פסוק ד'
"וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ"
קרא:
רש"י:
פרק ל"ב פסוק ז':
ד"ה באנו אל אחיך אל עשו: שהיית אומר אחי הוא, אבל הוא נוהג עמך כעשו הרשע, עודנו בשנאתו.
פרק ל"ג פסוק ג':
ד"ה ויחבקהו: נתגלגלו רחמיו כשראהו משתחוה כל השתחוואות הללו.
ד"ה וישקהו: נקוד עליו, ויש חולקין בדבר הזה בברייתא דספרי (בהעלותך ס"ט), יש שדרשו נקודה זו לומר שלא נשקו בכל לבו. אמר ר' שמעון בן יוחאי הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו.
ראב"ע:
פרק ל"ב פסוק ז':
ד"ה וגם הולך לקראתך: שהוגד לו שאתה בא.
ראב"ע, סוף פירושו לפרק ל"ב:
הדרש על הנקודות וישקהו טוב הוא לעתיקי משדים, כי על דרך הפשט לא חשב עשו לעשות רע לאחיו, והעד, ויבכו כאשר עשה יוסף עם אחיו.
רמב"ן:
פרק ל"ב-
פסוק ז':
ד"ה וישובו המלאכים: השלוחים האלה עשו שליחותם, אבל לא סיפר הכתוב זה כי אין צורך. וטעם וגם הולך לקראתך - לאמר כאשר אתה הולך לקראתו כן הוא הולך לקראתך, ומהר תפגשו זה בזה.
פסוק ח':
ד"ה ויירא יעקב: בעבור שאמרו לו כי יצא עשו מעירו והוא בא לקראת יעקב, ועוד שלקח עמו אנשים רבים ארבע מאות, היה ירא לנפשו מאד כי אמר לא לקח כל אלה רק להלחם בי.
והנראה בעיני בענין הזה, כי עשו לא קיבל השלוחים כהוגן ולא השגיח עליהם, ואולי לא היו לפניו כי לא נתן רשות שיבאו לפניו וידברו עמו כלל, כי היה הכתוב מספר ששאל להם מה שלום אחי ומה ענינו ועניני ביתו ובניו, וקראו לו בשלומו, ואמרו לו כי אני הולך לקראתו לראותו, והם היו מגידים כן ליעקב, והכתוב לא סיפר שיאמרו השליחים דבר בשם עשו, אבל עברתו שמורה בלבו, ולעשות לו רעה היה הולך בחיל הזה. והנה השלוחים חקרו במחנה וידעו כי הוא הולך לקראת יעקב: וזה טעם 'וגם', כי אמרו באנו אל אחיך אל עשו ולא ענה אותנו דבר ולא שלח לך דברי שלום, וגם הולך לקראתך בזרוע וחיל, ולכך הוסיף לו פחד על פחדו, ויירא יעקב מאד ויצר לו. וכך אמרו רבותינו (בראשית רבה ע"ה ז') כי השלוחים הכירו בו שנאה, אמרו: באנו אל אחיך אל עשו, אתה נוהג בו כאח והוא נוהג עמך כעשו. אבל בסוף, כאשר ראה הכבוד הגדול שעשה לו יעקב ואשר השפיל עצמו לפניו שהשתחוה ארצה שבע פעמים מרחוק עד גשתו אליו, נכמרו רחמיו, וחשב כי הוא מודה בבכורתו ובגדולתו עליו כאשר פירשתי (לעיל בפסוק ה'), והתנחם בזה, כי הלבבות לה' המה לכל אשר יחפוץ יטה אותם.
רשב"ם:
פרק ל"ב-
פסוק ז':
ד"ה באנו אל אחיך: ומצאת חן בעיניו כאשר אמרת, וגם הנה והוא מתוך ששמח בביאתך ובאהבתו אותך הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו לכבודך. זהו עיקר פשוטו. וכן גם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו (שמות ד' י"ד).
פסוק ח':
ד"ה ויירא יעקב: אף על פי שהראה לשלוחים כי לכבודו מתכוון, הוא לא האמין שמחשבת עשו לטובה אלא לרעה.
ספורנו:
פרק ל"ב פסוק ז':
ד"ה וגם הולך: לא בלבד ראינו שלא הייתה בעיניו כל בשורה מוצאת כאשר הגדנו את עשרך אבל גם הולך לקראתך עם ד' מאות איש ואין זה אלא להלחם כעניין ויצא אדום לקראתו בעם כבד.
פרק ל"ג-
פסוק א':
ד"ה ועמו ארבע מאות איש: שלא התכפרו פניו במנחה.
פסוק ד':
ד"ה וירץ: נהפך לבו כמו רגע בהכנעותיו של יעקב כענייננו בגלות עם בני עשו, האומר בגבהו מי יורדני ארץ. והורה שנהיה נמלטים מיד חרב גאותו בהכנעה ומנחה כאמרם ז"ל שאחיה השילוני קילל את ישראל כקנה הנכנע לכל הרוחות הן לו עשו כן בריוני בית שני לא היה נחרב בית מקדשנו, כמו שהעיד רבן יוחנן בן זכאי באמרו (גטין פרק הנזקין) בריוני דבן לא שבקונן.
|
האם קרה שינוי פתאומי ביחס עשו ליעקב, ואם כן, מה סיבת שינוי זה?
סדר את המפרשים לקבוצות לפי שיטתם. |
שאלה קשה
שאלה קשה ביותר
