נגע הצרעת

רשב"ם, פסוק ב':

ד"ה אדם כי יהיה בעור בשרו: כל פרשיות נגעי אדם ונגעי בגדים ונגעי בתים ומראותיהן וחשבון הסגרים ושערות לבנות ושער שחור וצהוב, אין לנו אחר פשוטו של מקרא כלום, ולא על בקיאות דרך ארץ של בני אדם, אלא המדרש של חכמים וחוקותיהם וקבלותיהן מפי החכמים הראשונים הוא העיקר.

ראב"ע, פסוק ב':

ד"ה אדם... ולא אמר איש מבית ישראל להכניס הגרים... והכניס הגר שלא יטמא אחר, כי הצרעת היא מהחוליים הנדבקים מהחולה אל השלם.

חזקוני, פסוק מ"ה:

ד"ה ועל שפם יעטה: להפסיק ריח רע היוצא מפיו, שלא להזיק את הבריות.

פסוק מ"ו:

 ד"ה מחוץ למחנה מושבו: שחולי זה ידבק על בני אדם הרגילים אצלו.

ספר החינוך:

מצווה היא עלינו, שכל מי שהיה מצורע שיבוא אל הכהן לשאול על צרעתו, והכהן יטמאנו או יטהרנו, והוא יתנהג על פי התורה הכתובה כאשר יצוונו הכהן, ולא יקח הדבר כחולי הבא במקרה אלא יתן לב עליו, וידע כי גודל עוונו גרם לו....
משורשי המצווה לקבוע בנפשותינו כי השגחת הקדוש ברוך הוא פרטית על כל אחד מבני אדם, וכי עיניו פקוחות על כל דרכי איש וכל צעדיו יראה. ולכן הוזהרנו לתת לב אל החולי הרע הזה ולחשוב כי החטא גרם אותו. וכבר אמרו ז"ל כי בחטא לשון הרע יבוא ברוב, ולא נקחנו דרך מקרה: ויש לנו לבוא אל הכהן, שהוא העומד לכפרת החטאים, ועם חברת המכפר אולי יהרהר בתשובה ויוסגר קצת ימים כדי שישיב אל לבו עניניו במתון ויפשפש במעשיו. ולפעמים יוסגר שני הסגרים שמא הרהר תשובה ולא תשובה שלמה לגמרי, כאילו תאמר על דרך משל, שחשב להחזיר מחצית גזלתו, ואז יחדש בו ה' יתברך קצת סימנים, שיוסגר שנית, אולי ישלים תשובתו וייטהר לגמרי.
וכל עניין הסגרות אלו יורה השגחתו ברוך הוא על כל דרכי האדם אחת לאחת. ולפי שהדעות רבות בהשגחת האל על כל ברואיו, יבואו בה הרבה פסוקים במקרא והרבה מצוות להורות על עניין זה מהיותו פינה גדולה בתורתנו, שיש כיתות בני אדם יחשבו, כי השגחת ה' יתברך על כל ענייני העולם בין בעלי חיים או כל שאר הדברים, כלומר: שלא יתנועע דבר אחד קטן בעולם הזה רק בחפצו ברוך הוא ובגזרתו, עד שיחשבו (=בעלי השקפה זו), כי בנפול עלה אחד מן האילן, הוא גזר עליו שיפול, ואי אפשר שיתאחר או יקדם זמן נפילתה אפילו רגע. וזה דעת רחוק הרבה מן השכל.
ויש כיתות רעות יחשבו, שלא ישים השגחתו ברוך הוא כלל בכל ענייני העולם השפל, בין באנשים או בשאר בעלי חיים, והוא דעת הכופרים רע ומר. 
ואנחנו בעלי הדת האמתית, לפי מה ששמעתי, נשים השגחנו ברוך הוא על כל מיני בעלי החיים בכלל, כלומר שכל מין מן המינים הנבראים בעולם יתקיים לעולם, לא יכלה ויאבד כולו, כי בהשגחתו יימצא קיום לכל דבר. ובמין האדם נאמין, כי השגחתו ברוך הוא על כל אחד ואחד בפרט, והוא המבין אל כל מעשיהם. וכן קיבלנו מגדולינו וגם נמצא על זה הרבה כתובים יורו, כי העניין כן.
ולכן הזהירתנו התורה כי בהגיע אל האדם החולי הרע והוא הצרעת, שלא ייקחנו דרך מקרה, רק יחשוב מיד כי עוונותיו גרמו, וירחיק מחברת בני אדם כאדם המרוחק מרוע מעשיו, ויתחבר אל המכפר המרפא שבר בחטא, ויראה אליו נגעו ובעצתו ובדבריו ובפשפוש מעשיו יוסר מעליו הנגע, כי האל ברוך הוא, שמשגיח עליו תמיד, יראה מעשי תשובתו וירפאהו - וזהו עניין ההסגרים, כמו שאמרנו.