חטא העגל
שמות פרק לב, פסוקים א - לב
הערה: גיליון זה הוא המשך גיליון כי תשא תש"ב אשר עסק בחלק הראשון של פרקנו. בשביל אלה שלא למדו על פי הגיליון בשנה שעברה מועתקת בזה שאלה א' משם, העוסקת בפרובלמה העיקרית של הפרק הזה.
| א. | חטא העגל |
דעות שונות לחכמים ולמפרשים בעניין "חטא העגל – מהו?"
כיצד השתדלו החכמים דלהלן ללמד זכות על ישראל, וכיצד ביארו את חטא העגל?
ד"ה אלה אלהיך: ולא נאמר אלה אלהינו, מכאן שערב רב שעלו ממצרים, הם שנקהלו על אהרן, והם שעשאוהו, ואחר כך הטעו את ישראל אחריו.
פסוק ז':
ד"ה שחת עמך: שחת העם לא נאמר אלא עמך, ערב רב שקבלת מעצמך וגיירתם ולא נמלכת בי, ואמרת טוב שידבקו גרים בשכינה, הם שחתו והשחיתו.
רמב"ן, פסוק א':
ד"ה אשר ילכו לפנינו: אלוהות הרבה אוו להם. כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים, והיה מורה לנו הדרך נעלה בה, לא ידענו מה היה לו, עתה צריכין לאלוהות הרבה אשר ילכו לפנינו. לשון רש"י. ואין לשונו מכוון. אבל הכתוב הזה הוא מפתח לדעת נכון ענין העגל ומחשבת עושיו, כי בידוע שלא היו ישראל סבורים שמשה הוא האלהים, ושהוא בכחו עשה להם האותות והמופתים, ומה טעם שיאמרו כיון שהלך משה ממנו נעשה אלהים. ועוד, כי בפירוש אמרו אלהים אשר ילכו לפנינו, לא שיהיו נותנין להם חיים בעולם הזה או בעולם הבא. אבל היו מבקשין משה אחר, אמרו, משה שהורה לנו הדרך ממצרים ועד הנה, שהיו המסעים ע"פ ה' ביד משה (במדבר ט כג), הנה אבד ממנו. נעשה לנו משה אחר שיורה הדרך לפנינו ע"פ ה' בידו. וזה טעם הזכירם משה האיש אשר העלנו, לא האל אשר העלם, כי יצטרכו לאיש אלהים. וכן תוכל להבין זה מתשובת אהרן אל משה רבנו מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה (להלן פסוק כ"א), והיתה תשובתו ויאמרו לי קום עשה לנו אלהים וגו', ואמר להם למי זהב התפרקו ויתנו לי ואשליכהו באש (להלן פסוקים כ"ג כ"ד). והנה אהרן מתנצל למשה ואמר לו אל יחר אף אדוני (להלן פסוק כ"ב), והוא כמוסיף על חטאתו פשע, שאומר כי הם בקשו ממנו עבודה זרה ועשאה להם בידיו, ולמה לא יחר אפו, ומה חטאה גדולה מזו.
אבל הענין כמו שאמרתי, שלא ביקשו העגל להיות להם לאל ממית ומחיה, וקבלו עבודת אלהותו עליהם, אבל ירצו שיהיה להם במקום משה מורה דרכם. וזהו התנצלותו של אהרן, טען כי לא אמרו לי רק שאעשה להם אלהים אשר ילכו לפניהם במקומך אדני, שלא ידעו מה היה לך, ואם תשוב אם לא, ולכן הם היו צריכין למי שיורה להם דרכם כל זמן שלא תהיה אתה עמהם, ואם אולי תשוב יעזבוהו וילכו אחריך כבראשונה. וכן היה הדבר, כי כיון שראו העם את משה מיד הניחו את העגל ובעטו בו שהניחו לו לשרפו ולזרות עפרו על פני המים, ולא היה מהם חולק עליו כלל. וכן תראה שלא הוכיחם, ולא אמר להם כלום, אבל בבואו במחנה וירא את העגל ומחולות מיד ברחו ממנו, והוא לקח העגל וישרוף אותו וישק אותו להם ולא מאנו כלל. ואילו היה להם לאלהים, אין דרך שיניח אדם מלכו ואלהיו לשרפת אש, הן ישרוף את תועבתם לעיניהם ולא יסקלוהו...פסוק ד':
ד"ה אלה אלהיך ישראל: גם זה הכתוב יורה אותנו, כי אין טיפש בעולם שיחשוב כי הזהב הזה אשר היה באזניהם הוא אשר הוציאם ממצרים, אבל אמרו כי כח הצורה הזאת העלם משם. והנה לא תמצא שיאמר בעגל בשום מקום אשר הוציאנו ממצרים, כי הם מודים במי שאמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים (לעיל כ' ב'), כי שמו הגדול הוא המוציא אותם משם, אבל יאמרו במקומות רבים אשר העלוך, כי יקחו זה במקום היד הגדולה המחרבת ים השמה מעמקי ים דרך לעבור גאולים (ישעיה נ"א י'). וזהו שנאמר (תהלים ק"ו כ"א-כ"ב) וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב, ושם נאמר שכחו אל מושיעם עושה גדולות במצרים נפלאות בארץ חם נוראות על ים סוף, שכחו דברו אשר ציום, והנה עברו על לא תעשה לך אלהים אחרים על פני (לעיל כ' ג'), כאשר רמזתי שם, ותבין זה.
ראב"ע, הקדמה לפרק זה:
אמר אברהם המחבר: צריך אני להאריך על דבר העגל. יש מהקדמונים שאמרו שנהרג חור והנה אהרן פחד, ויש מי שאמר כי פחד על ישראל אם יהרגוהו שה' ימיתם כולם. ועל דרך הפשט אם מעשה העגל עבודה זרה למה פחד אהרן שיהרג, והלא מתו אחריו כמה חסידים מישראל שלא הגיעה מעלתם למעלת אהרן בחסידות לפרסת כף רגל אהרן על ייחוד השם. והנה חברי דניאל הושלכו לכבשן האש בעבור שלא ישתחוו לצלם ואיך יעשה אהרן פסל שהמעשה קשה מהשתחוייה, והלא אהרן קדוש השם היה ונביא על ישראל ומצות רבות נתנו על ידו עם משה אחיו. והנה יהיה חור טוב ממנו ואם הוא עשה עבודה זרה חייב היה משה להרגו קודם עובדי העגל. והנה משה התפלל בעדו והעובדים הרג, ואיך היה אחר כן מכפר על בני ישראל הוא וזרעו עד סוף כל הדורות. ואל תשים לבך אל דבר קח לך עגל בן בקר לחטאת כי אינו על דבר העגל, כי הנה כמוהו ביום הכיפורים לכל כהן משוח מצוה לתת פר בן בקר לחטאת. ולא נוכל לומר בעבור חטאת האב, כי כל הכהנים היו בני אלעזר ובני איתמר וכבר נולד פינחס. ועוד בפרשה שיתנו ישראל שעיר עזים אחד לחטאת והם לא עשו דמות שעי,. גם פרה אדומה איננה לכפר על עבודה זרה רק לטהר הטמאים. וכל אנשי המחקר מודים כי השם לא יבחר שליח שידע כי בסופו יעבוד עבודה זרה, ואין כל נביא שליח. והנה ראינו שאמר משה לפני מותו תמיך ואוריך לאיש חסידיך, והנה לא הזכיר דבר העגל. רק לא נמצא בו אלא מה שנמצא במשה והמה דבר מי מריבה כאשר אפרש במקומו. ויש אומרים כי ישראל ראו אהרן שעשה דפוס עגל והשליך אהרן הזהב באש ולא הרגיש. וראייתם: ואשליכהו באש ויצא העגל הזה (להלן ל"ב כ"ד). וזה אינו נכון כי אהרן איך בחרו השם אם היה טיפש שירמוהו פתאים. ועוד למה בנה מזבח לפניו וציוה שיזבחו זבחים ועולות. ואחרים אמרו אין זה אהרן שעשה העגל אחי משה - גם זה הבל כי הקהל לא נקהלו רק אל ההווה תחת משה. וכן כתוב והנה אהרן וחור (לעיל כ"ד י"ד). ואם היה אחר למה לא הרגו אהרן או משה ברדתו מן ההר גם התפלל בעדו. כי איננו נכון שיעשה חסיד עבודה זרה בעבור אחרים שלא ימותו. גם אומרים רבים כי פירוש חג לה' מחר שהעובדים העגל יהיו נהרגים על יד משה, כי אין משמע דברו רק אחר שבנה המזבח לפני העגל ציוה להכריז במחנה שישחטו מחר במזבח שבנה, כמו: אסרו חג בעבותים (תהלים קי"ח כ"ז). וכן עשו וישכימו ממחרת ויעלו עולות. ומחשבות הלב אינם מועילות כי הנוקב את השם על פי דיבורו יהרג. וככה האומר נלכה ונעבדה אלהים אחרים (דברים י"ג י"ד). והמפרש אנכי עשו בכרך (בראשית כ"ז י"ט) אנכי מה שאנכי אבל עשו הוא בכורך אינו פשט ולא יצא מחכמת הדיבור. ואם ישאל אדם בבית דין את חברו האתה הוא חברי שהלויתי לך כך וכך ואמר אני - לא יוכל לומר מחשבתי היתה שאני חברו לא יותר. גם ככה דברי דניאל לנבוכדנאצר מרי חלמא לשנאך (דניאל ד' ט"ז) דרך מוסר.
ועתה אומר לך דעת הגאון רב סעדיה אמר כי אהרן עשה בערמה כאשר עשה יהוא, על כן בנה מזבח. והקשה על נפשו אם כן למה התאנף ה' בו. והנה השיב בעבור שלא הרגם מיד כאשר עשה בבואו. גם זה איננו נכון כי הוא קרא חג לה' מחר. וזה השם הוא שם עצם לכבוד ה', ולא יתערב אחר עמו כמילת אלהים שהוא לעניינים רבים. ועוד למה לא הזכיר זה בענותו למשה כי הוא אומר ואשליכהו באש. ואין המענה דומה לשאלה.
ועתה אחל לפרש דרך קצרה קצת הסוד. חלילה חלילה שעשה אהרן עבודה זרה. גם ישראל לא ביקשו עבודה זרה רק חשבו שמת משה שהסיעם מים סוף כאשר פירש. כי ראו שהמן אינו יורד בהר סיני ומשה התעכב שם ארבעים יום. ואין כח באדם לחיות זה הזמן בלא מאכל כי הוא לא אמר להם מתי ירד, גם הוא לא ידע, כי השם אמר לו עלה אלי ההרה ושב שם עד שאתן לך לוחות הברית. ומילת אלהים כבוד חונה בצורת גויה. וככה אמרו אשר ילכו לפנינו. ואם תשים לבך אל המסע הראשון אז תבין זה. והנה לכבוד השם נעשה על כן בנה אהרן מזבח לפניו והכריז שיזבחו מחר לכבוד השם, וכן עשו כאשר ציום. וזו תשובת אהרן כי נקהלו עליו וכמו שהודעתיך כי כל קהלה ואחריה "על" היא גנאי, ואם אחריה "אל" היא לשבח. כמו ויקהלו אל המלך שלמה (מלכים א' ח' ב'). וזהו אתה ידעת את העם כי ברע הוא (להלן ל"ב כ"ב) כי אני לא עשיתי רע להם, כי לא ביקשו רק אשר ילך לפניהם ולכבוד השם עשיתיו. רק בעבור שישראל היו מעורבים עם ערב רב - וזהו כי ברע הוא. ולא אמר רע הוא וחשבו מעטים מישראל שהיתה עבודה זרה והביאו זבחים והשתחוו לו ואמרו אלה אלהיך ישראל. ואל תתמה בעבור שהכתוב אומר כי שחת עמך סרו מהר, כי לא כתוב כל עמך. הלא תראה כי לא מעל בחרם רק עכן לבדו והנה כתוב חטא ישראל וגם עברו גם גנבו גם כמשו גם שמו בכליהם (יהושע ז' י"א). והנה כל עובדי העגל לשם עבודה זרה שאמרו אלה אלהיך ישראל או היתה כן במחשבתם לא היו רק שלשת אלפים והנה הם חצי עשירית עשירית המחנה. והכלל כי לא נעשה כהוגן ע"ד שנחשב לפתאים שהיה עבודה זרה. ואל תתמה בעבור שהתאנף השם באהרן, כי זה בעבור שהיה הוא הסיבה כי הנה נענש עם משה אחיו על דבר מי מריבה ולא חטאו בזדון, וכתוב עליהם: לא האמנתם בי (במדבר כ' י"ב) מריתם (שם כ"ז י"ד) מעלתם (דברים ל"ב נ"א)...ר' יהודה הלוי, הכוזרי מאמר א' סעיף צ"ז:
אמר החבר: העמים כולם בזמן ההוא היו עובדי תמונות. ואילו באו פילוסופים אל חכמי אומה אחת והביאו בפניהם ראיה על אחדות האלוה ועל ריבונותו אי אפשר היה לחכמים אלו בלא שייחדו תמונה אליה אפשר לכוון בעבודת האלוה ובלא שיאמרו לעמם ולהמונם כי תמונה זו ידבק בה ענין אלוהי וכי מיוחדת היא בתכונות נפלאות ומפלאות, תכונות אלו יש שהיו מיחסים אותן למקור אלוהי כמו שאנו נוהגים כיום במקומות המקדשים בעינינו שאנו רואים גם בעפרם ובאבניהם מקור ברכה ויש שהיו מיחסים אותן לרוחניות אחד הכוכבים או המזלות או לטליסמאות וכדומה, כך לא הסכים אז ההמון על שום תורה אם לא נקשרה בדמיונו עם תמונה מוחשת שאפשר לכוון אליה. והנה בני ישראל אף הם הובטח להם כי ירד אליהם מעם האלוה דבר מה אשר יראוהו ויכוונו אליו כשם שכיוונו בצאתם ממצרים אל עמוד הענן ואל עמוד האש שהיו מסתכלים בהם ומכבדים אותם ופונים אליהם ומשתחוים נכחם לאלוה ית' (וכן היו פונים אל הענן שירד על משה בכל עת דבר האלוה אתו והיו עומדים ומשתחוים נכחו לאלהים) ומששמעו בני העם את הדיבור האלוהי בעשרת הדברות ומשה עלה אל ההר מתוך ציפייה ללוחות הכתובים אשר יוריד אל העם ולארון (אשר יראה בהר למען) יעשה כתבניתו לעם והיה להם דבר נראה לעין אליו יכוונו ובארון הברית האלוהית הבריאה החדשה אשר יברא האלוה, רצוני לומר שני הלוחות ונוסף על אלה הענן אשר יכסה את הארון והאור האלוהי והמופתים שיראו בעבורו נשארו עומדים ומצפים לרדת משה בעודם באותה רוממות שבה היו ביום מעמד הר סיני לא שינו פארם ועדיָם ובגדיהם אשר לבשו ונשארו עומדים במצבם זה ממתינים לבוא משה מרגע לרגע, אולם משה נשאר בהר ארבעים יום אם כי לא לקח אתו צידה לדרך ולא נפרד מהם ויהי כהולך על מנת לשוב בו ביום אז גברה האכזבה אצל אחדים מבני ההמון הרב ההוא. אותה שעה התחיל העם להחלק לכיתות כי רבו ביניהם הדעות והסברות ולבסוף הרגישו אחדים מהם צורך לבקש להם נעבד שיוכלו לפנות אליו ככל האומות אך גם לא כיחשו באלוהותו של מוציאם מארץ מצרים הם ביקשו רק כי יהיה איתם תמיד נעבד מוחש אליו יוכלו לרמז מדי ספרם את נפלאות אלהיהם, כאשר עשו זאת לימים אותם המאמינים אשר בראותם את הארון אשר עשה משה ע"ה קראו הנה האלוה, וכמו שאנו עושים כיום ברמזנו לשמים ולכל דבר שנתאמת אצלנו כי תנועתו אינה כי אם ברצון האלוה בלבד לא במקרה ולא ברצון אדם ולא בכח מכוחות הטבע. חטאת העם היתה אפוא רק בזה שעשו להם תמונה דבר שנאסר עליהם ובזה שיחסו כח אלוהי לדבר אשר עשו בידיהם ומרצונם בלי אשר באה על כך מצות האלוה, אף יש להם התנצלות על זה במחלוקת שנפלה ביניהם קדם לכן נוסף על כך לא היו עובדי הנעבד ההוא כי אם שלשת אלפים איש מתוך צבור של שש מאות אלף איש אשר להתנצלות יחידי הסגולה שסיעו בעשית הנעבד אולי היתה כוונתם כי יתברר מי הוא החוטא ומי הוא המאמין למען יהרג החוטא אשר יעבוד לעגל ואם נחשב דבר זה להם לעון אין זה כי אם בגלל הוציאם מן הכח אל הפועל חטא אשר עד הנה היה רק מחשבה צפונה בלב כל חטאת העגל לא היה אפוא יציאה מעבודת אל מוציאם ממצרים כי אם עברה על אחת ממצותיו כי הוא יתברך אסר את עבודת התמונות והם עשו להם תמונה היה עליהם להוסיף להמתין למשה ולא לעשות להם סמל מדעתם ולקבוע מקום אליו יכוונו ולא לבנות להם מזבח ולהעלות עליו קרבנות כל זה בא להם בעצת האצטגנינים ובעלי הטליסמאות שביניהם אשר חשבו את עבודתם הם שהיו עובדים לפי הקושי הדמיון קרובה לעבודת האמת אולם דרכם בזה לא היתה כי אם כדרך הכסיל שהזכרנו למעלה אשר נכנס לאוצר תרופות של רופא והרג בני אדם באותן תרופות אשר קודם לכן היו מתרפאים בהן. אכן העם לא חשב כלל כי על ידי מעשה זה הוא יוצא מעבודת האלוה, ולהפך, לדעתם היה מעשה זה משום השתדלות יתר בעבודת האלוה ולכן באו אל אהרון ואהרון ברצותו לגלות את מחשבותיהם הנסתרות סייע במעשה ולא נחשב לו הדבר לעוון כי אם בגלל הוציאו את חטא העם מן הכח אל הפועל. והנה המעשה ההוא מוזר ומגונה בעינינו כי בזמננו בטלה עבודת התמונות אצל רב האמות אולם הדור ההוא היה מעשה כזה מקובל כי כל האמות היו עובדות תמונות ואילו היתה חטאתם בזה שבנו להם מרצונם בית מיוחד לעבודת האלוה וקבעוהו מקום לתפילתם והיו מקריבים בו קרבנות ומרבים לכבודו לא היה דבר זה זר בעינינו שכן אנחנו נוהגים כך היום לבנות לנו בתי תפילה לפי בחירתנו ולגודל כבודם וליחס להם ברכות שנתברכנו בהן, ויש שאנו אומרים כי האלוה שוכן בתוכם ומלאכיו חונים סביבם. ולולא היה דבר זה נחוץ לנו לשם שמירה על אחדות קהלנו היה מוזר מאד בעינינו כשם שהיה מגונה בעיני אבותינו בימי המלכים אשר מוחים ביד הקהל שרצה לבנות היכלות מיוחדים לעבודת האלוה שהיו נקראים במות וטובי המלכים היו הורסים את ההיכלות ההם למען לא ינתן כבוד כי אם לבית אשר בחר בו האלוה ורק בדרך העבודה אשר ציוה עליה ולעומת זה אותן התמונות שהתירן האלוה - הכרובים למשל - לא נראו לעם כדבר מוזר, ועם כל זה בא העונש על האנשים אשר עבדו את העגל ביום ההוא ונהרגו אך מספרם הגיע רק לשלשת אלפים איש מבין שש מאות אלף ולא פסק המן מלרדת על העם ולא הענן מלסוכך עליהם ועמוד האש מלהנחותם והנבואה התמידה ונתגברה ביניהם ולא נעדרה מהם סגולה אחת מכל הסגולות אשר חוננו בהן חוץ משני הלוחות אשר שבר משה ע"ה אך מיד התפלל להשבתם והושבו להם שני לוחות אבנים כראשונים כי כיפר להם החטא ההוא.
שאלה קשה
שאלה קשה ביותר
