמעו בקול ה' הם ובניהם בפרסום, לפי שלא עזבו שם אלוקיהם. וכאשר ישובו אל ה' וילכו אחריו וירוצו אלו ואלו כל אחד כפי מצבו ועניינו, הבטיח שה' יתברך יקרבם אליו. וזהו "ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך"
הנה אמר "ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך" על חלק היהודים המפורסמים ומחזיקים ביהדותם, ועליהם אמר "את שבותך", לפי שהם בשביה ועבדות. ואמר "ורחמך", כי לשפלותם וצרותיהם יצטרכו לרחמים.
אמנם על החלק האחר מהיוצאים מכלל הדת מפני אונסם אמר: "ושב וקבצך מכל העמים..." ולא אמר בהם "שביה" ולא "רחמים". וזה הסיבה שאמר שיקבצם "מכל העמים", להיותם מעורבים בהם ומתחתנים בהם.
ועל אלו אמר: "אם יהיה נדחך בקצה שמים, משם יקבצך ה' אלוקיך ומשם יקחך".
העמק דבר:
ד"ה וקבצך מכל העמים: אחר שישוב עיקר הגולה מן הגויים. ישוב ה' לקבץ מן העמים אשר הפיצך ה' שמה מעט מעט. וכן כתב הרמב"ן בפירוש על שיר השירים על הפסוק (פרק ח' י"ב) "האלף לך שלמה", שמתחילה יהיה קצת קיבוץ גלויות ע"י רשיון מלכויות, ואחר כך יוסיף ה' ידו שנית, כדכתיב "ושב וקבצך".
מלבי"ם:
ד"ה ורחמך: שיתן אותך לרחמים בלב הגויים
ד"ה ושב הקבצך מכל העמים: אחרי ההרווחה ישוב ויקבצך.
| 1. |
מהו הקושי המשותף אשר ניסו כל הפרשנים הנ"ל לישבו? |
| 2. |
בכמה דרכים שונות הולכים חמשת המפרשים הנ"ל בישוב הקושי הזה, ואילו דרכיהם? |
| 3. |
מהו הקושי הלשוני שמיישב ר' יהודה חיוג' ("המדקדק הראשון")? |
| 4. |
היכן מצינו בתורה ובנביאים שורש "שוב" בהוראה זו? |
| 5. |
במה סוטה אברבנאל בפירושו לפסוק א' (שהובא בתוך דבריו דלעיל) מפשוטו של המקרא? |
| 6. |
גם בדברי אברבנאל וגם בדברי הנצי"ב מורגשת השפעת תקופותיהם. הסבר במה. |
------------------------------------------------------------------------------------
אין פירוש רמב"ן לשיר השירים, והכוונה היא לפירושו של ר' שלמה אבן עזרא, שייחסוהו בטעות לרמב"ן.
פסוק ג'
"וְשָׁב ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ"
תרגום יונתן:
ויקבל מימריה ברעוא ית תיובתכון, וירחם עליכון ויתוב ויכנוש יתכון.
תרגום אונקלוס:
ויתב ה' אלהך ית שבי גלותך, וירחם עלך ויתוב ויכנשיוך מכל עממיא.
רד"ק, תהלים קכ"ו על הפסוק "בשוב ה' את שיבת ציון":
ד"ה שיבת: עניין תשובה, שישובו בני ציון אל ה'.
| 1. |
מה ההבדל בתפישה הדקדוקית בין שני התרגומים? |
| 2. |
למי משניהם יש להביא ראיה מאיוב מ"ב י':
"וה' שָׁב אֶת שבית (שְׁבוּת) אִיּוֹב בְּהִתְפַּלְלוֹ בְּעַד רֵעֵהוּ וַיֹּסֶף ה' אֶת כָּל אֲשֶׁר לְאִיּוֹב לְמִשְׁנֶה"? |
פרק ל"א פסוק י"ז
"וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת..."
פרק ל"א פסוק כ"א
"וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ..."
חגיגה דף ה' ע"א:
רב יוחנן כי מטי להאי קרא בכי "והיה כי תמצאן אתו רעות רבות וצרות". עבד שרבו ממציא לו רעות וצרות תקנה יש לו?
מאי רעות וצרות?
אמר רב: רעות, שנעשות צרות זו לזו כגון זיבורא (דבורה גדולה) ועקרבא.
תוספות:
פירש רבנו תם: רפואה לנשיכה זו קשה לנשיכה זו. וכן אמרינן בריש פרק ב' דעבודה זרה (דף כח): חמימי לעקרבא קרירי לזיבורא.
רווה"ה, (היידנהיים):
רעות רבות וצרות: המפרש "וצרות" שם דבר לעצמו הוא טועה, שאם כן היה לו ליכתב "רעות וצרות רבות".
לכן "רבות וצרות" שניהם תארים ל"רעות", שימצאם רעות רבות בכמותן וצרות באיכותן, דוגמת "מכות גדלת ונאמנות וחלים רעים ונאמנים" (דברים כ"ח נ"ט) ששניהם תארים אל "מכות" ואל "חלים". ולכן תורגם "בישן סגיאן ועקן" וככה הבינוהו רז"ל במסכת חגיגה: ...מי שנשכו זיבורא ועקרבא ביחד אין רפואה למכתו, שרפואה לנשיכה זו קשה לנשיכה זו.
תורה תמימה:
... ור"ל "רעות" שהן רבות וגם מצירות זו לזו. ונראה דניחא ליה לדרוש כן, ולא סתם ד"צרות" שם דבר והוא כמו "רעות", משום דאם כן היה לו ליכתב "רעות וצרות רבות", ודהפסיק באמצע במילת "רבות", משמע ליה, דכמו המילה "רבות" כן המלה "צרות", שתיהן תארים הן להרעות.
מלבי"ם:
... ועל פי זה יוכיחו ישראל אחר שמצא אותם צרות רבות...
הירש:
על פי הטעמים יש להבין שהמילה "וצרות" הוא תואר השם...
בובר-רוזנצווייג:
Übel sich und Drangsale treffen es
| 1. |
מהו הקושי בשני הפסוקים? |
| 2. |
חלק את הפרשנים לשתי קבוצות והסבר את דעותיהם. |
| 3. |
מה פירוש הביטוי "נעשות צרות זו לזו"?
(היעזר בשמואל א' א' ו':
"וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם כַּעַס בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ כִּי סָגַר ה' בְּעַד רַחְמָהּ"). |
| 4. |
מה מוכיח רוו"ה מדברים כ"ח נ"ט? |
| 5. |
האם אפשר להביא ראיה לאחת הדעות מפיסוק הטעמים (כפי שעשה זאת הירש)?
השווה דברים כ"ח נ"ט וכן שמות ג' ח': אל-ארץ טובה ורחבה... |