גירוש ישמעאל
בראשית פרק כא, פסוקים א - כא
| א. | שאלות כלליות |
ד"ה פקד את שרה: (בבא קמא צ"ב) סמך פרשה זו ללמדך שכל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה, שנאמר ויתפלל וגו' וסמיך ליה וה' פקד את שרה שפקדה כבר קודם שרפא את אבימלך.
מניין לו שפקדה כבר קודם שריפא את אבימלך?
2) ראב"ע, פסוק ב':
ד"ה למועד אשר דבר אתו המלאך: ששאל איה שרה אשתך. גם שב אליו כי כן אמר לו. ולא הוסיף השם על שם יצחק ולא החליפו כי הוא ציוה לקראו כן.
מה קשה לו?
מה פירוש "גם שב אליו כי כן אמר"?
| ב. | חידה |
הרשב"ם – הפשטן – נוטה בפירושו לאחד מפסוקי פרקנו מדרך הפשט וגם מדרך לשון הכתוב. באיזה פסוק ובאיזה דיבור המתחיל?
| ג. | חטאו של ישמעאל |
"מְצַחֵק"
רש"י, פסוק ט':
ד"ה מצחק: לשון עבודת אלילים שנאמר (שמות ל"ב) ויקומו לצחק. דבר אחר לשון גילוי עריות כמה דתימא לצחק בי. דבר אחר לשון רציחה כמה דתימא (שמואל ב' ב') יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו וגו'.
פסוק י':
ד"ה עם בני: מתשובת שרה כי לא יירש בן האמה עם בני אתה למד שהיה מריב עם יצחק על הירושה ואומר אני בכור ונוטל פי שניים ויוצאים בשדה ונוטל קשתו ויורה בו חצים כדאמר (משלי כ"ו) כמתלהלה היורה זקים וגו' ואמר הלא משחק אני.
ראב"ע, פסוק ט':
ד"ה מצחק: כי כן מנהג כל נער ותקנא בו בעבור היותו גדול מבנה.
ד"ה את בן הגר: חשבה שהתעורר לזה הלעג מפני ששמע כך מאמרו כאמרם ז"ל שותא דינוקא בשוקא או דאבוהו או דאמיה.
ד"ה מצחק: מלעיג על המשתה שנעשה בבית אברהם באמרו שנתעברה מאבימלך והטעם שלא קרה זה בעת לידת יצחק כי ישמעאל שמע כזאת אחר כך מליצני הדור ואם באולי בעת הלידה היה מצחק לא הרגישה בו שרה שהיתה אז טרודה.
פסוק י':
ד"ה את האמה הזאת ואת בנה: כי בעצתה עשה הבן שהוציא דיבה למען יירש בנה את הכל לפיכך גרש מפני שאינו דין שיירש אפילו בקצת.
מה היה חטאו של ישמעאל שבו העלה עליו את חרון שרה?
| ד. | "בן האמה" - "בנו" |
"גָּרֵשׁ... וְאֶת בְּנָהּ... בֶּן הָאָמָה... וַיֵּרַע... עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ"
מה בא שינוי זה בכינוי ללמדנו?
| ה. | שרה חטאה בעינוי הגר |
ד"ה ותענה שרה ותברח מפניה: חטאה אמנו בעינוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן, ושמע ה' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני העינוי.
ובדומה לזה רד"ק, שם:
עשתה עמה יותר מדי ועבדה בפרך... ולא נהגה שרה בה במידת המוסר ולא במידת חסידות. לא מוסר כי אף על פי שאברהם מוחל לה על כבודו ואמר לה "עשי הטוב בעיניך" היה ראוי לה למשוך את ידה לכבודו ולא לענותה. ולא מידת חסידות ונפש טובה כי אין ראוי לאדם לעשות כל יכלתו במה שתחת ידו, ואמר החכם "מה נאוה המחילה בעת היכולת".
נמק מדוע אין המפרשים הללו אומרים כדברים האלה בפרקנו לפסוק י'!
| ו. | גירוש הגר |
"וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע"
1.
רד"ק:
ד"ה וישכם: לעשות מצות האל.
מה ראה רד"ק להוסיף שלוש מילים אלה?
2.
ד"ה לחם וחמת מים נתן אל הגר ושם על שכמה: ואמר לה קחי אתך בכך וישלחה. ויתכן שנתן לה כסף וזהב ולא פירש הכתוב. ונתן לה לחם ומים מה שיספיק לה עד באר שבע כי בגרר היה אברהם. והנה היא הלכה ולא ידעה הדרך ותתע והנה בנה חלה מחסרון המים ואחר שלקחתו בחיקה וראתה שנפשו יוצא בצמא השליכתו.
ד"ה שם על שכמה: את החמת לאות שפחות, על דרך והתעני תחת ידיה. אבל לא חדל הצדיק מתת להם די מחסורם כמו שאמרו ז"ל ויהי אלהים את הנער לרבות חמריו גמליו ופועליו ולכן לא חסרו דבר זולתי המים בתעותם במדבר ובהמצא המים ישב שם במדבר בטבעו כי היה פרא אדם.
היש למצוא בפרק סעד לדבריהם?
3.
ד"ה ואת הילד: נמשך למעלה, ויתן אל הגר ואת הילד, כי גם הילד נתן לה שילך עמה באשר תלך.
מה קשה לו?
4.
במה שונה מעשה אברהם מדרישת שרה בפסוק י':
"וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק"?
| ז. | התנהגות הגר - אכזריות? |
"וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ"
1.
היש לראות בהתנהגות הגר קושי לב או רחמי אם?
כראות הגר שגורש בנה מבית אברהם כמעט שנתאכזרה עליו ונתיאשה ואולי שבחמה שפוכה השליכתהו תחת אחד השיחים באמרה שאם עזבו אביו למה תחוס עליו היא יותר ממנו, ושעל כן היתה בוכה וצועקת על רוע מזלה...
2.
ואולם רוב המפרשים מתנגדים לדעה זו. היש להכריע בשאלה הנ"ל על פי פרטי תיאור המעשה בשני הפסוקים הנ"ל?
| ח. | ענין הבאר |
"וַיִּפְקַח אֱ-לֹהִים אֶת עֵינֶיהָ"
במורה נבוכים חלק א' פרק ב' בדבר הרמב"ם על בראשית ב' ז' מוזכר גם פסוקנו:
והתבונן אמרו (ב' ז') "ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם" לא אמר ותפקחנה.... ויראו כי אשר ראו קודם הוא אשר ראו אחר כך לא היו שם סנוורים על העין שהוסרו אבל נתחדש בו שגינה בו אדם מה שלא היה מגנהו קודם. ודע כי זאת המילה פקח לא תיפול בשום פנים אלא על עניין גלות ידיעה, לא ראות חוש יתחדש וכן "ויפקח אלקים את עיניה ותרא באר"...
כיצד יש להבין לפי פירוש זה את ענין הבאר?
שאלה קשה
שאלה קשה ביותר
