פרשת התשובה

גיליון זה הוא המשך של גיליונות נצבים-וילך תשי"ז ונצבים תשי"ח.

פסוקים א'-ג'

"וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ שָׁמָּה וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱ-לֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ וְשָׁב ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ שָׁמָּה"

קיימת לגבי פסוקים אלה בעיה תחבירית. פרקנו מתחיל במשפט נטפל תנאי, והשאלה היא: באיזו מילה מתחיל המשפט הראשי? (בלשון הקדמונים: היכן מתחילה תשובת התנאי?) דעות שונות למפרשים בשאלה זו. והנה מקצתן:

ראב"ע, פרק כ"ט פסוק כ"ח:

ובעבור שאמר (דברים כ"ט כ"ז): "וישליכם אל ארץ אחרת" אמר, כי אם תשוב אל ה' אף על פי שאתה חוצה לארץ – השם ישיב שבותך.

רמב"ן, פרק ל' פסוק ג':

וטעם "ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו" – שתשוב אל ה' בכל לבבך ובכל נפשך ותקבל עליך ועל בניך לדורותם לעשות ככל אשר אנכי מצוך היום וכו'.

אברבנאל:

עם היות הברכות והקללות בלשון תנאי: "אם שמע תשמע" ו"אם לא תשמע", הודיעם משה אדוננו, שכולם – הברכה והקללה – עתידים להתקיים, ושאחר שייתמו הקללות כולם ישובו אל השם יתברך והוא יקבצם ויגאלם, וזאת היא הנחמה האמיתית והגאולה העתידה, אשר אנחנו מקווים אותה... "כי יבואו עליך הברכה והקללה" – כי כולם יתקיימו בהכרח, הנה אז בהכרח תשוב אל ה'.

חזקוני:

לעיל נאמר (כ"ט כ"ז): "וישליכם אל ארץ אחרת" וכאן נאמר: ואם תשוב הוא ישוב את שבותך.

רש"ר הירש:

כאשר יתקיים בך כל הנזכר בתורה בברכה וקללה על עיצוב דמות עתידך באלפי השנים הבאות; אז תביא את סיכום נסיונותיך – נסיונות דרכך בהיסטוריה – אל לבבך פנימה וכתוצאה מחשבון נפשך תשוב אל ה' ולתורתו בכל לבבך ובכל נפשך.

וכן תרגמוהו המתרגמים:

רמבמ"ן:

ווען נון קינפטיג אללע דיזע דינגע אינטרעפפן, זעגען אונד פלוך... דו נימסט עס צו הערצען, בקעהרסט דיך צום עוויגען... זא ווירד דער עוויגע זיך אויך דיינער ערבארמען...

King James Version:

And it shall come to pass, when all these things are come upon thee, the blessing and the curse... and thou shalt call them to mind among all the nations... and shalt return unto the Lord... that then the Lord thy God will turn thy captivity...

Version Synodale 1929:

Quand toutes ces choses te seront arrivees... si tu les prends de nouveau a coeur... et si tu reviens a l'Eternel... alors l'Etenel ton Dieu ramenera tes captifs.

ר' דוד הופמן, בפירושו לספר דברים:

Wenn nun alle diese Worte... uber dich gekommen sein werden; so wirst du es dier zu Hersen nehmen... Und du wirst zum Ewigen... zuruckkehren und auf seine Stimme horen... Dann wird der Ewige... deine Wiederherstellung veranstalten...

1.

מהן דעותיהם של פרשנים ומתרגמים בתשובה לשאלה התחבירית שבפסוקינו? סדר את המפרשים ואת המתרגמים לקבוצות.

2.

מהן המסקנות הרעיוניות השונות הנובעות מתוך השוני הזה? מה הובטח לעם ישראל לדעת כל אחת מן הקבוצות הנ"ל?

3.

התוכל להסביר למה אין אף פרשן אחד רואה את פסוק א' כולו כמשפט תנאי ואת תחילת פסוק ב' ("ושבת עד ה'") כתחילת תשובת התנאי?

4.

רמב"ם, הלכות תשובה ז' ח': כל הנביאים כולם ציוו על התשובה ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה. וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין, שנאמר (דברים ל' א'): "והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה.. ושבת עד ה' אלהיך ושב ה' אלהיך וגו'". כיצד עונה הרמב"ם לשאלה התחבירית שלנו, ולאיזו מן הקבוצות דלעיל יש לצרפו?

פסוק י'

"כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱ-לֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה"

חזקוני:

ד"ה "הכתובה": הוא לשון רבות לנקבות כמו "הכתובים" בלשון רבים לזכרים כמו שפירשתי למעלה (שמות י"ז י"ב): "ויהי ידיו אמונה" (ושם הביא לראיה בראשית מ"ט כ"ב: "בנות צעדה עלי שור") (שמואל א' ד', ט"ו): "ועיניו קמה ולא יכול לראות".

ר' יעקב צבי מקלנבורג, הכתב והקבלה:

לפי שהתורה לא ביארה רק כלל כל מצוה ובלתי אפשר לקיימה בלי תורה שבעל-פה, ועל זה אמר "תשמע בקול ה' לשמור מצותיו וחקותיו הכתובה...". כדי שנוכל לשמור התורה הכתובה צריכים לתורה שבעל-פה והוא הנקרא "קול", כי דברי תורה שבעל-פה צריך לשומעם מקול דברים היוצאים מפי רבות.

מה קשה לכל אחד מן הפרשנים בפסוקנו, ומה ההבדל שבין תשובותיהם?

פסוק ב'

"וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱ-לֹהֶיךָ"

פסוק י'

"כִּי תָשׁוּב אֶל ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ"

הרב א"י קוק זצ"ל, "אורות התשובה" פרק י"ז:

תחיית האומה היא היסוד של בניין התשובה הגדולה, תשובת ישראל העליונה ותשובת העולם כולו שתבוא אחריה.
כשרוצים באמת לשוב, אף על פי שמעוכבים בשביל כמה מניעות, כמו מחמת בלבול דעת, או מחמת חלישות כוח או מחמת אי יכולת לתקן דברים שהם נוגעים בין אדם לחברו, אע"פ שהעיכוב הוא גדול מאוד והלב מוכרח להיות נשבר מפני ידיעת גודל החובה המוטלת על האדם לתקן את כל פגמיו באופן היותר טוב והיותר שלם, מכל מקום כיון שהרצון לשוב בתשובה הוא אמיץ, אף-על-פי שאין בכוחו עדיין לסלק את כל המניעות, צריכים לקבל את ההארה הזאת של תשובה בתור תוכן המטהר והמקדש, עד שלא יזוז מפני העיכובים של אי השלמת התשובה מכל רוממות ומכל עלייה רוחנית... וכשם שזהו כלל גדול אצל היחיד, ככה הוא אצל הציבור בכללותו. הארת התשובה ישנה בישראל; התעוררות חפצה של האומה בכללה לשוב אל ארצה, אל מהותה, אל רוחה ואל תכונתה, באמת אור של תשובה יש בה. באמת הדבר מתבטא בבירור גמור בביטויה של תורה (דברים ל' ב'): "ושבת עד ה' אלהיך", (שם י'): "כי תשוב אל ה' אלהיך". התשובה היא תשובה פנימית, אלא שהיא מכוסה בהרבה מסכים חוצצים – ואין כוח בשום עיכוב לעכב את האור העליון מהופיע עלינו.
גם מתוך החול ייגלה הקודש, וגם מתוך החופש הפרוץ יבוא העול האהוב. עבותות זהב ישתרגו ויעלו גם מתוך השירה החופשנית. תשובה מזהירה תצא גם מתוך הספרות החיצונית. זאת תהיה הפליאה העליונה של חזון הגאולה, יגמול זה הציץ, יפרח הפרח, יבושל הפרי, ויידע העולם כולו, כי רוח הקודש מדבר בכנסת ישראל בכל תנועות רוחה, וסוף הכל הוא לתשובה המביאה רפואה וגאולה לעולם.