חטא המרגלים - תפילת משה
במדבר פרק יד
הערה: הגיליון הזה הוא המשך גיליון שלח תש"ב שעסק בפרק י"ג ובשליחות המרגלים בכללה.
גיליון זה עוסק בייחוד בתפילת משה ובהתבוננות מדוקדקת בדברי רש"י.
| א. | למהות תפילת משה |
על התפילה הזו מקשה אברבנאל:
איך חשב משה שהשופט כל הארץ לא יעשה משפט מיראתו מה שיאמרו המצרים בסכלותם, והוא יתברך לא יירא מרבבות עם, כי הוא מושלם בעצמו, ומה יתן ומה יוסיף לו כי יכבדוהו מצרים, או בהפך זה, שבעבורו ימנע מעשות משפט בעולמו ובעמו?
קרא רמב"ן, דברים ל"ב כ"ו:
ד"ה אשביתה מאנוש זכרם: גלותנו בין העמים אנחנו יהודה ובנימין, שאין לנו זכר בעמים ולא נחשב לעם ואומה כלל. והנה יאמר הכתוב, כי היה במידת הדין להיותנו כן בגלות לעולם, לולי כעס אויב. ויורה זה, כי בגלותנו עתה תמה זכות אבות, ואין לנו הצלה מיד העמים רק בעבור שמו הגדול יתברך, כענין שאמר ביחזקאל (כ' מ"א מ"ד) וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם בם ונקדשתי בכם לעיני הגוים, וידעתם כי אני ה' בעשותי אתכם למען שמי לא כדרכיכם הרעים וכעלילותיכם הנשחתות בית ישראל, וכן נאמר עוד (שם פסוק ט') ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים וגו'. ולכך הזכיר משה בתפלתו (במדבר י"ד ט"ו) ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך לאמר וגו', והשם יתברך הודה לו בזה (שם פסוק כ') ויאמר ה' סלחתי כדברך.
והטעם בטענה הזאת, איננו כרוצה להראות כוחו בין שונאיו, כי כל הגוים כאין נגדו מאפס ותוהו נחשבו לו. אבל השם ברא את האדם בתחתונים שיכיר את בוראו ויודה לשמו, ושם הרשות בידו להרע או להטיב, וכאשר חטאו ברצונם וכפרו בו כולם לא נשאר רק העם הזה לשמו, ופרסם בהם באותות ובמופתים כי הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים ונודע בזה לכל העמים. והנה אם ישוב ויאבד זכרם, ישכחו העמים את אותותיו ואת מעשיו ולא יסופר עוד בהם, ואם אדם יזכיר כן, יחשבו כי היה כח מכחות המזלות והכוכבים וחלף ועבר. והנה תהיה כוונת הבריאה באדם בטלה לגמרי, שלא ישאר בהם יודע את בוראו רק מכעיס לפניו, ועל כן ראוי מדין הרצון שהיה בבריאת העולם, שיהיה רצון מלפניו להקים לו לעם כל הימים, כי הם הקרובים אליו והיודעים אותו מכל העמים. וזה טעם כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם (פסוק ל"ו), שיזכור ה' ברחמים כי הם עמו מאז, ויזכור כי הם עבדיו שעמדו לו בגלותם כעבדים לסבול הצרות והשעבוד, וכענין שנאמר (ישעיה ס"ג ח') ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו. וכבר רמזתי בבריאת האדם סוד נשגב ונעלם צריך ממנו שנהיה לו לעם והוא יהיה לנו לאלהים, כענין שנאמר (ישעיה מ"ג ז') כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וגו'.
מה היא תשובת הרמב"ן לשאלה הנ"ל?
שאלה קשה
שאלה קשה ביותר
