לבן ויעקב

עצה טובה: (לא למתחילים) בקשר לשאלה ב2. קרא מורה נבוכים חלק ב' פרק מ"א.

רש"י, פסוק כ"ג:

ד"ה דרך שבעת ימים: כל אותן שלושה ימים שהלך המגיד להגיד ללבן הלך יעקב לדרכו. נמצא יעקב רחוק מלבן ששה ימים, ובשביעי השיגו לבן, למדנו שכל מה שהלך יעקב בשבעה ימים הלך לבן ביום אחד (שנאמר וירדוף אחריו דרך שבעת ימים, ולא נאמר וירדוף אחריו שבעת ימים).

רמב"ן, פסוק כ"ב:

ד"ה ביום השלישי: שהרי דרך ג' ימים היה ביניהם. דרך שבעת ימים - כל אותן ג' ימים הלך המגיד להגיד את לבן שהלך יעקב לדרכו, נמצא רחוק מלבן ששה ימים, ובשביעי השיגו, ולמדנו שכל מה שהלך יעקב בששה ימים הלך לבן ביום אחד. לשון רש"י מבראשית רבה (ע"ד ו').

ונכון הוא שילך לבן כגיבור לרוץ אורח, כי כן דרך הרודפים, אבל לבן דרך שלושה ימים שם בין צאנו ובין הצאן אשר ביד יעקב, לא בין העיר ובין צאנו, כאילו לבן רועה צאנו במזרח לעיר, יעקב למערבה, וביניהם דרך שלשת ימים. והנה יעקב מן העיר נסע כי שם ביתו בניו ובנותיו וכל אשר לו מלבד הצאן, והוגד ללבן ביום השלישי כי לא הרגישו ביום הראשון, ושב לבן לעירו ולקח את אחיו משם, ורדף אחריו מעירו שבעה ימים, והשיגו ביום השביעי. אבל נאמר על דעת בראשית רבה, כי מן השדה אשר שם הצאן נסע יעקב, ולבן לקח את אחיו עמו מגוזזי צאנו. ובפרקי רבי אליעזר (פרק ל"ו) נראה כי לבן שב לעירו ומשם לקח כל גיבור וכל בן חיל ורדף אחריו משם.

1.

הסבר את דברי רש"י ואת דברי רמב"ן בעזרת שני ציורים.

2.

מדוע נמנע הרמב"ן לפרש כרש"י?

פסוק כ"ד

"מִטּוֹב עַד רָע"

כיצד מבארים את הביטוי הזה המפרשים הבאים, ומדוע אין לפרשו כדרך שפרשו ביטוי זה בבראשית כ"ד נ' ("לא נוכל דבר אליך רע או טוב"), בשמואל ב' י"ג כ"ב ("ולא דבר אבשלום עם אמנון למרע ועד טוב").

רש"י:

כל טובתן של רשעים רעה היא אצל הצדיקים.

ראב"ע:

שתחשוב אתה שהוא טוב לו לא תדבר לו להשיבו.

רמב"ן:

כל טובתן של רשעים רעה היא אצל הצדיקים, לשון רש"י. ופשוטו, השמר לך פן תדבר עמו לעשות לו טובה אם ישוב עמך מדרכו, או פן תפחידנו לעשות לו רעה אם לא יבא עמך, כי אני צויתיו לשוב אל ארצו.

אברבנאל:

כשאדם יוכיח חברו יוכיחו באחד משני דרכים: אם התחיל בדברים טובים וסיים בדברים רעים כאילו תאמר: האלקים יודע שאהבת עולם אהבתיך, אבל בעבור מה שעשית לי הריני לך אויב אכזרי, ואם שיתחיל בדברים רעים ויסיים בטובים כאילו תאמר: אתה עשית עמדי דברים רעים כאדם נבזה ונקלה אבל עם כל זה לא אעזוב את אהבתך. ולכן הזהירו ה' ללבן אם תרצה להוכיחו מרע אל טוב שתתחיל בדברים רעים ותסיים בטובים – הנה מה טוב ומה נעים, אבל השמר לך מדבר עם יעקב באופן אחר, שהוא מטוב עד רע, כי הכל הולך אחרי החתימה – וכן עשה לבן...

רש"י, פרק כ"ד פסוק נ':

ד"ה לא נוכל דבר אליך: למאן בדבר הזה, לא על ידי תשובת דבר רע ולא על ידי תשובת דבר הגון לפי שניכר שמה' יצא הדבר, לפי דבריך שזימנה לך.

מה קשה למפרשים בפסוקים הבאים?

1.

לראב"ע, פסוק כ"ד: ד"ה ויבא אלקים אל לבן הארמי: קודם וידבק אותו ופירוש וכבר בא אלהים וכבר הראיתיך רבים כמוהו. ובא השם לכבוד יעקב.

2.

לראב"ע, פסוק כ"ה: ד"ה אהל יעקב: מושך עצמו ואחר עמו. וכן הוא ויעקב תקע את אהלו בהר ולבן תקע את אהלו עם אחיו בהר הגלעד. ופרש את הביטוי "מושך עצמו ואחר עמו".

3.

לרמב"ן, פסוק כ"ד: ד"ה אל לבן הארמי: להגיד כי אף על פי שהוא ארמי, ואנשי מקומו אנשי תרפים ועוננים כפלשתים (ישעיה ב' ו'), בא אליו חלום הנבואה לכבוד הצדיק. וכן ויגנב יעקב את לב לבן הארמי, אף על פי שהוא הארמי הקוסם בעל התרפים.

4.

לרמב"ן, פסוק ל"ו: ד"ה ויחר ליעקב: מתחילה נתן לו רשות לחפש, כי אמר עם אשר תמצא את אלהיך, ואמר נגד אחינו הכר לך מה עמדי, ואיך ימצא אם לא יחפש וימשש, אבל מתחילה היה חושש אולי אחת הנשים או העבדים גנבו את אלהיו, ועתה בראותו כי אינם עמהם חרה אפו כי אמר לא איבד את אלהיו רק תואנה הוא מבקש ממני, אמר לו למה דלקת אחרי כאשר ירדוף האדם אחרי הגנב, הנה לא מצאת עמי מכל כלי ביתך דבר, והיה ראוי לי לקחת ממך כל מה שאוכל, כי אתה החלפת את משכורתי עשרת מונים והיית תובע ממני הטרפות, ושילמתי לך שלא כדין.

5.

לרשב"ם, פסוק ל"ח: ד"ה לא שכלו: מתוך חוסר מרעה ומתוך שמירה פחותה.

6.

לרש"י, פסוק ל"ט: ד"ה גנבתי יום וגנבתי לילה: גנובת יום או גנובת לילה הכל שילמתי.

פסוק ל"א

"כִּי יָרֵאתִי כִּי אָמַרְתִּי פֶּן..."

הכתב והקבלה:

לכן לא גליתי את אזנך, כי יראתי אם הייתי אומר לך פן תגזול; כי הראשון נתינת טעם כמו ולא נחם... כי קרוב הוא. (שמות י"ג י"ז) ותרגומו "ווייל" והשני כמילת "אם" התנאי כמו כי תפגע שור אויבך (שמות כ"ג ד').        

במה שונה פירושו מפירוש הפסוק הרגיל, ומהי מעלת פירושו?

פסוק ל"ח

"זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ"

פסוק מ"א

"זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵיתֶךָ"

מה טעם החזרה הזו, ולמה אמר בפעם השניה "לי"?

פסוק ל"ט

"טְרֵפָה לֹא הֵבֵאתִי"

1.

בעל אור החיים, מקשה: קשה, איך יוצדק לאמר בדבר שנטרף על ידי חיה - לשון הבאה? כיצד יש לתרץ קושיה זו בדרך הפשט?

2.

רש"י: ד"ה טרפה: על ידי ארי או זאב. מה ראה להביא דווקא שתי החיות האלה כדוגמא? ענה על שתי השאלות האלה רק אחרי עיון בשמות כ"ב ט'-י"ב ובייחוד פסוק י"ב ורש"י ורשב"ם שם. שמות כ"ב ט'-י"ב: "כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וְכָל בְּהֵמָה לִשְׁמֹר וּמֵת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אֵין רֹאֶה שְׁבֻעַת ה' תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ וְלָקַח בְּעָלָיו וְלֹא יְשַׁלֵּם וְאִם גָּנֹב יִגָּנֵב מֵעִמּוֹ יְשַׁלֵּם לִבְעָלָיו אִם טָרֹף יִטָּרֵף יְבִאֵהוּ עֵד הַטְּרֵפָה לֹא יְשַׁלֵּם" רש"י: ד"ה אם טרף יטרף: על ידי חיה רעה. ד"ה יבאהו עד: יביא עדים שנטרפה באונס, ופטור. ד"ה הטרפה לא ישלם: אינו אומר טרפה לא ישלם, אלא הטרפה, יש טרפה שהוא משלם ויש טרפה שאינו משלם. טרפת חתול ושועל ונמיה משלם. טרפת זאב, ארי ודוב ונחש אינו משלם. ומי לחשך לדון כן, שהרי כתיב ומת או נשבר או נשבה, מה מיתה שאין יכול להציל, אף שבר ושביה שאין יכול להציל. רשב"ם: ד"ה יביאהו עד: קצת מאברי הטרפה לעדות כדכתיב כאשר יציל הרועה מפי הארי שני כרעים או בדל אוזן.