אשם

לדיני אשם גזלות (פסוקים כ'-כ"ו) עיין גם גיליון ויקרא תש"י.

ר' דוד הופמן, בפירושו לויקרא (קנ"א-קנ"ב):

הפסוק הזה (ויקרא ה' י"ט) מבהיר לנו במילים מדויקות את ההבדל בין קורבן האשם לקרבן החטאת. כל חוטא חוטא בשני פנים: ראשית לעצמו, ונפשו היא שנפגעה בטהרתה על ידי החטא ומורחקת מקרבת אלוקים, שבו מקורה, ושלהיות קרובה אליו הוא ייעודה... חוטאים מסוג זה מחויבים להביא קורבן שמטרתו בעיקר "לחטאת", כלומר לטיהור... אבל יש חטאים אחרים שהם במידה גדולה יותר עברות כלפי ה' וקיפוח זכויותיו... במקרים כאלה, שבהם זכויות ה' מקופחות במישרין או בעקיפין, נדרש קורבן "אשם".

לפסוק כ':

האשמות הקודמים באו עקב חטאים שבהם קופחה זכותו של ה' במישרין, וכאן מדובר בפגיעה בזכויות הרֵעַ, שעל ידו נפגעה בעקיפין גם זכותו של ה'.

פסוק כ"ד

"וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ"

בבא קמא פרק ט' משנה ה':

הגוזל את חברו שוה פרוטה ונשבע לו, יוליכנה אחריו אפילו למדי. לא יתן לא לבנו (של נגזל) ולא לשלוחו...

רש"י:     

ד"ה ונשבע לו: על שקר (שלא גזל ממנו) והודה (לבסוף).

ד"ה יוליכנה אחריו אפילו למדי: דאין לו כפרה עד שיחזיר לנגזל עצמו.

ח. אלבק, (פירוש המשניות):

ד"ה יוליכנה אחריו למדי: וחייב להוליכנה אחריו, אפילו הלך לארץ רחוקה.

תפארת ישראל:

ד"ה יוליכנה אחריו למדי: שרחוק הוא, וגם כסף אין נחשב שם כלום, שנאמר (ישעיה י"ג י"ז): "הנני מעיר עליכם את מדי, אשר כסף לא יחשיבו, וזהב לא יחפצו בו". אפילו הכי יחזיר לו לשם.

פסוק כ"ג     

"וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל אוֹ אֶת הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק"

פסוק כ"ד     

"אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר וְשִׁלַּם אֹתוֹ..."

פסוק כ"ה       

"וְאֶת אֲשָׁמוֹ יָבִיא לַה' אַיִל תָּמִים"

בבא קמא פרק ט' משנה י"ב:

שהמביא גזלו (הכסף שנגזל), עד שלא הביא אשמו – יצא. הביא אשמו, עד שלא הביא גזלו – לא יצא.

רמב"ם, הלכות גזלה ואבדה ח' הלכה י"ג:

אין מקריבין את האשם, עד שיחזיר הגזלן הקרן לבעלים.

ספורנו:

ד"ה והשיב את הגזלה... ואת אשמו יביא: שאין הקרבן מכפר אלא אם כן פייס את הניזק קודם הבאת הקרבן, כאמרם ז"ל: הביא את אשמו, עד שלא הביא את גזלו – לא יצא.