"אשה כי תזריע"

פסוק ב'

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּו‍ֹתָהּ תִּטְמָא"

רש"י:

ד"ה אשה כי תזריע: (ויקרא רבה) אמר ר' שמלאי: כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף במעשה בראשית, כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף.

שפתי חכמים:

ואם תאמר, מאי טעמא יצירתן של בהמה וחיה קודם ליצירתו של אדם? כבר תירצו בגמרא (סנהדרין ל"ח) מפני מה נברא אדם בערב שבת? כדי שלא יהו אומרים שותף היה לקב"ה במעשה בראשית.

דבר אחר: כדי שלא תזוח דעתו עליו, אומרים לו: יתוש קדמך.

דבר אחר: כדי שיכנס למצות מיד.

1.

מה קשה לרש"י?

2.

מה מקשה בעל שפתי חכמים על דברי רש"י?

3.

מה ההבדל העקרוני בין שלוש תשובותיו של בעל שפתי חכמים?

פסוק ב'

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּו‍ֹתָהּ תִּטְמָא"

רש"י:

ד"ה כימי נדת דותה: כסדר כל טומאה האמורה בנדה...

שד"ל:

ד"ה כימי נדת דותה: תהיה טמאה כחומר טומאה בימי נדתה, כימי כמו כבימי.

1.

מה קשה לרש"י?

2.

האם מסכים שד"ל לדברי רש"י, ומה מכריחו לבאר כן?

פסוקים ב'-ו' מדוע משתמש הכתוב בפסוקים ב', ה' בביטויים זכר-נקבה ובפסוק ו' קוראם בן-בת? התוכל לתת סיבה לשינוי זה?

רש"ר הירש מוצא בפרשתנו פסוק המעיד על כך, כי התורה נאמרה בפרטיה בעל פה לפני שנכתבה. מהו הפסוק שיש בו רמז לכך?

פסוק ו'

"וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן"

ראב"ע:

ד"ה בן שנתו: לולי הקבלה מי היה מפרש לנו בן שנתו אם הוא בן שנה תמימה לא יותר או פחות או תוספות. ויש אומרים שטעם הכבש לעולה שמא עלתה שום מחשבה על רוחה בשעת לדתה מרוב הצער, חטאת שמא דברה בפיה.

ועיין גם שמות פרק י"ב פסוק ח'-

רש"י:

ד"ה בן שנה: כל שנתו קרוי בן שנה כלומר שנולד בשנה זו.

שם ראב"ע:

ד"ה שה תמים: ... אמר ר' ישועה: כי יש הפרש בין בן שנה ובין בן שנתו כי בן שנה עלתה לו שנה ובן שנתו כמשמעו. והנה בקרבן הנשיאים כבש אחד בן שנתו. ובאחרונה כתוב כבשים בני שנה (במדבר ז' כ"ג).

ויקרא פרק כ"ג פסוקים י"א-י"ב-

ראב"ע:

ד"ה ממחרת השבת: ...והטעם שתתנו כבש בן שנתו כדי שתהיו נרצים. והמכחישים אמרו כי בן שנה שיש לו שנה תמימה והנה לא קראו בחנוכת המזבח כבש אחד בן שנתו לעולה (במדבר ז' ט"ו) ובפרשה אחרונה כבשים בני שנה שנים עשר (שם פסוק ט"ז).

1.

מה קשה לראב"ע?

2.

מה פירוש "הקבלה"?

3.

מי הם "המכחישים"?

מדרש רבה, פרשת תזריע:

(איוב ל"ו): אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק... הלשון הזה משמש לשון שירה... שהבריות ישנין על מטותיהן והקב"ה משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומגדל צמחים ומנגבן ומעריך שולחן לפני כל אחד ואחד...
ר' לוי אמר: בנוהג שבעולם, מפקיד אדם אצל חברו ארנקי של כסף בחשאי ומחזיר לו ליטרה של זהב בפרהסיה, אינו מחזיק לו טובה? כך הקב"ה: מפקידין לו הבריות טפה לכלוכית בחשאי והקב"ה מחזיר להם נפשות משובחות שלמות בפרהסיה, ואין זה שבח? הוי אשא דעי וכו' ולפועלי אתן צדק.

תנחומא, פרשת תזריע:

(שמואל): ואין צור כאלוקינו – אין צייר כאלוקינו.
מלך בשר ודם צר צורה על הכותל - אינו יכול לצור בה רוח ונשמה, והקב"ה צר צורה בתוך צורה ונותן בתוכה רוח ונשמה...
אדם צר צורה - הוא מדבר וצורתו אינה מדברת, והאדם עומד ומשבח את צורתו, אבל הקב"ה צר את האדם והאדם עומד ומשבח להקב"ה.
בשר ודם מבקש לצור צורה – כמה סימנין הוא נותן עד שלא צר אותה צורה, אבל הקב"ה אינו כן, אלא צר את האדם בתוך טיפה אחת. בוא וראה הטווס הזה שס"ו מיני צבעונין יש בו ומהיכן הוא נוצר, מתוך טיפה של לובן נוצר... הוי אומר: אין צור כאלוקינו.
בשר ודם צר צורה, אבל צורתו אינה עושה צורה, אבל הקב"ה אינו כן, אלא צר צורה וצורתו עושה צורה...
אמרו חז"ל: מעשה נסים עשה הקב"ה עם האדם, שהוא נתון באמבטי יום אחד נפשו מצירה עליו, והתינוק הזה נתון במעי אמו ט' חדשים ואין נפשו קניטה עליו. למה? שהקב"ה עושה עמו מעשה נסים.
ועל זה אמר איוב: אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק.

מהי מגמת כל המדרשים הללו, ומה עורר את חז"ל לאמרם בקשר לפרשתנו?

רק לחובבים

ראב"ע, פסוק ג':

ד"ה ימול: מבנין נפעל כמו לא יכון (תהלים ק"א ז') והיה מגזרת מולים היו (יהושע ה' ה') ויתכן להיותו חסר נו"ן מגזרת ונמלתם כמו איש כי ידור נדר (במדבר ל' ג') ויחסר כמו אביו או בית דין.

1.

מה הוא שורש המילה ומה בניינה כאן?

רש"י, פסוק ז':

ד"ה והקריבו: (זבחים י"ג, סנהדרין פ"ג) ללמדך שאין מעכבה לאכול בקדשים אלא אחד מהם. ואי זה הוא? זה חטאת, שנאמר וכפר עליה הכהן וטהרה - מי שהוא בא לכפר בו הטהרה תלוייה.

2.

מה קשה לרש"י?

שד"ל, פסוק ז':

ד"ה והקריבו: הכינוי חוזר למילת קרבן שהיא בכח פועל הקריב.

3.

באר את המילים המסומנות בקו! להבנת דבריו העזר בראב"ע, שמות פרק א' פסוק י': ד"ה לו: בעבורו, כמו: אמרי לי (בראשית כ' י"ג). דע כי כל הפעלים עוברים או עתידים שם הפועל בכחם. פירוש שם דבר הנגזר מן הפועל שהוא חסר הוא נשמע מכח הפעלים כמו: והנה ברכת ברך (במדבר כ"ג י"א) וברך לא אשיבנה (שם שם כ"א). והטעם וברך ברכה. וככה: וברוב יועצים תקום (משלי ט"ו כ"ב). והשלם יועצים עיצה תקום. וככה: כי תקראנה קורות מלחמה. אמר ר' מרינוס כי טעם ועלה מן הארץ כמו ועלינו, ודבר ככה שלא יכשיל השטן פיהו. ולפי דעתי אין צורך.