קניית מערת המכפלה

פסוק א'

"וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה"

רמב"ן:

ד"ה ויהיו חיי שרה: לשון רש"י, לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו, בת מאה כבת עשרים לחטא, ובת עשרים כבת שבע ליופי. וכן כתב בשני חיי אברהם (להלן כ"ה ז').
ואין מדרשו זה נכון, שהרי בשני חיי ישמעאל (שם פסוק י"ז) נאמר כשני חיי אברהם בשוה, ולא היו שוים בטובה, אבל היה מתחילה רשע ועשה תשובה בסוף. ועוד, כי שנה שנה לחלק משמע, ואיננו נדרש להשוותן: אבל 'שנה שנה ושנים' דרך הלשון הוא...

1.

מה טעמו של הרמב"ן שאין דעתו נוחה מפירוש רש"י המשתמש במדרש המובא שמה?

2.

מאיזה פסוק בפרשה זו אנו למדים שעשה ישמעאל תשובה?

3.

השווה את דברי הרמב"ן כאן לדבריו פרק י"ב פסוק א': ד"ה ויאמר ה' אל אברהם: להנאתך ולטובתך, ושם אעשך לגוי גדול, וכאן אי אתה זוכה לבנים, לשון רש"י. ואין צורך, כי משפט הלשון כן, הגשם חלף הלך לו (שיר השירים רבה ב' י"א), אלכה לי אל הגדולים (ירמיה ה' ה'), קומו ועברו לכם את נחל זרד (דברים ב' י"ג), ורובם ככה. היש למצוא צד שוה בשני הפירושים האלה?

פסוק ד'  "גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי" מהי עמדתו החוקית של "גר ותושב" בארץ כנען, כפי שיש לראות מתוך הפרק הזה? עיין גם ויקרא כ"ה כ"ג: "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי"

פסוקים ד'-ו'

"גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי וַיַּעֲנוּ בְנֵי חֵת אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ"

מה ההבדל בין בקשת אברהם ובין הצעת בני חת, ומדוע אין אברהם מקבל את עצתם?

העזר בתשובתך בדברי הרמב"ן לפסוק ד' ולפסוק ח':

רמב"ן, פסוק ד':

ד"ה גר ותושב אנכי עמכם: היה המנהג להיות להם בתי קברות, איש לבית אבותיו, ושדה קבורה אחד יקברו בו כל הגרים. והנה אברהם אמר אל בני חת, אני גר מארץ אחרת ולא הנחלתי מאבותי בית הקברות בארץ הזאת, והנה עתה אני תושב עמכם, כי חפצתי לשבת בארץ הזאת, ולכן תנו קבר להיות לי לאחזת עולם כאחד מכם, ומפני שאמר 'תנו', חשבו שבקש אותה מהם במתנה, וענו אותו אינך נחשב בעינינו כגר ותושב, אבל אתה מלך, המליכך האלהים עלינו ואנחנו ואדמתנו עבדים לך, תקח כל בית הקברות שתחפוץ בו וקבור מתך שם, ויהיה לך לאחזת קבר לעולם, כי איש ממנו לא ימנעהו ממך.

פסוק ח':

ד"ה אם יש את נפשכם לקבור את מתי מלפני: טעמו, אני לא אקבור מתי בקבר אחר, אבל אם רצונכם שאקבור מתי פגעו לי בעפרון שיש לו מערה בקצה שדהו, ואיננה לו בית קברות אבותיו, כי לשדה היא להם.

ד"ה וטעם מלפני: כי אם לא תעשו כן אקברנו בארון. או יהיה טעמו, מתי אשר הוא לפני ואני צריך למהר לקברו.

ד"ה וטעם ופגעו לי: כי היה עפרון עשיר ונכבד, כאשר אמר ביני וביניך מה היא - ולא יהיה לו לכבוד למכור נחלת אבותיו, כענין נבות היזרעאלי (עיין מלכים א' כ"א), על כן לא הלך אברהם אליו להרבות לו מחיר השדה, ובקש מאנשי העיר שיפגעו בעבורו דרך כבוד.

פסוק ט'

"וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי בְּתוֹכְכֶם לַאֲחֻזַּת קָבֶר"

חשיבות יתירה בפסוק זה – שהוא אולי הפסוק המרכזי בפרקנו – לכל מילה.

באר:

1.

למה נאמר פעם "ויתן לי" ופעם "יתננה לי"?

2.

למה הוסיף "אשר בקצה שדהו", והלא בוודאי לא היו שתי מערות בשדהו?

3.

מה פירוש "בכסף מלא" לפי רש"י, ראב"ע, רשב"ם?

רש"י:

שילם כל שויה, וכן דוד אמר לארונה: בכסף מלא (דברי הימים א' כ"א כ"ד).

ראב"ע:

וההפך חסר.

רשב"ם:

בכל שוויו.

4.

האם המילה "בתוככם" נמשכת למעלה או למטה? (עיין ספורנו) ומה החשיבות בדבר זה?

ספורנו:

במעמד כולכם, שאיני מבקש שום זמן לפרוע אליו המעות. וכן עשה, כאמרו "וישקול אברהם לעפרון את הכסף וכו' לעיני בני חת" (פסוק ט"ז).

5.

למה הוסיף אברהם "לאחוזת קבר", והלא ידוע לאיזו מטרה ברצונו לקנות את המערה?

1.

ספורנו, פסוק ג': ד"ה מעל פני מתו: שלא חל עליו אבלות עדיין, והיה יכול לצאת ולדבר אל בני חת.  מה קשה לספורנו?

2.

רשב"ם, פסוק ד': ד"ה תנו לי אחוזת קבר: הניחו לי לקנות קרקע כאן ותתרצו אתם יושבי העיר להניח לי לקבור בה מתי ממשפחתי, כי אחוזת קבר אין יכול להיות אלא ברצון כל בני העיר. וכן מוכיח לפנינו כשנתן אברהם הכסף לעפרון ויקם וגו' לאברהם למקנה ואחרי כן קבר אברהם וגו' (להלן י"ז-י"ט) וקם לו לאחוזת קבר מאת כל בני חת. מה קשה לרשב"ם?

3.

ספורנו, פסוק י"א: ד"ה לא אדוני: אין צריך שיפגעו בי ראשי העם הנועדים. מה קשה לספורנו? רש"י: לא תקנה אותה בדמים. מה בין ספורנו לבין רש"י?

4.

רשב"ם, פסוק ט"ז: ד"ה וישמע אברהם: לחכימא ברמיזא. מה קשה לרשב"ם?

5.

רשב"ם, פסוק י"ח: ד"ה לאברהם למקנה: קם לאחר נתינת הכסף כדכתיב ונתן הכסף וקם לו, אבל לאחוזת קבר מאת בני חת לא קם והוחזק לאברהם עד שקבר שרה אשתו אז ויקם וגו' לאחוזת קבר מאת בני חת. מה קשה לרשב"ם?

השווה את דברי רש"י:

פסוק י"א:

ד"ה נתתי לך: הרי הוא כמו שנתתיה לך.

פסוק י"ג:

ד"ה נתתי: דונא"י בלע"ז [נתתי] מוכן הוא אצלי והלואי נתתי לך כבר.

מדוע לא פירש רש"י את שני הפסוקים באופן שווה?

ר' שמשון רפאל הירש, (תרגום מגרמנית) מעיר לפסוקנו:

גלוי וברור לעין כל עד היכן נהגו כבר בימים ההם ובאותן הארצות לבקש את תועלת הפרטית אגב דקדוקי אדיבות והסברת פנים מעודנות.

הבא הוכחות לדבריו אלה מתוך דברי עפרון!

המלבי"ם, מקשה בסוף הפרק:

למה יאריך בכל הסיפור הזה? מה יושיענו סיפור זה לתורה ולתעודה?

מה אפשר לענות על שאלה זו? עיין רמב"ן, פסוק י"ט: ... ולפי דעתי כי טעם הכתובים אינו אלא להזכיר כי היא ארץ כנען לא ארץ פלשתים, כי מפני שאמר ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים (לעיל כ"א ל"ד), וכל מגוריו בארץ ההיא בגרר ונחל גרר ובאר שבע ומשם לחברון ומחברון לשם, על כן הזכיר כי חברון הוא בארץ הכנעני היושב בהר ההוא, לא בארץ פלשתים הנזכרת לאברהם. והוסיף בסוף להודיע המערה שהיא בשדה המכפלה על פני ממרא, שזה השם הנודע אליה. ונכתבה זאת הפרשה להודיע חסדי השם עם אברהם שהיה נשיא אלהים בארץ אשר בא לגור שם והיחיד, וכל העם היו קוראין לו 'אדוני', והוא לא אמר להם כן שהיה שר וגדול, וגם בחייו קיים לו ואגדלה שמך והיה ברכה, ואשתו מתה ונקברה בנחלת ה'. ועוד כי רצה להודיענו מקום קבורת האבות באשר אנחנו חייבים לכבד מקום קבורת אבותינו הקדושים. ורבותינו אמרו (בבא בתרא ט"ז א') שגם זה מן הנסיונות של אברהם שבקש מקום לקבור את שרה ולא מצא עד שקנה אותו. ולא ידעתי טעם לדברי רבי אברהם שאומר להודיע מעלת ארץ ישראל לחיים ולמתים, ועוד לקיים לו דבר השם להיות לו נחלה, כי מה מעלה לארץ בזה כי לא יוליכנה אל ארץ אחרת לקברה, ודבר השם לאברהם על כל הארץ היה ונתקיים רק בזרעו. וגם ראב"ע: ד"ה אחרי כן קבר אברהם: ומאז נתקיים השדה לאחוזת קבר לו ולזרעו. ונזכרה זאת הפרשה להודיע מעלת ארץ ישראל על כל הארצות לחיים ולמתים. ועוד לקיים דבר ה' לאברהם להיות לו לנחלה.

מה ראה אונקלוס לשנות בתרגומו:

1.

פסוק ו': שמעני אדוני – קבל מננא רבוניא (לשון רבים מדברים בעדם).

2.

פסוק ו': נשיא אלוקים – רבן קדם ה'.

3.

פסוק י"ג: נתתי כסף השדה קח ממני – אתן כספא דמי חלקא סב מני.