חלום פרעה
בראשית פרק מא
אם אין לך פנאי לענות על הכל, דלג על שלוש הראשונות והתחל בד'.
| א. | השוואת סיפור החלום |
השווה את סיפור החלום על ידי הכתוב (ב'-ז') לסיפור החלום על ידי פרעה (י"ז-כ"ד).
והנה סיפר פרעה חלומו ושינה דברים מועטים, אם בהוסיפו... ואם בשנותו... וקיצר הכתוב במקום אחד והאריך במקום אחר כפי צורך הענין.
1.
נסה לבאר מה "צורך העניין" באחדים מן השינויים.
2.
מה טעם לא פירט הכתוב סיפור פרעה בפסוק ח' והסתפק במילה "ויספר" בלבד, ופירט את כל הסיפור בפסוקים י"ז-כ"ד?
| ב. | החסר בפתרון יוסף |
כיצד יש לפתור את פרטי החלום שלא הוזכר פתרונם בדברי יוסף?
1. הפרות הטובות – "ותרעינה באחו", רעות המראה "ותעמדנה... על שפת היאור" ולא באחו.
2. פסוק ג'
"וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת..."
בצדן וקרוב להן. והוא סימן שלא יהא הפסק בין שני השבע ושני הרעב, ואף על פי שלא סיפר זה ליוסף. ואולי המראה והסיפור היו שוים והכתוב לא יחוש, כאשר הוסיף בסיפור ולא נודע כי באו אל קרבנה, וכן עולות בקנה אחד סימן שתהיינה שבע שנים רצופות.
קודם שתאכלנה אותנה, להורות שיהיו הרעב והשבע יחדיו באיזה זמן, כעניין ויהי רעב בכל הארצות, ובכל ארץ מצרים היה לחם (פסוק נ"ד).
3. פסוק ד'
"וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה..."
רש"י:
סימן שתהא כל שמחת השובע נשכחת בימי הרעב.
רמב"ן:
על דעתי הוא סימן שיאכלו שני הרעב את שנות השבע, ומזה למד יוסף לאמר לפרעה ויקבצו את כל אוכל השנים הטובות, והיה האוכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב, כי ראה שהפרות והשבלים הטובות תבואנה אל קרב הרעות. ואיננה עצה, כי הליועץ למלך נתנוהו, רק בפתרון החלום אמר כן. ונשכח כל השבע, ולא יודע השבע, פתרון ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע, כי ראה שלא היו באכילתן בריאות וטובות, רק היו להן למחיה, אילו לא אכלו אותן היו מתות בכחשיהן. ולא כדברי רש"י שאמר ונשכח כל השבע, הוא פתרון הבליעה.
מה בין רש"י לרמב"ן?
| ג. | שאלות לשון וסגנון |
"וַיְסַפֵּר... אֶת חֲלֹמוֹ וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם"
כיצד תבאר את החילוף בין לשון יחיד (חלומו) ובין לשון רבים (אותם)?
| ד. | "את חטאי" - ברבים |
"אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר"
הקשה האברבנאל:
...והוא לא נאסר כי אם על חטא אחד ולא על רבים?
ותירץ:
ואמר חטאי בלשון רבים לפי שהיו שניים: החטא שחטא שבעבורו קצף המלך עליו ושם אותו במשמר והאחד שחטא כנגד יוסף שלא זכרו וישכחהו.
מהי חולשת התירוץ הזה, ואיך אפשר לתרץ בדרך אחרת?
| ה. | כינוייו של בית הסוהר |
"וַיִּתֵּן אֹתִי בְּמִשְׁמַר"
למה נקרא הכלא שבו היה יוסף והשרים פעמים בית סוהר (ל"ט כ') ופעמים בור (מ' ט"ו; מ"א י"ד) ופעמים משמר (פרקנו) והלא הכוונה למקום אחד?
| ו. | איך העז יוסף לתת עצות? |
"וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ..."
יש להקשות: איך העז יוסף לתת עצות למלך מבלי שפרעה ביקש אותן ממנו?
קרא רמב"ן, פסוק ד':
ד"ה ותאכלנה הפרות: על דעתי הוא סימן שיאכלו שני הרעב את שנות השבע, ומזה למד יוסף לאמר לפרעה ויקבצו את כל אוכל השנים הטובות, והיה האוכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב, כי ראה שהפרות והשבלים הטובות תבואנה אל קרב הרעות. ואיננה עצה, כי הליועץ למלך נתנוהו, רק בפתרון החלום אמר כן. ונשכח כל השבע, ולא יודע השבע, פתרון ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע, כי ראה שלא היו באכילתן בריאות וטובות, רק היו להן למחיה, אילו לא אכלו אותן היו מתות בכחשיהן. ולא כדברי רש"י שאמר ונשכח כל השבע, הוא פתרון הבליעה.
שד"ל, פסוק ח':
ד"ה ואין פותר אותם: לא היה מי שידע לפתור אותם לפרעה להנאתו ולהנאת עמו, כי זהו מה שהיה פרעה מבקש, שיבינו מתוך חלומו דבר העתיד לבוא על עמו ושיועיל היותו נודע בטרם יבוא, כי היה מאמין כי לא לחינם שלח לו האלוקים את החלומות ההם, ובפרט ביום לידתו, שאם אין אתה אומר כן, מי מנע אותם מאמור לו פתרון ככל העולה על רוחם? ולפי זה יובן למה נכנס יוסף לתת עצה למלך, כי זה אמנם היה המבוקש, לא לידע העתיד, אלא לידע אותו כדי להשמר ממנו.
פסוק ל"ג:
ד"ה ועתה ירא פרעה: לפי מה שאמרתי, מבואר שהוצרך יוסף להיכנס למחיצה שאינה שלו ולעוץ את המלך עצה, כי המבוקש מן החלום לקבל ממנו תועלת למלך ולארצו.
| ז. | "וייטב הדבר בעיני פרעה" |
"וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה"
הקשה ר' יצחק עראמה, בספרו עקדת יצחק:
מה ראה פרעה ועבדיו קֹשט דברי אמת בדברי יוסף שנאמר "וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני עבדיו", ולמה גידלוהו וירוממוהו על כל ארץ מצרים בטרם ידעו את מוצא דברו?
נסה לענות על שאלה זו!
| ח. | "הנמצא כזה" |
"וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱ-לֹהִים בּוֹ"
רש"י:
ד"ה הנמצא כזה: הנשכח כדין, אם נלך ונבקשנו הנמצא כמוהו. הנמצא לשון תמיהה, וכן כל ה"א המשמשת בראש תיבה ונקודה בחטף פתח.
1.
במה ברור כאן התרגום יותר מן העברי, ולמה מביאו רש"י?
2.
האם מסכים הרמב"ן (ד"ה הנמצא כזה) לדעת רש"י, או מתנגד לה? נמק תשובתך.
בעבור שהיה עברי והם שנואי נפש המצריים, לא יאכלו מגעם ולא יתחברו עמהם, כי טמאים הם אצלם, על כן לא רצה למנותו משנה בלא רשותם, ולכך אמר להם שלא ימצאו מצרי כמוהו כי רוח אלהים בו. ואחרי שהודו, אמר ליוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת, כי מאשר היה הפתרון טוב ונכון בעיני פרעה ובעיני עבדיו היה בעיניהם כאילו כבר בא הכל כמו שפתר להם: ויתכן שירמוז 'את כל זאת' גם למה שספר לו שר המשקים. וכמוהו (לעיל כ"ט י"ג) ויספר ללבן את כל הדברים האלה, הברכות הנזכרות קודם לכן. אמר, אחרי שהודיע אלהים אותך החכמה הגדולה הזאת לפתור כל החלומות הנעלמים והסתומים, ולא יפול דבר מכל דבריך, אין נבון וחכם בכל ענין כמוך, וראוי אתה לנהוג שררה ומלכות ולהיות לי למשנה.
3.
האם מסכים ראב"ע (ד"ה הנמצא כזה) לדעת רש"י או מתנגד לה? נמק תשובתך.
בנין נפעל והוא פועל עבר כאומר הנמצא בעולם כזה. ויתכן להיות הנו"ן סימן המדברים הנמצא אנחנו כזה. דברי פרעה אל עבדיו.
| ט. | שאלות ודיוקים ברש"י |
מה קשה לרש"י בפסוקים הבאים?
1.
ד"ה והנה חלום: והנה נשלם חלום שלם לפניו והוצרך לפותרים.
ומה בין תשובתו לתשובת רשב"ם?
כמו והנה היא לאה. אבל עד עתה היה סבור שראה ממש ולא חלום.
2.
פסוק י"ב
ד"ה נער עברי עבד: ארורים הרשעים שאין טובתם שלמה. מזכירו בלשון בזיון.
3.
פסוק י"ג
ד"ה השיב על כני: מי שבידו להשיב, והוא פרעה הנזכר למעלה, כמו שאמר (לעיל פסוק י') פרעה קצף על עבדיו, הרי מקרא קצר ולא פירש מי השיב, לפי שאין צריך לפרש מי השיב, וכן דרך כל מקראות קצרים על מי שעליו לעשות הם סותמים את הדבר.
בעל לבוש אורה, (ר' מרדכי יפה) בפירושו לרש"י סובר, שיש לגרוס כאן:
דבר אחר הרי מקרא זה קצר לשון.
נמק את דעתו, מדוע קשה לפרש את רש"י כפירוש אחד.
4.
פסוק ט"ו
ד"ה תשמע חלום לפתר: תאזין ותבין חלום לפתור אותו.
5.
פסוק ט"ז
ד"ה בלעדי: אין החכמה משלי אלא אלהים יענה, יתן עניה בפי לשלום פרעה.
שאלה קשה ביותר
