הברכה והקללה

פסקים כ"ו-ל'

ספורנו:

ד"ה ראה: הביטה וראה שלא יהיה עניינך על אופן בינוני כמו שהוא המנהג בשאר עכו"ם, כי אמנם אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, והם שני הקצוות. כי הברכה היא הצלחה יותר מן המספיק על צד היותר טוב. והקללה היא מארה מחסרת שלא יושג המספיק ושניהם לפניכם להשיג כפי מה שתבחרו.

ד"ה ונתתה את הברכה: תברך את שומרי המצות.

ד"ה הלא המה בעבר הירדן: בתחילת בואכם בארץ כדי לפרסם בתחילת כניסתכם שלא תהיה ישיבתכם בה על אופן מספיק אבל יהיה על אופן מוצלח או על אופן מקולל.

באר את הרעיון הכלול בדבריו. השווה לדבריו דברי מדרש אגדת בראשית ל"ט: (תהלים קכ"א) "שיר למעלות אשא עיני אל ההרים". זהו שאמר הכתוב (דברים כ"ח י"ג) "ונתנך ה' לראש... והיית רק למעלה ולא תהיה למטה, כי תשמע אל מצוות ה' אלוקיך" - אשריהן ישראל בזמן שהם עושין רצונו של הקב"ה הוא מעלה אותם כמלאכי השרת... "והיית למעלה" אין כתיב כאן אלא "והיית רק למעלה". מהו "רק"? מיעוט, פעמים שאתה למעלה, אימתי? "כי תשמע אל מצוות ה'", ואם לאו - פעמים שאתה מטה, כשאין אתם עושים רצונו שנאמר (דברים כ"ח כ"ג) "הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה". וכך הבטיח הקב"ה לאברהם מתחילה (בראשית ט"ו) "הבט נא השמימה וספר הכוכבים... כה יהיה זרעך", ובמקום אחר הוא אומר (בראשית כ"ח) "והיה זרעך כעפר הארץ". אם ככוכבים למה כעפר הארץ? אלא, אמר לו: בשעה שבניך עושין רצוני - כשם שהכוכבים עליונים על כל העולם, כך בניך עליונים על כל העולם. וכשאינם עושין רצוני - כשם שהעפר למטה והכל מדיישים אותו, כן הן, שנאמר (מלכים ב' י"ג) "כי אבדם מלך ארם ויתנם כעפר לדוש". אמר לו: וכך אתה מניחן? אמר לו: לאו, מעמידן אני, שנאמר (ישעיה נ"ב) "התנערי מעפר". אמרו לו הדורות הללו: ריבון כל העולמים, הרי הגיע קץ וזמן? לפיכך אמר דוד "שיר למעלות אשא עיני אל ההרים" שאתה מעלינו, שנאמר "עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ".

פסוקים כ"ו-כ"ח

המפרשים התקשו בשינוי הלשון בשני הפסוקים האלה.

בין פסוק כ"ז:

"אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ" 

ובין פסוק כ"ח:

"וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ"

ותירצו שינוי זה בדרכים שונות-

רש"י:

ד"ה את הברכה: על מנת אשר תשמעו.

מלבי"ם:

את הברכה אשר תשמעו: אם כן, זה עצמו מה שתשמעו אל מצות ה' הוא הברכה. ולא תחשבו שהשכר שבעולם הזה הוא דבר שחוץ מהמעשה. וכמו האדון שיעד לעבדו שכר אם ישמע למצותו ועונש אם ימרה דברו, שזה תלוי ברצון האדון ואינו רצוף בטבע המעשה עצמו. לא כן הוא, כי דומה למה שאומר הרופא לחולה, שאם ישמר הסדר שנתן לו ברפואה יהיה בריא אולם ובהפך ימות, שזה מקושר עם טבע המעשה עצמו.

1.

מה בין רש"י למלבי"ם ביישוב תמיהה זו?

2.

הידועה לך עוד דרך אחרת לישבה?

3.

מהי דעת רשב"ם? רשב"ם: ד"ה את הברכה: שתהיה על הר גריזים על ידי תנאי אשר תשמעו אל מצות ה' וגו'.

4.

מצא עוד שינויי לשון (חוץ מן הנ"ל) בין פסוק כ"ז לפסוק כ"ח ונסה לבארם.

פסוק כ"ט

"וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל"

רש"י:

ד"ה ונתתה את הברכה: כתרגומו, ית מברכיא את המברכים.

רמב"ן:

ד"ה ונתת: כתרגומו ית מברכיא, את המברכים. על הר גרזים, כלפי הר גריזים, לשון רש"י. ואיננו נכון כפי פשוטו, כי עדין לא ציוה במברכים. אלא פירושו, כי אני נותן לפניכם דרך ברכה ודרך קללה.
וטעם "לפניכם", שתבררו לכם מהן מה שתרצו, ואודיע שתהיה לכם הברכה כאשר תעשו המצות והקללה אם לא תקיימו אותן, וזה כאשר אמר עוד (להלן ל' ט"ו) ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע וגו'. ואחר כן אמר בכאן, שיתנו הברכה הזאת אשר הוא אומר להם על הר גריזים והקללה על הר עיבל, והנה היא נתונה בפה, וכן ונתן אותם על ראש השעיר (ויקרא ט"ז כ"א), כדברי רבי אברהם.
והנה אמר בכאן בדרך האזהרה, שיתנו את הברכה על הר גריזים לברך את העם אם ישמעו אל מצות ה' והקללה על הר עיבל לאמר ארור אשר לא ישמע אל המצות ויסור מן הדרך אשר ציוה ה', והיה אפשר שיתנו כל השבטים הברכה וכולם הקללה, או שיאמרו הלוים הכל או איש אחד משמיע לכולם, ואחרי כן שב לבאר שם (להלן כ"ז י"ב-י"ד) ואלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים, ואלה יעמדו על הקללה, ואמר וענו הלוים, ופירש כל הענין, כי בכאן מפני אזהרתו אשר אמר ראה אנכי נותן וגו' הזכיר מקצת המצוה, וחזר לבאר אותה במקומה...

1.

מה רצה רש"י לתקן בהביאו את דברי התרגום?

2.

מהן טענות רמב"ן נגד רש"י?

פסוק ל"א

"כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ"

ראב"ע:

ד"ה כי אתם עוברים את הירדן: הטעם כן תחלו לעשות ותהיה הארץ לעולם לנחלה לכם.

באיזו מלשונות של "כי" יש להבין מילה זו כאן?

רמבמ"ן:

ווען איהר איבר דען ירדן גאגאנגען זיין וערדעם...

הירש:

דען איהר איברשרייטעט דען ירדן...

1.

ראב"ע, פסוק כ"ו: ד"ה ראה: לכל אחד ידבר. מה קשה לראב"ע?

2.

ראב"ע, פסוק כ"ט: ד"ה ונתת את הברכה: בפה, כמו ונתן אותם על ראש השעיר (ויקרא ט"ז כ"א). מה קשה לראב"ע?

3.

רש"י, פסוק כ"ט: ד"ה על הר גריזים: כלפי הר גרזים, הופכין פניהם ופתחו בברכה: ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה וגו', כל הארורים שבפרשה אמרו תחילה בלשון ברוך ואחר כך הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה. מה קשה לרש"י? ומה תיקן באמרו במקום "על" – "כלפי"?

4.

רש"י, פסוק ל': ד"ה הלא המה: נתן בהם סימן. מה קשה לרש"י?