ספירת העומר וחג השבועות
ויקרא פרק כג, פסוקים א - כב
| א. | סדר המועדים |
| 1. |
לפי דעת ר' דוד הופמן בפירושו לחומש דברים (בגרמנית) עמוד 254, מתחלק סדר מועדים שבפרשת אמור לשתי פרשיות: פסוקים ד – כ"ב – פסוקים כ"ג –מ"ג. הסבר מה הם הנימוקים החיצוניים והפנימיים לחלוקה זו. |
| 2. |
יש בסדר מועדים זה כמה תמיהות מבחינת המבנה, אלו הן? |
| ב. | בטעם ספירת העומר |
כתב ספר החינוך:
משורשי המצווה על צד הפשט: לפי שכל עיקרן של ישראל אינו אלא התורה, ומפני התורה נבראו שמים וארץ וישראל, וכמו שאמר (ירמיהו ל"ג כ"ה) "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" והוא העיקר והסיבה שנגאלו ויצאו ממצרים, כדי שיקבלו ההורה בסיני ויקיימוה... שהיא העיקר הגדול, שבשביל זה הם נגאלים. והיא תכלית הטובה שלהם ועניין גדול הוא להם יותר מן החירות מעבדות... ומפני כן כי הוא כל עיקרן של ישראל ובעבורה נגאלו ועלו לכל הגדולה שעלו אליה - נצטווינו למנות ממחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה, להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף ללבנו "כעבד ישאף צל" (מליצה על פי איוב ז' ב') וימנה תמיד מתי יבוא העת הנכסף אליו שיצא לחירות, כי המניין מראה באדם כי כל ישעו וכל חפצו להגיע אל הזמן ההוא... ואם תשאל: אם כן, למה אנו מתחילין אותו ממחרת השבת ולא מיום ראשון? התשובה, כי היום הראשון יתייחד כולו להזכרת הנס הגדול והוא יציאת מצרים, שהוא אות ומופת בחידוש העולם ובהשגחת השם יתברך על בני אדם - ואין לנו לערב בשמחתו ולהזכיר עמו שום דבר אחר, ועל כן נתקן החשבון מיום שני. ואין לומר "היום כך וכך ימים ליום ב' של פסח", שלא יהיה חשבון ראוי לומר "ליום שני של פסח" ועל כן הותקן למנות המניין ממה שנעשה בו והוא - קרבן העומר, שהוא קרבן נכבד, שבו זכר שאנו מאמינים, כי השם ברוך הוא בהשגחתו על בני אדם רוצה להחיותם, ומחדש להם בכל שנה ושנה זרע תבואות לחיות בו.
(הערה: רש"י, לירמיהו ל"ג כ"ה המובא לעיל:
"ורבותינו דרשוהו לעניין ברית התורה והמילה ללמוד מכאן שבשבילם נבראו שמים וארץ, "אך אין המדרש מיושב על סדר המקראות").
1. |
מה הן התמיהות במבנה פרקנו המתפרשות על ידי טעם זה של ספירת העומר? |
2. |
הבא ראיות מן התורה לדבריו המסומנים בקו. |
| 3. |
השווה לדברי ספר החינוך דברי ספורנו, פסוק ח': ד"ה והקרבתם אשה לה': ...והתחיל דיבור חג השבועות מן העומר כי מאז מתחיל קציר בעומר וספירת השבועות, שהם מעניין החג הנקרא חג קציר וחג השבועות, שבו נתן הודאה לאל יתברך, כי אמנם מכוונות הרגלים הם התפילה וההודאה, כמו במועד חודש האביב התפלה לאל על האביב וההודאה על החירות. ובהיות כי הצלחת הקציר תהיה כפי מזג הזמן מתחילת האביב עד הקציר כאמרו: "שבועות חוקות קציר" ששמר לנו, היה העומר הודאה על האביב כמקריב ביכורי השדה לבעלים, והיה הקרבן עמו לתפילה על העתיד, והיתה הספירה זיכרון לתפילת יום יום, והיה חג הקציר הודאה על טוב הקציר, וחג האסיף - על טוב האסיף. מה ההבדל בין השקפתו על ספירת העומר וחג השבועות לבין השקפת בעל ספר החינוך? |
| ג. | חג השבועות |
בעל עקדת יצחק, כותב בעניין חג השבועות:
...לפי שזיכרון התורה וקבלתה אינו לזמן מיוחד כשאר ענייני המועדים, רק מצוותה בכל יום וכל עת ובכל שעה, דכתיב (יהושע א') "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה" ובכל יום ויום אנו מצווים שיהיו חדשים וחביבים בעינינו כיום שניתנו בו, דכתיב "היום הזה ה' אלוקיך מצווך לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים ושמרת ועשית אותם" (דברים כ"ו, ט"ז).
ונאמר בתנחומא כי תבוא:
מהו "היום הזה"? וכי עד עכשיו לא ציוה הקדוש ברוך הוא את ישראל, והלוא אותה שנה שנת ארבעים היתה? ומה תלמוד לומר "היום הזה". אלא כך אמר משה לישראל: בכל יום תהא התורה חביבה עליכם כאילו היום קיבלתם אותה מהר סיני.
מה התמיהה ביחס לחג זה שרצה בעל עקדת יצחק ליישב בדבריו? |
