גיליון זה הוא המשכו של גיליון וזאת-הברכה תשי"ט העוסק כולו בפסוק אחד בלבד, בפסוק ג'.

א.	"או יהודי או צלוב"

עיין בדברי הספרי בגיליון וזאת הברכה תשי"ד; רש"י ורמב"ן בגיליון וזאת הברכה תשי"ז. ר' יצחק עראמה, עקדת יצחק: והם – כלל אישי האומה הזאת הנבחרת – "תוכו לרגליך". כלומר: בעטת בם ורמסת אותם ברגליך ועם כל זה הוא (עַם זה) יסבול וישא מדברותיך ולא יסור מאומרו: "תורה צוה לנו משה!" כלומר: "או יהודי או צלוב". מהו הקשר שבין הפסוקים הראשונים של פרקנו (א'-ה') לבין הברכות המתחילות בפסוק ו'?

ב.	בביאור "ויהי בישורון..."

פסוק ה'

"וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם"

1.

רש"י: ד"ה ויהי: הקב"ה. ד"ה בישורון מלך: תמיד עול מלכותו עליהם. לשם מה מוסיף רש"י את דבריו האחרונים - איזו אי הבנה רצה למנוע?

2.

"יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" ספרי: כשהם עשויים אגודה אחת, ולא כשהם עשויים אגודות אגודות. וכן הוא אומר (עמוס ט') "הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה". ר' שמעון בן יוחאי אומר: משל לאדם שהביא שתי ספינות וקשרם בהוגנים ובעשתות (במיני עוגן ובלוחות עשת) ובנה עליהם פלטורים (=ארמונות). כל זמן שהספינות – פלטורים קיימים, פרשו ספינות, אין פלטורין קיימים. כך ישראל: כשעושים רצונו של מקום "ואגודתו על ארץ יסדה". רש"י: ד"ה בהתאסף: בהתאספם יחד באגודה אחת ושלום ביניהם הוא מלכם, ולא כשיש מחלוקת ביניהם. האם הרעיון הנאמר ברש"י הוא אותו הרעיון שבמשל ר' שמעון בן יוחאי, או יש הבדל ביניהם?

ג.	בביאור "תורה צוה, ויהי בישורון"

פסוק ד'

"תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב"

 פסוק ה'

"וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ"

ראב"ע:

ד"ה מלך: הוא משה, ששמעו ראשי העם התורה מפורשת מפיו, והטעם, כי הוא היה כמלך, והתאספו אליו ראשי השבטים. ויחזיק זה הפירוש, שאמר הכתוב כי התורה ניתנה לכהנים, שהם לפי דעתי "כל קדושיו בידיך" ואל כל זקני ישראל, זהו "בהתאסף ראשי עם". גם שם כתוב (דברים ל"א כ"ח) "הקהילו אלי כל ראשי שבטיכם".
ויאמר ר' יהודה הלוי ז"ל כי "המלך" רמז לתורה, וכן היה מפרש (שופטים י"ח א') "בימים ההם אין מלך בישראל".

רמב"ן:

ד"ה תורה צוה לנו משה: הטעם שישא תמיד ויאמר "תורה צוה לנו משה" והיא תהיה מורשה לקהילת יעקב, כי לדורות עולם כל בני יעקב ירשוה וישמרו אותה, כי לא תשכח מפי זרעו.

ד"ה ויהי בישורון מלך: רמז אל השם הנזכר שהיה למלך על ישראל בהיותם ישרים ונאספו כל ראשי העם וכל שבטי ישראל יחד, וגם זה הפסוק דבוק לפסוקים שלפניו, למעמד הר סיני (קבלת עול תורה), והטעם, כי ישראל יאמרו תמיד: התורה שציוה לנו משה תהיה ירושה לכל קהילת ישראל לעדי עד, לא נחליף ולא נמיר אותה לעולם, ויאמרו, שהיה ה' למלך על ישראל בהתאסף ראשינו זקנינו ושופטינו וכל שבטי ישראל, שכולנו יחד קיבלנו מלכותו עלינו לדור ודור ואנחנו חייבים לשמור תורתו ומלכותו לעולמים.
וזו המצוה הוא הדיבור "אנכי", והיא קבלת מלכות שמים כאשר פירשתי שם. והנה תזכיר התורה בכלל (פסוק ד') ומלכות שמים בפרט (פסוק ה'), שכל המודה במלכות שמים כופר בעבודה זרה ומודה בתורה כולה. ורמזו כי הם וראשיהם קיבלו מלכות שמים מפי הגבורה וראו שהוא מלך ישראל וגואלו. והתורה קיבלו ממשה, שקיבלו עליהם ועל זרעם להאמין בו ולעשות כל אשר יצוה מטעם המלך כאשר אמרו (דברים ה' כ"ד) "ואת תדבר אלינו את כל אשר ידבר ה' אלוהינו אליך ושמענו ועשינו".
וזה הפירוש ברור ונכון בכתוב הזה הוא על דרך שהזכירו בגמרא במסכת ראש-השנה (דף לג ע"ב) "מלכויות תלת (שלש) הוא והויין (במדבר כ"ג): "ה' אלוהיו עמו ותרועת מלך בו"; (דברים ל"ג) "ויהי בישורון מלך"; (שמות מ"ו) "ה' ימלוך לעולם ועד"...
ובמדרש רבה נמי אמרו, כביכול כסאו מבוסס למעלה בזמן שישראל עשויין אגודה אחת, לכך נאמר "הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה", וכן "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם" וגו'. וגם זה על הדרך שפירשתי. ידרשו, שהיה מלך עליהם מפני שנתאספו ויחדו כולם קיבלו מלכותו עליהם, וכן יהיה מורשה לקהילת יעקב, והמלך הוא הקב"ה, וכן נהגנו לומר בתקיעתא דברי רב (כך נקרא מוסף של ראש השנה בגמרא). אבל יש במקצת האגדות שמפרשין אותו על משה, אומרים משה מלך, שנאמר "ויהי בישורון מלך בהתאסף" וגו'. ואם כן (סברא אחרת: וגם כן) אמר הכתוב, תורה ציוה לנו משה להיותה מורשה לקהילת יעקב, והוא היה מלך עלינו ועל כל שבטינו יחד וראוי לנו לעשות דבריו ומצותיו כי מלך גדול וחכם היה עלינו, יספר הכתוב גם בכבוד השליח שהיה גדול וראוי להאמין בו.
והנכון והאמת מה שפירשנו. והנה הזכיר כי ה' שוכן בישראל, והנה קיבלו תורתו ומלכותו כל שבטיהם יחד עליהם ועל זרעם לדורותם, אם כן הנם ראויים לברכה.

הכתב והקבלה:

...יקשה מאד איך משה עצמו יאמר "תורה צוה לנו משה"?! וכן אמר "ויהי בישורון מלך" שאמר אחר זה אף הוא קשה מאד לפירוש זה (=פירוש שהמדבר בפסוקים ד'-ה' הוא משה), כי לדעת רבותינו בכמה מקומות הוא (=פסוק ה': ויהי בישורון מלך) חוזר אל משה! כדאיתא בשמות רבה (סוף פ' ב'): משה זכה למלכות, כדכתיב "ויהי בישורון מלך"... וכן אמר במדבר רבה (פסוק ט"ו): אמר לו הקב"ה למשה: "מלך עשיתיך"! שנאמר "ויהי בישורון מלך". ואיך יאמר משה על עצמו "ויהי בישורון מלך"?
ולכן נראה לי כי שני פסוקים אלה (פסוקים ד'-ה') אמרו עדת ישראל אחרי שומעם הדברים הנעימים היוצאים מפי רועם הנאמן לספר בשבחם מהתנהגות אהבתו יתברך עמהם ומהכנעתם לפניו לקבל עול מלכותו עליהם, נתפעלה כל העדה לדבר מגודל מדרגת משה, ונכנסו בתוך דבריו לקרוא בהתלהבות נפשותם לאמור: "תורה צוה לנו משה... ויהי בישורון מלך".
וטעם "בהתאסף ראשי עם" על יום מתן תורה, כשנתברר לכל העדה גודל מעלת משה, שבו בחר ה' מכל ישראל, כי ראו שלא היה בכוחם לסבול קבלת התורה, רק משה לבדו, עד שאמרו אליו כל העדה: "קרב אתה ושמע את אשר יאמר ה' ואת תדבר אלינו".

1.

מי הוא "המלך" לפי דעות המפרשים הנ"ל? (סדרם לקבוצות) מהן מעלותיהם וחולשותיהם של כל אחד מן הפירושים? (הסבר מהי הוכחת הראב"ע מדברים ל"א ט' והוכחתו של הרמב"ן ממוסף של ראש השנה).

2.

כיצד יש לישב את הקושי הדקדוקי לפירושו של ר' יהודה הלוי "ויהי"?

3.

מהו היחס שבין פסוק ד' לפסוק ה' לפי פירושו של הרמב"ן?

4.

הסבר את המקומות שסומנו בקו בפירושו של הרמב"ן!

5.

לשם מה סיים הרמב"ן דבריו במשפט "והנה הזכיר כי ה' שוכן..." - מה רצה ליישב בדבריו אלה?

6.

גם הרמב"ן וגם הכתב והקבלה מביאים כראיה לדבריהם את דברים ה' כ"ד. מה רוצה כל אחד להוכיח בעזרתו?