צרעת

ויקרא רבה מצורע א:

"זאת תהיה תורת המצורע" - הדא הוא דכתיב: (משלי ו') "שש הנה שנא ה' ושבע תועבות נפשו"... ואלו הן: "עינים רמות, לשון שקר וידים שופכות דם נקי, לב חורש מחשבות אוון, רגלים ממהרות לרוץ לרעה, יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים" ואמר ר' יוחנן: וכולהו לקו בצרעת...

רש"ר הירש, רואה בלשון הפסוק ממשלי הוכחה לכך:

"שאין נגע הצרעת אלא ביטוי לחרון אף ה' המיידה אותו (את הנגע) בגופו של אדם, העושה עצמו בכל אברי גופו נושא ומפיץ כל התכונות הרעות הנ"ל, במקום שיהיו כל אברי גופו כלים להרבות ענוות צדק, דרישת האמת, עשיית הטוב והשכנת שלום בין אדם לרעהו".

פסוק ל"ה

"כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת"

רש"י:

ד"ה כנגע: שאפילו הוא חכם ויודע שהוא נגע, ודאי לא יפסוק דבר ברור לומר נגע נראה לי אלא כנגע נראה לי.

            (דברי רש"י אלה לקוחים ממשנה נגעים י"ב משנה ה')

לדברי רש"י אלה:

ר' אליהו מזרחי, (טורקיה במאה ה-16):

מפני דרך ארץ, שלא יאמר אדם אפילו על דבר הברור לו – ודאי, אלא ספק. וזהו שאמרו חז"ל: (ברכות ד' ע"א) "למד לשונך לומר: איני יודע".

גור אריה, [ר' ליווא בן בצלאל (המהר"ל) מפרג, בסוף המאה ה-16]:

טעם הדבר הזה משום (תהלים ק"א ז') "דובר שקרים לא ייכון לנגד עיני". דהא כל זמן שלא נזקק לו הכהן – לאו נגע הוא, ואיך יאמר: "נגע נראה לי בבית".

תוספות יום טוב, (ר' ליפמן הלר 1579-1654, אשכנז):

לכך הקפידה התורה,שלא יאמר "נגע נראה לי", כדי שלא יפתח פה לשטן, כדדרשינן (ברכות י"ט ע"ב): לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן. ואמר ר' יוסף: מאי קראה? (=היכן מצינו רמז לכך במקרא?) שנאמר (ישעיה א'): "כמעט כסדום היינו". מאי אהדר להו? "שמעו דבר ה' קציני סדום" (עד כאן דברי הגמרא). הרי אפשר שיחזור ויכהה טרם בוא הכהן.

1.

מה ההבדל העקרוני בין שלושת החכמים הנ"ל בבואם לנמק את דברי המשנה המובאים ברש"י?

2.

מהו מוסר ההשכל היוצא מדברי כל אחד מהם?

3.

על דברי רש"י דלעיל מקשה בעל דברי דוד: למה לא נקט רש"י לשון המשנה (נגעים י"ב משנה ה'): "אפילו תלמיד חכם וידע שהוא נגע ודאי", ונקט לשון "שאפילו חכם ויודע..."בתוספת שי"ן.           נסה לתרץ קושייתו.