"לך לך... והיה ברכה"
בראשית פרק יב, פסוקים א - ח
השאלות א, ו' אינן למתחילים.
| א. | "לך לך מארצך" |
"לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ"
1.
מתי נאמרו דברים אלה לאברהם: בהיותו באור כשדים? בהיותו בחרן, לפני מות אביו או אחרי כן?
עיין במפרשים הבאים.
ד"ה על פני תרח: בחיי אביו. ומדרש אגדה יש אומרים שעל ידי אביו מת, שקבל תרח על אברם בנו לפני נמרוד על שכתת את צלמיו והשליכו לכבשן האש, והרן יושב ואומר בלבו אם אברם נוצח, אני משלו, ואם נמרוד נוצח, אני משלו. וכשניצל אברם אמרו לו להרן משל מי אתה, אמר להם הרן משל אברם אני. השליכוהו לכבשן האש ונשרף, וזהו אור כשדים.
ומנחם בן סרוק פירש אור בקעה, וכן (ישעיה כ"ד ט"ו) באורים כבדו ה', וכן (שם י"א ח') מאורת צפעוני. כל חור ובקע עמוק קרוי אור.פרק י"א פסוק ל"ב:
ד"ה וימת תרח: לאחר שיצא אברם מחרן ובא לארץ כנען והיה שם יותר מששים שנה, שהרי כתוב (י"ב ד') ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן, (פסוק כ"ו) ותרח בן שבעים שנה היה כשנולד אברם, הרי מאה ארבעים וחמש לתרח כשיצא אברם מחרן, עדיין נשארו משנותיו הרבה. ולמה הקדים הכתוב מיתתו של תרח ליציאתו של אברם, שלא יהא הדבר מפורסם לכל ויאמרו לא קיים אברם את כבוד אביו שהניחו זקן והלך לו, לפיכך קראו הכתוב מת, שהרשעים אף בחייהם קרוים מתים, והצדיקים אף במיתתן קרוים חיים, שנאמר (שמואל ב' כ"ג כ') ובניהו בן יהוידע בן איש חי.
פרק י"ב פסוק ב':
ד"ה מארצך: והלא כבר יצא משם עם אביו ובא עד לחרן, אלא כך אמר לו התרחק עוד משם וצא מבית אביך.
ראב"ע, פרק י"א פסוק כ"ט:
...והנכון בעיני שפרשת לך לך שאמר ה' לאברהם קודם זה הפסוק שהוא ויקח תרח. וכמוהו בתורה בא' לחדש השני בשנה השנית (במדבר א' א') ואמר כן בחדש הראשון בשנה השנית (שם ט' א') והעד שאמר הכתוב ללכת ארצה כנען וכאשר בא תרח אל חרן ישר המקום בעיניו וישב שם ומת ואין מוקדם ומאוחר בתורה.
פרק י"ב פסוק א':
ד"ה מארצך וממולדתך: השם ציוה לאברהם ועודנו באור כשדים שיעזוב ארצו ומקום מולדתו גם בית אביו. והטעם שידע השם שתרח אחר שיצא ללכת אל ארץ כנען ישב בחרן. ותרח לא מת עד אחר ששים שנה שיצא אברהם מבית אביו ומחרן רק הכתוב לא פירש שניו בצאתו מאור כשדים. ואחר שאמר אשר אראך גלה לו הסוד. כי כן כתוב "ויצאו ללכת ארצה כנען". או יהיה טעם אראך הוא שאמר לו "כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה" (להלן י"ג ט"ו).
רמב"ן, פרק י"א פסוק כ"ח:
כתב רש"י, כדרך דברי רבותינו (בראשית רבה ל"ח י"ג) תרח קבל על אברם בנו לפני נמרוד על שבירת צלמיו והשליכהו לכבשן, והרן ישב ואמר אם אברם נוצח אני שלו, ואם נמרוד נוצח אני שלו, וכשניצל אברם אמרו לו משל מי אתה, אמר להם משל אברם אני, השליכוהו לכבשן ונשרף, וזהו אור כשדים. ומנחם פירש אור, בקעה, וכן על כן באורים כבדו ה' (ישעיה כ"ד ט"ו), וכן מאורת צפעוני (שם י"א ח'), כל חור ובקע עמוק יקרא אור.
והענין שקיבלו רבותינו בזה הוא האמת, ואני מבאר אותו. אברהם אבינו לא נולד בארץ כשדים, כי אבותיו בני שם היו, וכשדים וכל ארץ שנער ארצות בני חם. והכתוב אמר ויגד לאברם העברי (להלן י"ד י"ג), לא הכשדי, וכתיב (יהושע כ"ד ב') בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור. ומילת "מעולם" תורה כי משם תולדותיו מאז, וכתיב (שם ג') ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר. וראיה לדבר, כי נחור בחרן היה, ואם היה מקום תרח אור כשדים בארץ שנער, והכתוב סיפר כי בצאתו מאור כשדים לא לקח אתו רק אברם בנו ולוט בן הרן בן בנו ושרי כלתו, אם כן היה נחור נשאר בארץ כשדים. אבל באמת ארץ מולדתם ארץ ארם היא בעבר הנהר, והיא מנחלת אבותיו מעולם, והכתוב אומר בבני שם (י, ל') ויהי מושבם ממשא בואכה ספרה הר הקדם, והוא שם כולל, כדכתיב (שם ל"א) בארצותם לגוייהם. וכתוב (במדבר כ"ג ז') מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם, והנה הוא ואבותיו מן הארץ ההיא מעולם. ומצינו בתלמוד (בבא בתרא צ"א א') כי אברהם נחבש בכותא, וזאת העיר איננה בארץ כשדים, דכתיב (מלכים ב' י"ז כ"ד) ויבא מלך אשור מבבל ומכותא ומעוה ומחמת, וכתוב (שם ל') ואנשי בבל עשו את סכות בנות ואנשי כות עשו את נרגל, אבל יראה כי היא עיר בעבר הנהר בארץ ארם נהרים, כי חרן שם עיר בארץ ארם נהרים, דכתיב (להלן כ"ד י') וילך אל ארם נהרים אל עיר נחור שהיא חרן. ועוד חקרנו וידענו על פי תלמידים רבים שהיו יושבי הארץ ההיא, כי כותא עיר גדולה בין חרן ובין אשור רחוקה ממדינת בבל, ובינה ובין חרן כמו ששה ימים, אבל היא נכללת בעבר הנהר בעבור היותה בין ארם נהרים ובין נהר פרת גבול ארץ ישראל, ובין חדקל ההולך קדמת אשור. והנה תרח הוליד בניו הגדולים אברהם ונחור בעבר הנהר ארץ אבותיו, והלך לו עם אברהם בנו אל ארץ כשדים ושם נולד לו בנו הקטן הרן, ונשאר נחור בנו בעבר הנהר בעיר חרן, או שנולד בעיר ההיא או שנתישב בה מכותא. וזה טעם בארץ מולדתו באור כשדים - כי שם מולדתו של הרן לבדו. והענין המקובל הזה נמצא גם כן בספר קדמוני הגוים כמו שכתב הרב במורה הנבוכים (ג' כ"ט), כי הזכירו בספר 'עבודת האכרים המצרים' כי אברם אשר נולד בכותא חלק על דעת ההמון שהיו עובדים השמש, ונתן המלך אותו בבית הסוהר והיה עמהם בתוכחות ימים רבים שם, אחר כך פחד המלך שישחית עליו ארצו ויסיר בני האדם מאמונתם וגרש אותו אל קצה ארץ כנען אחר שלקח כל הונו. והנה על כל פנים במקום ההוא בארץ כשדים נעשה נס לאברהם אבינו, או נס נסתר, שנתן בלב אותו המלך להצילו ושלא ימיתנו והוציא אותו מבית הסוהר שילך לנפשו, או נס מפורסם שהשליכו לכבשן האש וניצל כדברי רבותינו.
ואל יפתה אותך רבי אברהם בקושיותיו שאומר שלא סיפר הכתוב זה הפלא, כי עוד אתן לך טעם וראיה בזה ובכיוצא בו (להלן מ"ו ט"ו). אבל הגוים ההם לא הזכירו זה בספרם לפי שהם חולקים על דעתו, והיו חושבים בנסו שהוא מעשה כשפים כענין משה רבינו עם המצרים בתחילת מעשיו. ומפני זה לא הזכיר עוד הכתוב הנס הזה כי היה צריך להזכיר דברי החולקים עליו כאשר הזכיר דברי חרטומי מצרים, ולא נתבארו דברי אברהם עמהם כאשר נתבארו דברי משה רבינו בסוף. וזהו שאמר הכתוב (להלן ט"ו ז') אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה, כי מילת 'הוצאתיך' תלמד על נס, כי לא אמר 'אשר לקחתיך מאור כשדים', אבל אמר 'הוצאתיך', שהוציא ממסגר אסיר, כמו אשר הוצאתיך מארץ מצרים (שמות כ' ב'). ואמר לתת לך את הארץ הזאת לרשתה, כי מעת הוציאו אותו מאור כשדים היה הרצון לפניו יתעלה שיגדלנו ויתן לו את הארץ ההיא, ותרח אביו ואברהם היה בלבם מן היום ההוא שניצל שילכו אל ארץ כנען להתרחק מארץ כשדים מפחד המלך, כי חרן קרוב להם, ועם אחד ושפה אחת לכולם, כי לשון ארמית לשניהם, ורצו ללכת אל עם אשר לא ישמע לשונו המלך ההוא ועמו. וזהו טעם ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו עד חרן, אשר שם משפחותיהם ואבותיהם מעולם, וישבו ביניהם ונתעכבו שם ימים רבים. ושם נצטוה אברהם לעשות מה שעלה בדעתו ללכת ארצה כנען ועזב את אביו, ומת שם בחרן ארצו, והוא הלך עם אשתו ולוט בן אחיו ארצה כנען. וזהו שאמר הכתוב (יהושע כ"ד ג') ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען, כי בעבר הנהר נצטוה בזה, ומשם לקחו והוליכו בכל ארץ כנען.פרק י"ב פסוק א':
ד"ה מארצך וממולדתך: כתב רש"י והלא כבר יצא משם עם אביו ובא עד חרן, אלא כך אמר לו הקב"ה, התרחק עוד מבית אביך.
ורבי אברהם פירש וכבר אמר השם אל אברם לך לך מארצך, כי הדיבור הזה היה בעודנו באור כשדים, ושם צוהו לעזוב ארצו ומולדתו ובית אביו אשר שם.
ואיננו נכון, כי אם היה כן היה אברם עיקר הנסיעה מבית אביו במצות האלהים, ותרח אביו ברצון נפשו הלך עמו, והכתוב אמר (לעיל י"א ל"א) ויקח תרח את אברם בנו, יורה כי אברם אחרי אביו ובעצתו יצא מאור כשדים ללכת ארצה כנען, ועוד כי הכתוב שאמר (יהושע כ"ד ג') ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען, היה ראוי שיאמר 'ואקח את אביכם את אברהם מאור כשדים ואולך אותו בכל ארץ כנען', כי משם לוקח ושם נצטוה בזה. ועוד יקשה עליהם, כי אברהם בצוותו את אליעזר לקחת אשה לבנו אמר לו כי אל ארצי ואל מולדתי תלך (להלן כ"ד ד'), והוא הלך אל ארם נהרים אל עיר נחור (שם כ"ד י'), אם כן היא ארצו ומולדתו, ושם נאמר (בפסוק ל"ח) אם לא אל בית אבי תלך ואל משפחתי, כי שם בית אביו ומשפחתו שהיא מולדתו, לא כאשר השתבש רבי אברהם לומר אל ארצי חרן, ומולדתי אור כשדים. והנה הוא האומר כאן כי באור כשדים נאמר לו לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, והנה לו ארצות רבות.
אבל העיקר כבר ידעת אותו ממה שכתבנו בסדר שלפני זה (י"א כ"ח), כי חרן היא ארצו, ושם מולדתו, והיא ארץ אבותיו מעולם, ושם נצטוה לעזוב אותם. וכך אמרו בבראשית רבה (ל"ט ח') לך לך, אחת מארם נהרים ואחת מארם נחור. וטעם להזכיר 'ארצך ומולדתך ובית אביך', כי יקשה על האדם לעזוב ארצו אשר הוא יושב בה ושם אוהביו ורעיו וכל שכן כשהוא ארץ מולדתו ששם נולד, וכל שכן כשיש שם כל בית אביו, ולכך הוצרך לומר לו שיעזוב הכל לאהבתו של הקב"ה.
אל הארץ אשר אראך - היה נודד והולך מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר, עד שבא אל ארץ כנען ואמר לו לזרעך אתן את הארץ הזאת, אז נתקיים 'אל הארץ אשר אראך', ואז נתעכב וישב בה.
ומה שאמר ויצאו ללכת ארצה כנען, לא להתישב בה, כי עדיין לא ידע כי על הארץ ההיא נצטוה, אלא שאחז צדיק דרכו דרך ארץ כנען, כי כן היה בדעתו ובדעת אביו גם מתחלה בצאתם מאור כשדים. ומפני זה אמר ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי (להלן כ' י"ג), כי היה תועה כשה אובד. ויתכן לומר כי אברהם מבראשונה ידע כי ארץ כנען היא נחלת ה' ובה יתן ה' חלקו, והאמין כי 'אל הארץ אשר אראך' ירמוז לו על ארץ כנען, או על כולה, או על אחת מכל הארצות האל, ושם פניו אל כלל ארץ כנען, כי שם הארץ אשר יראנו באמת.
2.
ראב"ע מוצא סעד לדעתו באחד הפסוקים בפרק ט"ו וכן באחד הפסוקים בפרק ט' בנחמיה.
מצא את הפסוק ונסה לפרשו אליבא דרש"י!
3.
הבא את טענות הרמב"ן ד"ה מארצך ומולדתך נגד דעת הראב"ע הנ"ל והוסף עוד עליהן!
שאלה קשה
שאלה קשה ביותר
