סידור המחנה לארבעה דגלים

הרמב"ן, בהקדמתו לספר במדבר:

אחר שביאר תורת הקרבנות בספר השלישי, התחיל עתה לסדר בספר הזה המצוות שנצטוו בעניין אוהל מועד... עתה יגביל את המשכן בהיותו במדבר, כאשר הגביל הר סיני בהיות הכבוד שם. ציוה (במדבר א נא) "והזר הקרב יומת", כאשר אמר שם (שמות יט י"ב יג), "והגבלת את העם סביב לאמר: הישמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו, כל הנוגע בהר מות יומת". וציוה כאן (במדבר ד כ) "ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו", כאשר הזהיר שם (שמות יט כא) "פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב", וציוה כאן (במדבר י"ז ה') "ושמרתם את משמרת הקודש, ואת משמרת המזבח ולא יהיה עוד קצף על בני ישראל" כאשר אמר שם (שמות יט כב): "וגם הכהנים הניגשים אל ה' יתקדשו פן יפרוץ בהם ה'... " "והכהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ה' ...
והנה ציוה איך תהיה משמרת המשכן וכליו, ואיך יחנו מסביב ויעמוד העם מרחוק, והכהנים הניגשים אל ה' איך יתנהגו בו בחנוֹתו, ובשאת אותו, ומה יעשו במשמרתו. והכל - מעלה למקדש וכבוד לו, כמו שאמרו: אינו דומה פלטרין של מלך שיש לו שומרין, לפלטרין שאין לו שומרין".
והספר הזה כולו במצוות שעה שנצטוו בהם בעמדם במדבר, ובניסים הנעשים להם, לספר כל מעשה ה' אשר עשה עמהם להפליא. וסיפר כי החל לתת אויביהם לפניהם לחרב, וציוה איך תיחלק הארץ להם.
ואין בספר הזה מצוות נוהגות לדורות, זולתי קצת מצוות ובענייני הקרבנות שהתחיל בהם בספר הכהנים, ולא נשלם ביאורן שם, והשלימן בספר הזה.

 (השווה לתחילת דברי הרמב"ן את דברי החוקר בנו יעקב, בספרו עמוד 155:

"העביר ה' שכינתו מן הר סיני למשכן, ממקדש ה' כוננו ידיו למקדש אשר עשו ישראל. מאוהל מועד ידבר ה' מעתה אל משה ועל ידי ענן ייראה לישראל אם יסעו או יחנו. המשכן הוא סיני מהלך בתוכם, הוא שמים ושמי השמים (קודש וקודש הקודשים) שהועתקו והורדו עלי אדמות".)

האברבנאל, בהקדמתו לספר במדבר:

והנה הספר הראשון מתורת האלוהים, והוא ספר בראשית, בא ליחס ייחוס בני ישראל ומשפחתם מהתחלת בריאת עולם עד שנכבשו בגלות מצרים. והספר השני בא לספר גלותם וגאולתם: הגופנית - משעבוד מצרים, והנפשית - משיבושי אמונתם שהיו לישראל ונגמלו מהם במעמד הר סיני, ואיך נצטוו על מלאכת המשכן להשרות ביניהם השכינה האלוהית. והספר השלישי בא ללמדם הקדושה והטהרה והעבודה שיתנהגו במקדש ה' להתמיד השכינה ביניהם, וזה - אם בכהנים משרתי ה' ואם בעמו בכלל באזהרת כל הדברים המתועבים והרעים. ואחר שהשלים כל זה, בא הספר הרביעי לספר סדר הנהגת העם, איך היה במדבר במסעיהם וחנייתם ואת כל התלאה אשר מצאתם בדרך והסיבה אשר בעבורה נתעכבו במדבר ארבעים שנה עד תום כל הדור היוצאים ממצרים, ואשר אירע לקרח ועדתו אשר הצו על משה ואהרן. גררא באו בתוך הדברים האלה - לסיבות שיתבארו במקומם - מצוות מיוחדות לדורות כמצות ציצית ופרה אדומה וסדר נחלות וברכת כהנים וסוטה ונזיר ומנחת העולה ונסכיה והתמידין ומוספי המועדות ונדרים וערי המקלט ומתנות כהונה ולויה וסדר מסעם, והכל בחכמה ובהנהגה אלוקית.
והספר הזה יש בו עשרה סדרים, להגיד איך היתה הנהגת משה רבנו את העם בהיותם במדבר וכל מעשה תוקפם וגבורתם וסדר מסעם ומחניהם ומלחמותיהם, ומה שקרה להם עם מואב ומדין בלק ובלעם ומלחמת סיחון ועוג מלכי האמורי ונתינת ארצם לראובן וגד וחצי שבט המנשה ושאר העניינים עד בואם אל המנוחה ואל הנחלה. ואמנם עשרה הסדרים ("הסדרות") האלה יתחלקו לב' חלקים: והיה החלק הראשון בחמשת הסדרים הראשונים והם פרשיות: במדבר, נשא, בהעלותך, שלח, קרח. והחלק השני בחמשת הסדרים הנשארים: חוקת, בלק, פנחס, מטות, מסעי.

פרק ב' פסוק ב'

"אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת"

שד"ל, פרק א' פסוק כ"ב:

ד"ה על דגלו: דגל אין תחילת הוראתו לא נס ולא מפה, כי זה טעם "אות" "איש על דגלו באותות", אבל פירושו – חברה מסודרת..... אבל לאחר זמן הושאלה המילה להורות על הנס, מפני שכל דגל היה לו נס.

בטעם סידור המחנה לארבעה דגלים נאמרו דעות שונות:

במדבר רבה ב (ח):

איש על דגלו: הדא הוא דכתיב: (דברים ל"ב) "ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו יליל ישימון" מציאה גדולה מצא הקדוש ברוך הוא את ישראל שנאמר (הושע ט'): "כענבים במדבר מצאתי ישראל", כך "ימצאהו בארץ מדבר". מדבר היה העולם, עד שלא יצאו ישראל ממצרים, "ובתוהו יליל ישימון" תוהו ולילה היה העולם, עד שלא יצאו ישראל ממצרים, ועד שלא קיבלו את התורה...
כיוון שיצאו ישראל ממצרים וקיבלו את התורה - מהו אומר? (דברים ל"ב) "יסובבנהו, יבוננהו, יצרנהו" - "יסובבנהו" - שהקיפן בענני כבוד, "יבוננהו" - שהבינם בדברי תורה, "יצרנהו" - אשרי האוזנים ששמעו עד היכן חיבבן, עד היכן שמרן, עד היכן נצרן - כביכול עד "כאישון עינו"! ראֵה היאך שומרן! עד היכן שומרן, היאך נצרן! שאמר אלוקים למשה: "משה! אמור להם, שיעשו משכן ביניהם, כביכול אני מניח את העליונים ויורד ושוכן ביניהם". ולא עוד אלא שעשה אותם דגלים לשמו. אמר הקדוש ברוך הוא למשה: "עשה אותם דגלים לשמי! למה? שהם בני - שנאמר (דברים י"ד): "בנים אתם לה'" והם צבאותי שנאמר (שמות ז'): "והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל מארץ מצרים. "וכן הוא אמר: "דגל מחנה ראובן תימָנה לצבאותם". לפני שהם צבאותי אעשה אותם דגלים לשמי"!

שד"ל, פרק א' פסוק ג':

ד"ה לצבאותם: אחר שהוקם המשכן ובאו לנסוע ולכבוש הארץ וה' בראשם במשכנו אשר עמהם, רצה שיתחלקו לדגלים ולצבאות, שיֵּדע איש איש את מקומו, ויהיה המחנה מסודר כהוגן, שלא יהיו נראין כעבדים הבורחים, אלא כעם ערוך מלחמה, ולפיכך נמנו גם כן להשלמת הסדר. וצדקו דברי חז"ל: "כשבא להשרות שכינתו ביניהם – מנאם".