"וחי בהם"

פסוק ו'

"אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה אֲנִי ה'"

רמב"ן:

ד"ה אל כל שאר בשרו לא תקרבו: טעם איסור העריות בשאר הבשר איננו מפורש. והרב אמר במורה הנבוכים (ג' מ"ט) כי הוא למעט המשגל ולמאוס אותו ולהסתפק ממנו במעט, והנשים האלה אשר אסר הכתוב בשאר האשה הן המצויות עמו תמיד, וכן בשאר עצמו מצויות לו והוא נסתר עמהן. וכטעם הזה יגיד הרב על כולן.
וכבר כתב רבנו אברהם גם כן, כי בעבור היות יצר לב האדם כבהמות לא יתכן לאסור כל הנקבות, והנה אסר כל הנמצאות עמו בכל שעה. וזה טעם חלוש מאד, שיחייב הכתוב כרת על אלה בעבור המצאן עמו לפעמים, ומתיר שישא אדם נשים רבות למאות ולאלפים. ומה יזיק אם ישא את בתו לבדה כמותר לבני נח (סנהדרין נ"ח ב'), וישא שתי אחיות כיעקב אבינו, ואין לאדם נישואים הגונים כמו שישיא את בתו לבנו הגדול ממנה וינחילם בנחלתו ויפרו וירבו בביתו, כי הארץ לא תהו בראה - לשבת יצרה. ואין בידנו דבר מקובל בזה, אבל כפי הסברא יש בענין סוד... והנה העריות מכלל החוקים, דברים שהם גזירת מלך, והגזרה הוא הדבר העולה על דעת המלך שהוא החכם בהנהגת מלכותו והוא היודע הצורך והתועלת במצוה ההיא שיצוה בה, ולא יגיד אותו לעם זולתי לחכמי יועציו.

פסוק ה'

"אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם"

ספרא קמ"ג:

היה ר' ירמיהו אומר: מניין אתה אומר אפילו נכרי ועושה את התורה הרי הוא ככהן גדול? תלמוד לומר: אשר יעשה אותם האדם.
וכן הוא אומר: (ישעיה כ"ו) פתחו שערים ויבוא... כהנים לויים וישראל לא נאמר אלא: ויבוא גוי צדיק שומר אמונים;
וכן הוא אומר: זה השער לה'... כהנים לויים ישראל לא נאמר אלא: צדיקים יבואו בו;
וכן הוא אומר: רננו... כהנים לויים ישראל לא נאמר, אלא: רננו צדיקים בה';
וכן הוא אומר: (תהלים ק"ה) הטיבה ה'... לכהנים לויים וישראל לא נאמר, אלא: הטיבה ה' לטובים – הא אפילו נכרי ועושה את התורה הרי הוא ככהן גדול.

פסוק ה'

"וָחַי בָּהֶם"

איתא בגמרא יומא פ"ה:

"וחי בהם" - תניא: מניין לפיקוח נפש שדוחה את השבת, אמר ר' יהודה אמר שמואל: דכתיב ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם "וחי בהם" – ולא שימות בהם.

וכן ברמב"ם, הלכות שבת פרק ב' הלכה ג':

ואסור להתמהמה בחילול שבת לחולה שיש בו סכנה שנאמר... וחי בהם, ולא שימות בהם. הא למדת שאין משפט התורה נקמה בעולם, אלא רחמים וחסד ושלום בעולם. ואלה האפיקורסים האומרים שזה חילול שבת ואסור, עליהם הכתוב אומר (יחזקאל כ' כ"ב): וגם אני נתתי לכם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם.

ר' יוסף אלבו, בספר העיקרים מאמר ד' פרק מ':

...ולפי זה הדרך יתאמת כי כלל יעודי התורה הגשמיים אינם נאמרים על היחיד רק על הכלל... ואולם עיקר השכר האישי הפרטי לכל איש ואיש בפני עצמו לא נזכר בתורה בפירוש, לא הרוחני ולא הגשמי אלא במקומות מעטים, והאחד מהם מה שנזכר בפרשת אחרי מות שאמר "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכו'" וזה בלי ספק אף על פי שהיא אזהרה לכלל האומה, גם היא אזהרה ליחיד שלא ילך בחקות העכו"ם ונאמר "ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" וזה בלי ספק ידבר על השכר הרוחני הפרטי לכל אחד ואחד על זה הדרך, כי הוא היה מזהירם שישמרו חוקיו ומשפטיו אף על פי שיהיה בהם טורח יותר מבשמירת חוקי מצרים וארץ כנען, ואף על פי שבשמירת חוקיהם היו מצליחים כללי האומות ההן, מכל מקום לא היה מגיע בהם אל היחיד עיקר שלמותו שהיא החיים הנצחיים לנפש, כמו שיגיע במשפטי השם יתברך. וזה שאמר "ושמרתם את חקותי וכו'" כלומר שמרו אותם אף אם יש טורח בשמירתם שיש להם יתרון ומעלה על זולתם, כי החוקים הללו הם מועילים אל היחיד להביאו לחיי העולם הבא. וזהו "וחי בהם"... וממקומו הוא מוכרח שעל חיי הנפש ידבר, כי איך יאמר "אשר יעשה... וחי בהם", כלומר שבשמירת התורה יחיה האדם יותר מבשמירת חוקי שאר האומות ע"א. והרי זה דבר נגלה הכזב, כי לא יהיה שומר התורה חיים גשמיים יותר ארוכים מזולתה, אבל אין ספק שעל חיי הנפש ידבר, לא על חיי הגוף.

ועיין תרגום אונקלוס:

ותטרון ית קימי וית דיני דיעבד יתהון אינשא ויחי בהון בחיי עלמא.

רש"י:

ד"ה וחי בהם: לעולם הבא. שאם תאמר בעולם הזה - והלא סופו הוא מת.

ראב"ע, פסוק ד':

ד"ה ושמרתם את חקותי: לבאר שהם חיים לעושיהם בשני עולמות, כי המבין סודם חי העולם יחיינו ולא ימות לעולם. על כן כתוב אני ה' אלהיכם, כאשר פירשתיו.

רשב"ם:

ד"ה וחי בהם: אבל אם לא יעשה - ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם.

רמב"ן:

ד"ה את משפטי תעשו: אלו דברים האמורים בתורה, שאילו לא נאמרו בדין היה לאומרן, לשון רש"י. ובתורת כהנים (פרק י"ג ט') אלו דברים הכתובים בתורה שאלולי לא נכתבו בדין היה לכתבן, כגון הגזלות והעריות ועבודת כוכבים ושפיכות דמים וקללת השם.
ועל דרך הפשט, "משפטי" כמשמען, הדינין האמורים בפרשת ואלה המשפטים ובכל התורה, ולכך יאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כי הדינים ניתנו לחיי האדם בישוב המדינות ושלום האדם, ושלא יזיק איש את רעהו ולא ימיתנו. וכן יחזקאל הזכיר פעמים רבות במשפטים: אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, (יחזקאל כ' י"א, י"ג כ"א) ובשבתות אומר (שם פסוק י"ב) להיות לאות ביני וביניהם, וכן בנחמיה (ט' כ"ט) ובמשפטיך חטאו בם אשר יעשה אדם וחיה בהם.
ורבותינו אמרו (יומא פ"ה ב'), וחי בהם, ולא שימות בהם, ללמד על פיקוח נפש שדוחה את השבת והמצות. ומדרשו (תו"כ פרשה ט' י') וחי בהם, לעולם הבא, אם תאמר בעולם הזה והלא סופו הוא מת. ואם כן, יחזור "אשר יעשה אותם האדם" גם על חוקותי.
ודע כי חיי האדם במצוות כפי הכנתו להם. כי העושה המצוות שלא לשמן, על מנת לקבל פרס, יחיה בהן בעולם הזה ימים רבים בעושר ובנכסים וכבוד, ועל זה נאמר (משלי ג' ט"ז) בשמאלה עושר וכבוד, ופירשו (שבת ס"ג א') למשמאילים בה עושר וכבוד. וכן אותם אשר הם מתעסקין במצוות על מנת לזכות בהן לעולם הבא, שהם העובדים מיראה, זוכים בכוונתם להנצל ממשפטי הרשעים, ונפשם בטוב תלין.
והעוסקין במצוות מאהבה כדין וכראוי, עם עסקי העולם הזה, כענין הנזכר בתורה בפרשת אם בחקותי (להלן כ"ו ה') והשיג לכם דיש את בציר וגו', יזכו בעולם הזה לחיים טובים כמנהג העולם, ולחיי העולם הבא זכותם שלמה שם.
והעוזבים כל ענייני העולם הזה ואינם משגיחים עליו כאילו אינם בעלי גוף, וכל מחשבתם וכוונתם בבוראם בלבד כאשר היה הענין באליהו, בהדבק נפשם בשם הנכבד, יחיו לעד בגופם ובנפשם כנראה בכתוב באליהו, וכידוע ממנו בקבלה, וכמו שבא במדרשים בחנוך ובבני העולם הבא העומדים בתחיית המתים.
ולכך יאמרו הכתובים בשכר המצות: למען יאריכון ימיך (שמות כ' י"ב), למען תחיה (דברים ט"ז כ'), והארכת ימים (שם כ"ב ז'), כי הלשון יכלול מיני החיים כולם, כפי הראוי לכל אחד.