קרח
במדבר פרק טז, פסוקים יב - כב
הערה: גיליון זה הוא המשך גיליון תש"ב העוסק בחלקו הראשון של פרק זה (פסוקים א'-י"א) עיין שם.
בשביל אלה שלא למדו בשנה שעברה על פי הגיליון מועתקת כאן שאלה א' הנוגעת בפרק זה בכללו.
עצה טובה: קרא מדרש תנחומא לפרשתנו!
| א. | מטרת מחלוקת קרח |
לאיזו מטרה (או מטרות) שאפו קרח ועדתו במחלוקת זו?
(לפי רש"י, ראב"ע, רמב"ן ורבנו חננאל).
ד"ה ויקח קרח: לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהונה וזהו שתרגם אונקלוס ואתפלג נחלק משאר העדה להחזיק במחלוקת, וכן (איוב ט"ו) מה יקחך לבך לוקח אותך להפליגך משאר בני אדם.
דבר אחר: ויקח קרח: משך ראשי סנהדראות שבהם בדברים כמו שנאמר (במדבר כ') קח את אהרן (הושע י"ד) קחו עמכם דברים.
ד"ה ודתן ואבירם: בשביל שהיה שבט ראובן שרוי בחנייתם תימנה שכן לקהת ובניו החונים תימנה נשתתפו עם קרח במחלוקתו - אוי לרשע אוי לשכנו.
ומה ראה קרח לחלוק עם משה נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל (תנחומא) שמינהו משה נשיא על בני קהת על פי הדיבור, אמר קרח אחי אבא ארבעה היו שנאמר (שמות ו') ובני קהת וגו' עמרם הבכור נטלו שני בניו גדולה אחד מלך ואחד כהן גדול מי ראוי ליטול את השניה לא אני שאני בן יצהר שהוא שני לעמרם והוא מינה נשיא את בן אחיו הקטן מכולם הריני חולק עליו ומבטל את דבריו, מה עשה עמד וכינס ר"נ ראשי סנהדראות רובן משבט ראובן שכיניו והם אליצור בן שדיאור וחביריו וכיוצא בו שנאמר נשיאי עדה קריאי מועד ולהלן הוא אומר (במדבר א') אלה קרואי העדה והלבישן טליתות שכולן תכלת באו ועמדו לפני משה, אמרו לו טלית שכולה של תכלת חייבת בציצית או פטורה, אמר להם חייבת, התחילו לשחק עליו אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה זו שכולה תכלת לא תפטור את עצמה.פסוק ג':
ד"ה רב לכם: הרבה יותר מדאי לקחתם לעצמכם גדולה.
ד"ה כלם קדושים: (תנחומא) כולם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה.
ד"ה ומדוע תתנשאו: אם לקחת אתה מלכות לא היה לך לברר לאחיך כהונה. לא אתם לבדכם שמעתם בסיני אנכי ה' אלהיך כל העדה שמעו.
2. ראב"ע, פסוק א':
ד"ה ויקח קרח: זה הדבר היה במדבר סיני כאשר נתחלפו הבכורים ונבדלו הלויים כי חשבו ישראל שמשה אדונינו עשה מדעתו לתת גדולה לאחיו גם לבני קהת שהם קרובים אליו ולכל בני לוי שהם ממשפחתו והלויים קשרו עליו בעבור היותם נתינים לאהרן ולבניו וקשר דתן ואבירם בעבור שהסיר הבכורות מראובן אביהם ונתנה ליוסף אולי חשדוהו בעבור יהושע משרתו גם קרח בכור היה כי כן כתוב. ודגל ראובן חונה בנגב וקרח בנגב המשכן כי הוא מבני קהת ואלה נשיאי העדה היו בכורים הם היו מקריבים את העולות על כן לקחו מחתות. והראיה על זה הפירוש מופת המטה שראו כל ישראל כי השם בחר שבט לוי תחת הבכורים על כן כתוב ותכל תלונתם כי התלונה על זה היתה. גם אמר משה כי לא מלבי בעבור שחשדוהו כי מלבו עשה ועוד לא ה' שלחני בשליחות הזה. כי כבר האמינו בו כל ישראל ועוד ראיה גמורה כי כל העדה כולם קדושים וזה רמז לבכורים שהם קדושים כי כן כתוב קדש לי בכור והם לא היו הכהנים הנגשים אל ה' והם עיקר כל העדה.
ד"ה ויקח קרח: אנשים. דרך קצרה כמו חמור לחם ורבים ככה ויאמר רבי יונה כי פירוש ויקח לקח לקום על משה.
3. לפי רמב"ן, פסוק א':
ד"ה ויקח קרח: ... והנכון בדרש, שכעס קרח על נשיאות אלצפן כמאמר רבותינו (תנחומא קרח א'), וקינא גם באהרן כמו שנאמר ובקשתם גם כהונה (פסוק י'). ונמשכו דתן ואבירם עמו, ולא על הבכורה, כי יעקב אביהם הוא אשר נטלה מראובן ונתנה ליוסף, אבל גם הם אמרו טענתם, להמיתנו במדבר (פסוק י"ג), ולא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו (פסוק י"ד).
והנה ישראל בהיותם במדבר סיני לא אירע להם שום רעה, כי גם בדבר העגל שהיה החטא גדול ומפורסם היו המתים מועטים, ונצלו בתפלתו של משה שהתנפל עליהם ארבעים יום וארבעים לילה. והנה היו אוהבים אותו כנפשם ושומעים אליו, ואילו היה אדם מורד על משה בזמן ההוא היה העם סוקלים אותו, ולכן סבל קרח גדולת אהרן וסבלו הבכורים מעלת הלוים וכל מעשיו של משה. אבל בבואם אל מדבר פארן ונשרפו באש תבערה ומתו בקברות התאוה רבים, וכאשר חטאו במרגלים לא התפלל משה עליהם ולא בטלה הגזרה מהם, ומתו נשיאי כל השבטים במגפה לפני ה', ונגזר על כל העם שיתמו במדבר ושם ימותו, אז היתה נפש כל העם מרה והיו אומרים בלבם כי יבואו להם בדברי משה תקלות, ואז מצא קרח מקום לחלוק על מעשיו וחשב כי ישמעו אליו העם. וזה טעם "להמיתנו במדבר", אמרו הנה הבאת אותנו אל המקום הזה ולא קיימת בנו מה שנדרת לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש כי לא נתת לנו נחלה כלל, אבל נמות במדבר ונהיה כלים שם, כי גם זרענו לא יצאו מן המדבר לעולם, ויבטל מן הבנים מה שנדרת להם כאשר נתבטל מן האבות. וזה טעם תלונתם הנה במקום הזה אחר גזרת המרגלים מיד. והקרוב, כי היו אלה הנקהלים כולם בכורות כי על כן חרה להם על הכהונה, ולכך אמר להם משה שיקחו מחתות כמנהגם הראשון ויתגלה הדבר אם יבחר השם בהם או בכהנים.פסוק ה':
ד"ה ויודע ה': לעבודת לויה, ואת הקדוש, לכהונה, לשון רש"י, ויפה פירש. יאמר הכתוב שיודיע השם אם הלוים הם שלו כענין שנאמר (לעיל ח' י"ד) והיו לי הלוים, או עדיין הבכורות שלו כענין שנאמר (שם ג' י"ג) כי לי כל בכור, שלא יחליפם בלוים, ואת הקדוש, הם הכהנים המקודשים לעבודה, כמו שנאמר ויבדל אהרן להקדישו קודש קדשים (דברי הימים א' כ"ג י"ג). כי קרח כדי לאסוף עליו העם, גם על הלוים יחלוק וירצה להחזיר העבודה כולה לבכורים. והנה כאשר נשרפו אלה הבכורות נודע שלא בחר השם בעבודתם, וכאשר נתקבל קטורת אהרן נודע שהוא הקדוש.
וטעם ואת אשר יבחר בו יקריב אליו פעם שנית, שיודיע השם את אשר לו, ואת הקדוש והקריב אליו מחר וישע אל מנחתו, ואל האחרים ואל מנחתם לא יפנה, ואת אשר יבחר בו לדורות, לעמוד לשרת לפניו הוא וזרעו כל הימים, יקריב אליו מחר. לומר שיהיה להם הנסיון הזה אות לדורות עולם שלא יחלקו לא על הנבחר ולא על זרעו לעולם.
וכתב רבנו חננאל, כי אלה הנקהלים כולם היו לוים משבט קרח, וזה טעם רב לכם בני לוי (פסוק ז'), שמעו נא בני לוי (פסוק ח'), אולי חשבו כי כל שבטם נבחר לכהונה ומשה מעצמו חלק כבוד לאחיו, עד כאן. וחלילה שהיו בשבט משרתי אלהינו מאתים וחמשים קרואים ונשיאים בני מרי מבעטים ברבם ובגדול שבטם ומלינים על ה'. ואלו היו מן השבט ההוא בלבד, לא היו כל מטות ישראל מתלוננים ממחרת לאמר אתם המיתם את עם ה' (להלן י"ז ו'), כי לא מת להם מת רק משבט משה ואהרן. וגם באות המטה ראיה כי המחלוקת מכל שבטי ישראל היא. והכתוב פירש ואנשים מבני ישראל (פסוק ב'), להגיד כי היו מכל השבטים לא מן השנים הנזכרים בלבד. אבל טעם רב לכם בני לוי, בעבור כי קרח היה מפתה לכל השבטים כי לכבודם רוצה להחזיר העבודה לבכוריהם כאשר אמר (פסוק ג') כי כל העדה כולם קדושים, ומשה בחכמתו גלה מצפון לבו לכל העם כי הוא על כהונתו צועק, ואמר שדי לו בכבוד שבטו, רב לכם בני לוי. וחזר ואמר שמעו נא בני לוי, לקרח גדולם, וזה טעם ויאמר משה אל קרח (פסוק ח'), אבל כולל דבריו עם בני לוי, כי דברי משה בחכמתו פיוס לו ולכל השבט שלא ימשך אדם מהם אחריו. והנה משה מעצמו חשב המחשבה הזאת ורצה בקטרת יותר משאר קרבנות, כי ראה כבר בנדב ואביהוא כי בהקריבם קטרת זרה לפני ה' נשרפו, והתיר לאהרן להקטיר אותה לצורך השעה, או שהיתה קטרת הבקר שהקטיר בהעלותו את הנרות כמשפט, ובטח משה כי השם מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים. ויש אומרים, כי וישמע משה ויפול על פניו, לדרוש את השם לדעת מה יעשה, ואז נאמר לו בקר ויודע ה' וגו', ולא נזכר זה רק בספור משה לעם,
וכבר הראיתיך כי במקומות רבים פעם יאריך בדיבור השם אל משה ויקצר בסיפור משה, ופעם יעשה בהפך. ולפעמים לא יזכיר האחד כלל, כאשר בא במעשה בני גד ובני ראובן שסיפר הכתוב המעשה במשה בעצמו והוא נעשה על פי השם, כמו שאמרו (להלן ל"ב ל"א) את אשר דבר ה' לעבדיך כן נעשה, וכתוב ביהושע (כ"ב ט') אל ארץ הגלעד אל ארץ אחוזתם אשר נאחזו בה על פי ה' ביד משה. ואם נאמר שהיה כן מפני הסכמת השם, כענין שאמר (להלן ל"ד י"ג) זאת הארץ אשר תתנחלו אותה בגורל אשר צוה ה' לתת לתשעת המטות וחצי המטה, ויהיה זה מן הדברים שעשה משה מדעתו והסכים הקב"ה על ידו (שבת פ"ז א'), אינו נכון שיעשה משה דיבר בחילוק הארץ אלא ברשות, כי הכל במצות השם יעשה דכתיב לאלה תחלק הארץ וגו'.
ודעתי בזה ובמה שאמר לאהרן (להלן י"ז י"א) קח את המחתה ושים קטורת, שהיתה עליו יד ה' בהם והוא הנקרא רוח הקדש, כענין בספרי דוד ושלמה שהיו ברוח הקודש וכמו שאמר (שמואל ב' כ"ג ב') רוח השם דבר בי ומלתו על לשוני, כי משה רבנו בכל ביתו נאמן הוא, כאשר פירשתי ענין הבית (שמות ל"ג י"ט) והזכרתיו פעמים רבות, ומפני שאינו מדרך נבואתו של משה לא הוזכר בהן דבר ה'. וראיתי באונקלוס שתרגם כל קטורת הנזכרת בפרשה "קטורת" כלשונו, לא אמר בו "קטורת בוסמין" כמנהגו, נראה שסבר שלא היה קטורת הסמים של הקדש אבל לבונה וכיוצא בה שהקטיר לנסיון, וכן עשה בבני אהרן (ויקרא י' א'). ודעת רבותינו שהיה קטורת הקדש, והוא הנכון. ואולי לא ירצה אונקלוס לשבח הקטרת להוסיף בו "בוסמין" רק בהעשות ענינו במצוה.פסוק ז':
ד"ה רב לכם בני לוי: אולי חשבו כי כל שבטם נבחר לכהונה ומשה מעצמו חלק כבוד לאחיו ע"כ. וחלילה שהיו בשבט משרתי אלהינו מאתים וחמשים קרואים ונשיאים בני מרי מבעיטים ברבם ובגדול שבטם ומלינים על ה' ואלו היו מן השבט ההוא בלבד לא היו כל מטות ישראל מתלוננים ממחרת ולאמר אתם המיתם את עם ה' כי לא מת להם מת רק משבט משה ואהרן וגם באות המטה ראיה כי המחלוקת מכל שבטי ישראל היא. והכתוב פירש אנשים מבני ישראל להגיד כי היו מכל השבטים לא מן השנים הנזכרים בלבד. אבל טעם רב לכם בני לוי בעבור כי קרח היה מפתה לכל השבטים לכבודם רוצה להחזיר העבודה לבכוריהם כאשר אמר כי כל העדה כולם קדושים ומשה בחכמתו גלה מצפון לבו לכל העם כי הוא על כהונתו צועק ואמר שדי לו בכבוד שבטו רב לכם בני לוי וחזר ואמר שמעו נא בני לוי לקח גדולם.
פסוק י"ט:
ד"ה ויקהל עליהם קרח: את גדולי העם הנועדים תמיד אל פתח אהל מועד, או בכורי כל ישראל הראויים לעבודה. ולא הזכיר "העם" כמו בעגל ובמרגלים, כי אילו היו כל ישראל היה אומר "ואכלה אותם כרגע ואעשה אותך לגוי גדול".
וכל זה שהזכרתי על הבכורים (לעיל פסוקים א' ה') הוא על דרך רבותינו (זבחים קי"ב ב') שאומרים כי העבודה היתה לבכורות. אבל על דרך הפשט, היו כל ישראל תחלה ראויים לעבודת הקרבנות כי כן הוא הדין לעולם בבמות יחיד, ונבחר אהרן לעבודת המשכן והמקדש, והיה קרח טוען על הבחירה הזאת, ורוצה להחזיר העבודות לכל ישראל כי כל העדה כולם קדושים.4.רבנו חננאל, אשר דבריו מובאים ברמב"ן לפסוקים ה', ז'.
שאלה קשה
שאלה קשה ביותר
