הירידה מצרימה

שאלה ב רק למתקדמים!

פסוק א'

"וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵא-לֹהֵי אָבִיו יִצְחָק"

מה קשה כאן, ואיך מתרצים את הקושי רש"י, רשב"ם, ספורנו? (להבנת דברי ספורנו עיין כ"ו ב').

רש"י:

ד"ה אביו יצחק: חייב אדם בכבוד אביו יותר מבכבוד זקנו לפיכך תלה ביצחק ולא באברהם.

רשב"ם:

ד"ה לאלהי אביו יצחק: שעשה שם יצחק מזבח בבאר שבע כשנגלה לו הקב"ה כמה שנאמר בפרשת אלה תולדות יצחק ועשה גם הוא שם זבחים כמו שעשה אביו.

ספורנו:

ד"ה לאלהי אביו יצחק: שאמר ליצחק אל תרד מצרימה.

להבנת דברי ספורנו הנ"ל עיין פרק כ"ו פסוק ב':

"וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ"

פסוק ד'

"אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה"

שונה תרגום אונקלוס לפסוק זה מבכל מקום אחר שנאמרה בו ירידה לגבי הקב"ה.

ועמד על כך הרמב"ם, מורה נבוכים חלק א' פרק כ"ז (הפירושים בסוגריים לקוחים מתוך פירושו של יהודה אבן שמואל למורה נבוכים):

אונקלוס הגר שלם מאוד בלשון העברית והארמית וכבר שם השתדלותו בסילוק ההגשמה וכל תואר יתארהו הכתוב, שיביא אל הגשמות, יפרשהו כפי עניינו. וכל מה שימצאהו מאלו השמות המורים על מין ממיני התנועה, ישים עניין התנועה – הגלות והראות אור נברא – (=וכל פעם שהוא מוצא שם מהשמות הללו – ירד, עלה, הלך – המורים על תנועה, יבאר את מושג התנועה כאן במובן התגלות אור עליון) כלומר שכינה או השגחה. והנה תרגם "וירד ה'" (שמות י"ט כ') ואתגלי ה' ולא אמר "ונחת ה'"; ארדה נא ואראה (בראשית י"ח כ"א) אתגלי כען ואדון – וזה נמשך בפירושו. (=וזהו דרכו של אונקלוס תמיד) אלא שהוא תרגם אנכי ארד עמך מצרימה – אנא אחות עמך למצרים וזה דבר מופלא מאוד (=שדווקא במקום יחיד זה תרגם "ירד" כמשמעו, ואף על פי שהוא מיוחס לאלוקים) יורה על שלמות זה האדון (אונקלוס) וטוב פירושו והבנתו הדברים כפי מה שהם (=שאין בו מקריות ושהוא מבין דברי הכתוב לא כפי מה שהם נראים אלא כפי מה שהם באמת). ופתח לנו בזה התרגום ענין גדול מענייני הנבואה והוא: כי תחילת זה הסיפור אמר: "ויאמר אלוקים לישראל במראות הלילה..." וכאשר כלל תחילת המאמר היותו במראות הלילה לא הרחיק אונקלוס שיספר המאמר אשר נאמר במראות הלילה בלשונו. (=לא נמנע מלתרגם הדברים ככתבם) והוא – האמת. כי זה סיפור מה שנאמר; לא סיפור ענין שקרה, כמו וירד ה' על הר סיני, אשר הוא סיפור מה שהתחדש בדברים הנמצאים (=שזה סיפור מה שקרה כמאורע חיצוני) ולזה כינה אותו בהראות (=ומשום כך ביאר אונקלוס את הפועל "ירד" בסיפור זה במילת התגלות) והרחיק ממנו מה שיורה על מציאות התנועה.

1.

מה היא פליאת הרמב"ם, וכיצד הוא מישב אותה?

2.

במה סותר הרמב"ן (להלן) את דברי הרמב"ם?

רמב"ן, פסוק א':

ד"ה ויזבח זבחים: ...וכתב הרב בפרק כ"ז בחלק הראשון במורה הנבוכים כי תרגום אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, אנא איחות עמך ואנא אסקינך. ונפלא הרב בזה על דעת אונקלוס, ואמר כי אונקלוס שם כל מאודו להרחיק הגשמות בכל סיפור אשר בתורה, וכל אשר ימצא מאלו השמות המורים על מין ממיני התנועה, ישים ענין התנועה לכבוד נברא או לשמירה מהאל, ומתרגם וירד ה' (שמות י"ט כ') ואיתגלי ה', ארדה נא ואראה (לעיל י"ח כ"א) איתגלי כען ואיחזי, ואם כן למה תרגם כאן אנא איחות. ופירש הרב כי בעבור שאמר בתחילת הענין ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה, לא היה קשה לאונקלוס לספר המאמר כאשר נאמר במראות הלילה, כי הוא סיפור אמירה לא סיפור מעשה שהיה, כי יש הפרש גדול בין מה שיאמר בחלום או במראה הלילה, ובין מה שיאמר במחזה ובמראה, ובין מה שיאמר בדבר מוחלט, ויהי דבר ה' אלי לאמר, או ויאמר ה' אלי לאמר, אלו דבריו. וכן אמר (הרמב"ם במורה נבוכים א' מ"ז) שהרחיק אונקלוס השמיעה בכל מקום וישים פירושה הגעת הדבר ההוא לבורא או קיבול תפלה, ויתרגם שמיע קדם ה' (לעיל כ"ט ל"ג), וקבלא אקביל קבילתיה (שמות כ"ב כ"ב). ואם כן הדבר כדברי הרב, למה יברח אונקלוס מן התנועה, וירחיק השמיעה גם כן, מיראתו שתורה על גשמות, ולא יברח מן האמירה והדיבור ולא מן הקריאה בשום מקום בין בחלום בין במראה בין במאמר מוחלט, כי בכולם יתרגם ואמר ה', ומליל ה', וקרא ה' למשה, והיא גם היא תורה על גשמות, והיה לו לתרגם ויתאמר מן קדם ה', או ואמר יקרא דה', או ויתרעי ה', כפי הראוי בענין כמו שפירש הרב בדיבור ובאמירה (מורה נבוכים א' ס"ד)... והנה ביעקב כתוב בתחילת הענין ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וגו' (לעיל כ"ח י"ב), ופחד אונקלוס ממנו ותרגם והא יקרא דה' מעתד עלוהי, ולא תרגם והא ה', בעבור שהוא בחלום, ותרגם והנה אנכי עמך (שם ט"ו) והא מימרי בסעדך, ולא אמר והא אנא עמך, כמו שתרגם אנא אחות עמך, ואף על פי שהוא סיפור דבר, שנאמר בחלום כמוהו בשוה. ותרגם ואנכי אהיה עם פיך (שמות ד' י"ב) ואנא אהי עם פומך, ואמר בויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות (שם ג' י"ב) ארי יהא מימרי עמך. ועוד נזהר אונקלוס בחלומות ותרגם ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה (לעיל כ' ג'), ויבא אלהים אל לבן בחלום (לעיל ל"א כ"ד), ואתא מימר מן קדם ה'... אבל מה שאמר כאן אנא אחות עמך, רצה לרמוז בו מה שאמרו (מכילתא שירה ג') גלו למצרים שכינה עמהם שנאמר אנכי ארד עמך מצרימה, גלו לעילם שכינה עמהם שנאמר (ירמיה מ"ט ל"ח) ושמתי כסאי בעילם...

פסוקים ח'-כ"ז

"כָּל הַנֶּפֶשׁ...שִׁבְעִים"

1.

שני קשיים ישנם בפסוקים אלה בחשבון היורדים מצרימה. אילו הם?

2.

כיצד מתרצם ראב"ע, פסוק כ"ג: ד"ה ובני דן חושם: ...יש אומר כי מספר שבעים בעבור שהוא סך חשבון כי ששים ותשע היו. וזה המפרש טעה בעבור שמצאנו כל נפש בניו ובנותיו שלושים ושלש. והם שלושים ושתים ובדרש כי יוכבד נולדה בין החומות. גם זה תמה למה לא הזכיר הכתוב הפלא שנעשה עמהם שהולידה משה והיא בת ק"ל שנה. ולמה הזכיר דבר שרה שהייתה בת תשעים. ולא די לנו זה הצער עד שעשו פייטנים פיוטים ביום שמחת תורה יוכבד אמי אחרי התנחמי והיא בת ר"נ שנה וכי אחיה חי כך וכך שנים דרך אגדה או דברי יחיד. והנכון בעיני שיעקב בחשבון וממנו יחל כאילו אמר כל נפש בניו ובנותיו עם נפשו שלושים ושלוש. והראיה על זה שאמר בתחילה יעקב ובניו. ואם טען טוען ויאמר כי הנה כתוב ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש, דע כי הכתוב לא חשש להוציא אחד משבעים. כאשר אמר אשר יולד לו בפדן ארם ולא נולד לו בנימין שם. כי גם בזו הפרשה שנים עדים: האחד שאמר ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו, והנה הזכיר כי יעקב מבני ישראל, כי לא הלך הכתוב כי אם אחר הרוב. והעד השני: כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים ומנשה ואפרים לא באו אל מצרים כי שהם היו ושם נולדו וכתוב אחריו בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה ואלה שניהם לא ירדו גם כן זה כתוב לעד כי יעקב נכנס בחשבון כי נפש יש לו והוא העיקר. באר את הביטויים בדבריו: "בעבור שהוא סך החשבון" "ולא די לנו בזה הצער" "לא חשש להוציא אחד משבעים"

3.

הרמב"ן, משיב על דברי ראב"ע, פסוק ט"ו: ד"ה שלשים ושלש: ...והנה פן יהיה חכם בעיניו בסתירת דברי רבותינו, אני צריך לענות אליו. ואומר, כי על כל פנים יהיה בדבר יוכבד פלא גדול מן הנסים הנסתרים שהם יסוד התורה, כי היא בת לוי עצמו, לא מתיחסת אליו, כמו שכתוב (במדבר כ"ו נ"ט) אשר ילדה אותה ללוי במצרים. ועוד כתוב (שמות ו' כ') את יוכבד דודתו. והנה אם נאמר כי הוליד אותה בבחרותו כאשר הוליד כל בניו, והיתה לידתה אחר רדתו למצרים מעט, הנה היא בלדת משה זקנה מאד כמנין שאמרו רבותינו או קרוב לו. ואם נאמר שנולדה לו אחר שבתו במצרים ימים רבים, והנה נחשוב שהוליד אותה אחר רדתו למצרים חמשים ושבע שנה, והוא יהיה בן מאה שנה, כי ברדתו היה בן מ"ג שנים, והנה יהיו בזה שני פלאים, שיהיה הוא זקן כאברהם אשר הזכיר הכתוב (לעיל י"ז י"ז) הלבן מאה שנה יולד, וכתיב (לעיל י"ח י"ב) ואדני זקן, ותהיה היא זקנה בלדת משה בת ע"ג, ואם נאחר עוד לידתה לסוף ימי לוי, הנה יהיה פלא גדול משל אברהם. אבל אומר לך דבר שהוא אמת וברור בתורה, כי הנסים הנעשים על ידי נביא שיתנבא כן מתחילה או מלאך נגלה במלאכות השם יזכירם הכתוב, והנעשים מאליהן לעזור צדיק או להכרית רשע לא יזכירו בתורה או בנביאים, וזהו זהב רותח יוצק בפי החכם הזה ממה שהשיב על רבותינו בענין פינחס (במדבר כ"ה י"ב) וזולתו במקומות הרבה, ולמה יזכירם הכתוב, כל יסודות התורה בנסים נסתרים הם. ועם התורה אין בכל ענינו רק נסים לא טבע ומנהג, שהרי יעודי התורה כולם אותות ומופתים, כי לא יכרת וימות בטבע הבא על אחת מן העריות או האוכל חלב, ולא יהיו השמים כברזל בטבעם מפני זרענו בשנה השביעית, וכן כל יעודי התורה בטובות ההן וכל הצלחת הצדיקים בצדקתם, וכל תפילות דוד מלכנו וכל תפילותינו נסים ונפלאות, אלא שאין בהם שינוי מפורסם בטבעו של עולם כאשר הזכרתי זה כבר (לעיל י"ז א'), ועוד אפרשנו בעזרת השם (שמות ו' ב', ויקרא כ"ו י"א)... כיצד מתרץ הרמב"ן את קושייתנו? מה ההבדל העקרוני בינו לבין ראב"ע? באר את ביטויו: "פן יהיה חכם בעיניו בסתירת דברי רבותינו" "וזהו זהב רותח יוצק בפי החכם הזה"

4.

לאיזו מן הדעות הנ"ל יש להביא ראיה מן- שופטים ח, ל': "וּלְגִדְעוֹן הָיוּ שִׁבְעִים בָּנִים יֹצְאֵי יְרֵכוֹ כִּי נָשִׁים רַבּוֹת הָיוּ לוֹ" שופטים ט, ה': "וַיָּבֹא בֵית אָבִיו עָפְרָתָה וַיַּהֲרֹג אֶת אֶחָיו בְּנֵי יְרֻבַּעַל שִׁבְעִים אִישׁ עַל אֶבֶן אֶחָת וַיִּוָּתֵר יוֹתָם בֶּן יְרֻבַּעַל הַקָּטֹן כִּי נֶחְבָּא"

פסוק כ"ט

"וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד"